בכמה דרכים:
1. הדגימה קודם כל עוברת קיבוע - כלומר, מה שהיה נשאר באותו מצב. נכון שגם דגימה מקובעת לא נראית בדיוק בדיוק כמו דגימה טריה, אבל ההבדלים הם זניחים.
2. השוואה למיקרוסקופ אור ומיקרוסקופ פלורוסנטי. אמנם ההגדלות הן שונות לחלוטין, אבל ניתן לדעת שאברונים מסויימים נמצאים באותו מצב פתולוגי, או שמבנה הרקמה נשאר זהה.

ואחרי שאמרתי את כל זה - כן, הרקמה כן משתנה בתוך התהליך. למשל - שומן "הולך לאיבוד" במהלך הדהידרציה, ומשאיר אחריו חללים לא צבועים בדגימה. כנ"ל מאגרי גליקוגן. לגבי גליקוגן - אם ידוע שזה מה שמחפשים, ניתן לעשות את התהליך מעט שונה ולמנוע זאת.

יש רקמות רגישות יותר ופחות לתופעות שמקורן בחומר הקיבוע. ביופסיית כליה, למשל, כמעט לא תושפע (אלא אם הקיבוע היה גרוע) ואילו ביופסיית כבד תושפע מאד, והדבר יתבטא בעיקר בתפיחות של המיטוכונדריה והליזוזומים. כאשר יודעים למה לצפות כאשר מסתכלים על דגימה, יודעים גם להתעלם מארטיפקטים שתלויים בתהליך ואינם פתולוגיים.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20