אלו מאיתנו שכבר לומדים, איך בחרתם מה ללמוד, איפה ללמוד ומה היו ההתלבטויות.
ואלו שעדיין לא התחילו, מה ההתבלטויות שלכם.
וגם אלו שכבר סיימו והם אקדמאים גאים מוזמנים מאוד להשכיל אותנו.


(יש כאן עוגן למבחן, אם יהיו כאן מספיק תגובות אז לראשונה בחיים אני אעגן אשכול. אתם יכולים להיות חלק מהמאורע ההיסטורי הזה)

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

האמת? די בפשטות: מדעי החברה הוא מאז ומתמיד נושא שעניין אותי והיה קרוב ללבי, וגם למדתי אותו בתיכון כמגמה.
הסיבה שהלכתי לאונ' הפתוחה היא משום שהחלק הכמותי (המתמטי) בפסיכומטרי הכשיל אותי מלהתקבל לאונ' העברית.
כיום יש לי אי אלו מחשבות על מה התואר הזה יתן לי בשוק העבודה והאם לא עדיף היה לבחור משהו יותר פרקטי,
אבל, נו מילא, קודם נסיים את התואר כמו שצריך ומשם נראה איך ממשיכים הלאה

אז אמנם אני כבר אקדמאית גאה, וב"ה תקופת הלימודים עמוק מאחורי, אבל אשתף בשמחה, ועפ"י תארים:

תואר ראשון: במשך המון המון שנים אהבתי ביולוגיה, ומעבר לכך, פשוט ידעתי שאני אהיה וטרינרית. לקראת השחרור מהצבא התחלתי לברר במה זה כרוך. לא רציתי ללמוד בחו"ל, ואז גיליתי שלימודי וטרינריה בישראל הם בעצם רק תואר שני - ויש צורך בתואר ראשון לפני כן. בדקתי איזה תארים ראשונים מתקבלים ומאיפה, וגיליתי שיש שלושה כאלה - מדעי החיים, מדעי בע"ח (באותה פקולטה, הפקולטה לחקלאות ברחובות של האונ' העברית) ומדעי הרפואה הבסיסיים. אז בשלב ראשון ביררתי מה אומר כל תואר, ואחרי בירור קצר יחסית, הגעתי למסקנה שעדיף ללמוד מדעי החיים, שכן זה התואר הרחב יותר, ובמידה ולא אתקבל לוטרינריה/אשנה את דעתי, יש יותר כיוונים להתפתח אליהם אח"כ. בנוסף - זה היה הכיוון שה-כ-י עניין אותי, והשיקול הזה היה בהחלט שיקול משמעותי.
השלב הבא - בחירת מוסד לימודים. לימודי וטרינריה מתקיימים אך ורק באונ' העברית. כמו כן, החוג למדעי החיים שם הוא הטוב ביותר בארץ. שני השיקולים האלה הביאו אותי להירשם לאונ' העברית עם שלושה חוגים בסדרי העדיפויות הבאים:
1. מדעי החיים
2. מדעי בע"ח (עבדתי כשנה בחקלאות בע"ח, מאד נהניתי, וזה בהחלט היה כיוון אופציונלי ומעניין במקרה של אי-קבלה)
3. מדעי הרפואה הבסיסיים - הכי פחות עניין אותי, ידעתי תמיד שרופאה אני לא אהיה...

התקבלתי לעדיפות הראשונה שלי (קבלה אוטומטית עם פטור באנגלית)

תואר שני:
במהלך התואר הראשון הבנתי שאני אהיה ביולוגית הרבה יותר טובה ממה שאני אהיה וטרינרית, ושזה גם הרבה יותר מעניין אותי. במהלך התואר הבנתי שיש מספר תחומים שמעניינים אותי מאד (ביוכימיה בעיקר, וגם אימונולוגיה, פיזיולוגיה ומיקרוביולוגיה). תוך כדי התואר התחלתי לעבוד באחת ממעבדות המחקר באוניברסיטה. בחרתי בה כי הנושא היה לי מעניין, ובמהלך אותה שנה סיכמתי עם הפרופ' על המשך לימודי לתואר שני בהנחייתו. בעצם לא ממש היתה לי הפסקה - בקיץ בין שנה 3 לתואר ראשון לשנה 1 לתואר שני כבר התחלתי לעבוד על המחקר שלי. התהליך היה טבעי ולכן נשארתי באותה אוניברסיטה ובאותו חוג.

תואר שלישי (או איך עשיתי כל טעות אפשרית):
אחרי התואר השני, אותו סיימתי עם ציונים נאים בהחלט, החלטתי לקחת קצת הפסקה. מצאתי עבודה במעבדת איכות במפעל כימיקלים, וטחנתי עבודה על מנת לחסוך כסף. זו גם התקופה היחידה בחיי בה חזרתי לכמה חודשים לגור עם ההורים. אחרי כמה חודשים מיציתי, והחלטתי לטייל קצת ולחפש מקום לדוקטורט. החלטתי מראש (בדיעבד, החלטה שגויה) לא לחזור לירושלים, ולחפש מקום אחר. יצרתי קשר עם מנחה אופציונלי בפקולטה לרפואה בת"א, ועוד אחד בפקולטה לרפואה בטכניון. תוך כדי הטיול בחו"ל הבנתי שת"א לא ריאלי לי כלכלית (מלגות נמוכות ומחיה גבוהה), קיבלתי תשובה שלילית מהטכניון ויצרתי קשר עם מנחה (בדיעבד פסיכית) בפקולטה לחקלאות. היא הציעה תחום מעניין (רביה בבקר) עם מלגה סבירה ומשרת תרגול. חזרתי, נפגשנו והתחלתי כמעט מייד. מה הסתבר? היא היתה צריכה למלא משרת תרגול! לא באמת רצתה אותי כסטודנטית, ושילחה אותי (אחת מתוך סרט נע של סטודנטים רבים אצלה) לחופשי לאחר חודש. לא הייתי הראשונה ולא האחרונה שהיא עשתה לה את זה.
החלטתי שאני רוצה להשאר קרוב למשפחה, וחזרתי צפונה. יצרתי קשר עם המפעל בו עבדתי, ונבדקה האפשרות לעשות דוקטורט במימונם תו"כ עבודה אצלם. מנהלת המו"פ מאד דחפה לכך, אך חילופים בהנהלה טירפדו את העניין. יצרתי קשר עם מנחה אופציונלי במנהל המחקר החקלאי בנווה יער, שהציע נושא מרתק (אני החלטתי כן, במידת האפשר, לעסוק בחקלאות בע"ח בדוקטורט) אך היתה בעיית מימון קשה. עקב חלק מהתפקידים שהיו לי במפעל, החלטתי להרחיב את החיפוש גם לנושאי סביבה ומיקרוביולוגיה סביבתית, וכך הגעתי למנחה שלי בטכניון.
אין ספק - זו היתה פשרה מצידי, בעיקר על נושא המחקר אך גם על שיטות עבודה ורמת המעבדה. מה גם שהגעתי בסופו של דבר למוסד הלימודים שהכי פחות רציתי ללמוד בו. לא יכולתי להרשות לעצמי כלכלית לחכות למנחה מנווה יער, וכמו כן המנחה בטכניון לחץ לקבל תשובה. כך הגעתי לדוקטורט בטכניון...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

כשחזרתי מדרום אמריקה ידעתי שבחיים לא אלמד באוניברסיטה.
הייתה לי עבודה נהדרת שכללה הליכה בחליפה בשווי 600 שקל ובנות עם ביקיני שרוצות חתימה, במילים אחרות הדרכתי צלילה. ותכננתי לשלב בין צלילה גלישת גלים וסמים קלים בשנים הקרובות.
ואז ישבתי עם חבר טוב שהיה הקצין שלי בצבא, הוא בדיוק סיים שנה ראשונה של מתמטיקה ואיטלקית בעברית והחליט לעבור ללמוד הנדסה בב"ש. הוא אמר שזה יהיה מגניב אם נשכור דירה יחד ונלמד שם.
התחלנו לדפדף בידיעון והגענו לרפואה. "זה מעניין אותי אמרתי". הבגרות העלובה שלי הפכה את רפואה לחלוטין לא רלוונטית. אבל שורה מתחת היה כתוב רפואת חירום. שזה כמו רפואה רק שזה בחצי מהזמן וכדי להתקבל צריך שתחזיק בתעודת זהות בתוקף.
נרשמתי. ובסוף הקיץ ארזתי את חפציי ועזבתי את אילת.
היה אדיר, אחלה לימודים. פגשתי את זאת שלא נהייתה אשתי. וגיליתי שפראמדיק זה המקצוע הכי מגניב והכי גרוע בעולם.

בלב עדיין דגדג החיידק של רפואה. האמת שבשנה א' הייתה לי שותפה שלמדה רפואה. גיליתי במהלך השנה כמה דברים. 1. היא לא יותר חכמה ממני, 2. שאין שום סיכוי בעולם שאני אצליח להתמודד עם הספר הזה שנקרא לנינג'ר שהיא הייתה דבוקה אליו כל השנה.

אחרי שנתיים במקצוע ותוך כדי מיונים לעבודה מאתגרת במשרד ראש הממשלה הבנתי שהכי אני רוצה להיות רופא, ובמקביל משרד ראש הממשלה מצא אותי לא מתאים לתפקיד. (המשפט של אחד הממיינים "אני לא יודע אם ברור לך, אבל אנחנו לא עושים טוב לאנשים בעבודה השוטפת" כנראה די סתם את הגולל על זה שיקראו לי בעתיד א') היה לי מספיק כסף, אז נסעתי לרומניה ללמוד רפואה.
עד היום אני מודה לפסיכולוגים של רוה"מ שעשו לי אנליזה בחינם.
עוד אישה שלא התחתנתי איתה גרמה לי לעשות פסיכומטרי כדי לנסות לחזור לארץ.
וזה שפרס חלם וסילבן פתח פקולטה בצפת החזיר אותי לארץ הקודש.

אה, ולנינג'ר זה אחד הספרים הטובים ביותר ללימוד ביוכימיה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

כמה התואר ברפואת חירום תורם למעבר ללימודי רפואה מלאים? ז"א - אם מסיימים תואר כזה, כמה קל יהיה פשוט להרשם ללימודים בשנה א' רפואה (וכמה זה יקל בלימודי רפואה עצמם, בין אם ב"חיסכון קורסים" ובהבנה של החומר?)

מעבר מרפואת חרום לרפואה כללית הוא אפשרי אך נדיר.
אני לא מכיר לגמרי את הדרישות בימנו, אבל במידה וסיימת את התואר בהצטיינות ויש לך פסיכומטרי מתאים תוכל כנראה להכנס לראיונות בבן גוריון. בנוסף, כמו בכל תואר במידה ותעשה את ההשלמות הנדרשות במדעי יסוד תוכל לגשת למבחן GRE ולהתמודד על מקום בתוכניות הארבע שנתיות בתל אביב ובבר-אילן (צפת).
מבחינה מעשית הלימודים תורמים לא מעט. בקרב חבריי שלמדו רפואת חירום ועברו לרפואה יש בדיחה שבעצם כל מה שאנחנו באמת יודעים הוא תוצאה של הקורס ברופאת חרום.
התואר בר"ח הוא אולי התואר המעשי ביותר שיש באוניברסיטה. היחס אקדמיה/פרקטיקה נוטה משמעותית לטובת הפרקטיקה. בלימודי רפואה המצב הוא הפוך. פרמדיק, בעיקר עם נסיון אולי לא יודע רפואה אבל הוא מפתח כישורים קליניים שדי חסרים בלימודי הרפואה.
ועדיין, אני לא חושב שאמליץ על לימודי רפואת חרום כמסלול כניסה לרפואה כללית.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

כדי להשלים את המעגל:

בן 22, מתכוון ללמוד כלכלה ויחב"ל בעברית
שיקוליי הם:
במרץ האחרון השתחררתי מהצבא לאחר שירות שבו עשיתי כל מיני תפקידים בשלוחה של המנהל האזרחי בחברון, ביניהם קישור לארגונים בינ"ל (כמו הצל"א, TIPH ואונרע - ימ"ש) ופשוט התאהבתי במקצוע, מתוך הבנה שזה מה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד כאופק פיתוח והאופציות שנפתחות הן מרתקות (עבודה במשה"ח כסטודנט ואופציה להתגלגל לתכניות של האו"מ בניו יורק).
יחד עם זאת, ברור לי שהמקצוע לגופו הוא לא הכי פרקטי בעולם ואני עלול למצוא את עצמי במקום שלא מעט בוגרי תארים-לא-פרקטיים מוצאים את עצמם בו (מה גם שהאוניברסיטה העברית מחייבת לימודי שנה א' במסלול דו חוגי ברוב הפקולטה למדעי החברה).

למה אני מתכוון ללמוד דווקא באוניברסיטה העברית:
1. קודם כל - הרמה האקדמאית - האוניברסיטה העברית מדורגת ברשימת 100 הטובות בעולם, ובסקר שביצעתי עם סטודנטים ובוגרים - הרבה אנשים לא מצאו המון דברים רעים להגיד על המרצים בשתי הפקולטות.
2. המחירים השפויים יחסית לעומת המכללות שמציעות מסלולים דומים (ובטח למול הבין תחומי).
3. הקרבה לבית. כל עוד מחירי השכירות והמחייה עומדים בעינם כפי שהם כיום (והם הרי כנראה יעלו עוד בשנים הקרובות), לשלב עבודה במשרה מלאה עם תואר דורשני זה דבר לא ריאלי בעליל. בנוסף, כל עוד ההורים שלי גרים במרחק רבע שעה נסיעה באוטובוס מהקמפוס, אין לי סיבה לא לחרוק שיניים עוד כמה שנים ואת הכסף שאקבל בעבודה אוכל להשקיע על מחיה בסיסית, דלק ובילוי פעם ב...

מה עוצר בעדי:
1. השתחררתי במרץ, שרפתי כמה חודשים על הפסיכומטרי ועכשיו אני טוחן בעבודה טובענית - ככה שלא ארשם לתואר לפני טיול ארוך.
2. כתיכוניסט הייתי תלמיד די זרקן. אמנם יש לי תעודת בגרות אבל הממוצע (גם אחרי הבונוסים) פשוט לא מספיק, ככה שעדיין לא החלטתי אם אני רוצה לעשות מכינה או קורסים של שנה א' בפתוחה ולנסות להתקבל לתואר כתלמיד שנה ב' בעברית.

בצבא, בנוסף לתפקיד שלי,
הייתי חלק מקבוצה שאפיינה מערכת חדשה.. ממש אהבתי את העבודה הזאת,
והתחלתי להתייעץ עם אנשים ושאלתי אותם מה אני צריך ללמוד בשביל לעסוק בזה..
רוב התשובות שקיבלתי היו "הנדסת תעשייה וניהול". אז הלכתי לזה בלי לבדוק ימינה ושמאלה עוד תחומים.
(על הדרך הבנתי מה זה בעצם הנדסה..)
ולמה באפקה? אחי למד שם. הציונים + פסיכומטרי לא הספיק בשביל אוניברסיטה, אז העדפתי מקום שמישהו שאני מכיר למד בו (יכולתי גם בשנקר אבל העדפתי מכללה שמתמקדת רק בהנדסה).

כל העולם כולו מכבי חיפה!

זה אומנם עדיין בהתלבטות, ויש לי עוד זמן, אבל אני חושב ללמוד מדעי כדוה"א באוניברסיטה העברית.
סיבות: אני בא ממשפחה מדעית, אני מאוד מתעניין בפיזיקה ובמתמטיקה, אז באופן טבעי חיפשתי משהו מדעי. לצערי, גיליתי בדרך הקשה בתיכון שאני לא מי יודע מה טוב במתמטיקה או בפיזיקה, אז חיפשתי משהו שיהיה מדעי, אבל "לייט" יחסית לפיזיקה.
עברתי על רשימת החוגים שיכולתי להתקבל אליהם באוניברסיטאות השונות, וראיתי את מדעי כדור הארץ. זה מיד התקשר לי לדברים שלמדתי בתיכון (למדתי בתיכון סביבתי, בו אקולוגיה וגיאולוגיה היו נושאי לימוד מרכזיים) ושנהניתי ללמוד אותם. בנוסף, השאלתי כמה ספרים בסיסיים של האוניברסיטה הפתוחה בנושאים קרובים, וזה נראה לי מאוד מעניין.
הסיבה שאני כנראה אלך ללמוד בי-ם היא שבבאר שבע (שם יש חוג דומה, רק עם יותר דגש על גיאולוגיה) ובתל אביב יהיה לי פחות נעים לגור ולהסתובב (לא ממש אוהב את הערים האלה, בלשון המעטה).
וזהו, אולי זה עוד יכול להשתנות, אבל בהגירה באנגליה שאלו אותי מה אני עושה, ובגלל שאני בצבא אמרתי שאני סטודנט. הנציגה שאלה אותי מה אני לומד, אז עניתי לה "מדעי כדור הארץ". אז עכשיו אני חייב ללמוד את זה כדי שזה לא יהיה שקר

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

החוג בעברית מעולה! ויש בו גם אחלה מרצים...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

תמיד ידעתי שמקצועות ריאליים ואני לא הולכים ביחד ושמקצועות האמנות והעיצוב זה יותר "אני". עד לפני שנה וחצי לא היה לי מושג אבל מה בדיוק ואיפה בדיוק אז נרשמתי למכינה למקצועות הנ"ל ושם כבר הגעתי למסקנה שמכל המקצועות שפתוחים בפני, הכי מעניין אותי ללמוד תקשורת חזותית (עיצוב גרפי).
בשנה הראשונה שנבחנתי לא התקבלתי לאף מקום שניסיתי להתקבל אליו, והשנה התקבלתי לכל המחלקות ובסוף החלטתי ללמוד תקשורת חזותית בבצלאל. למה דווקא שם? קודם כל כי אני מעדיפה את ירושלים על פני המרכז ובכלל זאת עיר שתמיד רציתי לחיות בה. ושנית כל כי בצלאל הציעה לי אפשרויות שלא היו בשנקר למשל, כמו חילופי סטודנטים, מרצים מסויימים, מעבדות מפותחות יותר וכו'.
מתחילה את התואר באוקטובר הקרוב [=

Ze blog | KozlikArt

אני לומד מתמטיקה ומדמ"ח בעברית. לפי כן למדתי את אותם הנושאים באו"פ (אפיק מעבר).
לבחור ללמוד את התחומים הנ"ל זו אחת ההחלטות הקלות.
הם מעניינים אותי, הם מאוד קשורים זה לזה, אני טוב בהם ולפחות מדמ"ח הוא תחום שהתואר בו עוזר מבחינת עבודה.
לבחור את מוסדות הלימוד גם היה קל.
או"פ כי באותן שנים התואר היה עיסוק משני.
עברית כי זה קל"ב וכי המכון למתמטיקה נחשב מאוד.

יש לי חוש טכני מפותח.חשבתי שזה יהיה בזבוז להיות מוסכניק או מתקן מכונות תפירה.

וגם לא היו לו שאיפות גדולות, או שאיפות של ממש. דילגתי על הלימודים בבית הספר בקלילות יחסית (הכוונה בלי טראומות). המורים אהבו אותי יחסית, ומאוד פירגנו לי. בבית מעולם לא "לחצו" עלי לנקוט עמדה בקשר לעתידי - הסתפקו בללחוץ שאלך ללמוד במגמה הטובה ביותר בתיכון שאליו שוייך האזור שלי.

התוצאה: כשהשתחררתי מצה"ל התייחסתי ללימודים הגבוהים באותה רצינות שבה התייחסתי להחלטה האם אני עושה היסטוריה 3 יחידות, או 4 - בלי רצינות.

למדתי לתואר ראשון, ואחרי זה לתואר מתקדם, במדעי הרוח. במונחים מעשיים - ביזבזתי זמן וכסף. אני מניח שאפשר להגיד שכל אדם בחייו עובר שלב חיים שבו הוא מבזבז זמן וכסף ללא תוצאה ברורה בקצה הדרך, ואני מחשיב את השנים הללו כמתאימות.

סיימתי תואר בהצטיינות יתרה ואני כמעט לא זוכר דבר ממה שלמדתי. אישית? במסלול הקצת שונה של חיי, ואולי האישיות שלי (שהיא ממילא אינדבידואלית מאוד), אפשר להגיד שהייתי השפעה טובה ללימודים הלכאורה חסרי תועלת. בפועל, במושגים של רווח והפבד, הלימודים היו בזבוז זמן.

מסקנה: אני לא שולל לימודים במדעי הרוח לטובת שיפור/יצירת מקצוע לחיים, אבל אני ברצינות קורא לכל אלה שחולמים על שילוב בין לימודים מהנים כאלה, ובין פנטזיה על זה שזה גם יעזור להם בהמשך החיים... (שהם בעקרון די אפורים): שיחשוב שוב פעם.

שזה לא מעניין .בגלל זה מומלץ בחום לבחור מקצוע(ללמוד) שמתאים במאה אחוז לבנאדם ולא לעגל פינות.בסופו של דבר לא כל אחד מיועד ללימודים גבוהים(בלי שום קשר לחוכמה ורמת החנוניות).ממש לא.
מנסיון של אנשים אחרים(אני לשמחתי שלם לגמרי עם הבחירה שלי) שהלכו ללמוד בשביל ההורים\מה שזורם\אולי זה יהיה יותר מעניין מהמשך.

בפרספקטיבה של לא מעט שנים לאחור (אבל בלי שאיבדתי חוש כיוון): היכולת להתפרנס, היכולת לקבל יציבות (יחסית) וכו' חשובות הרבה יותר מאשר שיקולי "מעניין לי/לא מעניין לי". מה שכן ברור לי שרק צעירים ספורים באמת מסוגלים להטמיע תובנה זו, מן הסתם גם אני הייתי כזה.

לא כל לימודים הם גם מקצוע..

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

נורא רציתי לעבוד במשרד הביטחון או במשרד ראש הממשלה, בדומה למה שאשלי כתב, התחלתי מיונים מיד עם השחרור מצה"ל, כשפתאום קלטתי שבמשך שנתיים לא ישנתי מעומס העבודה ושהלחץ הזה לא עשה לי טוב. הבנתי שאני לא מעוניינת בחיים לחוצים, לא רוצה להיות אחראית להחלטות חשובות וכנראה שזה השתקף בראיון, שכן לאחריו קיבלתי טלפון שנמצאו מועמדים מתאימים יותר.

ירדה לי אבן קטנה מהלב. לא רציתי לחזור ללחץ של הצבא ולא הייתה לי כל כוונה לגור במרכז לכל החיים.

תמיד אהבתי אמנות, אבל ידעתי שמזה לא תצא פרנסה. ראש ריאלי אין לי, חיפשתי כיוונים הומאניים יעילים.. בסופו של דבר הגעתי לתרפיה באמנות, שאני מקווה שהיא ניצול טוב של היכולות שלי, וגם תפתח לי מס' אפשרויות (גם אם קטן) בעתיד.

ואז נשאלה השאלה איפה. את המרכז אני שונאת ולא הייתה לי שום כוונה להתחיל לימודים באף מוסד קיים שם. כיוונתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה באונ' העברית ומשם לתרפיה, עד שהבנתי באמצע הפסיכומטרי שאני בוחרת במסלול קשה מדי בשביל לימודי תעודה הומאניים. סיימתי את הפסיכומטרי בהצלחה רק כדי לזרוק אותו לפח והתקבלתי ללימודי חינוך בשילוב אמנויות במכללת תל-חי.

מקווה שעשיתי את הבחירות הנכונות, מתחילה באוק' הקרוב..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."