02-07-2012, 09:10
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
הצועקים 'צדק חברתי' אינם מתכוונים לרגע ל'צדק' או ל'חברה' כהגדרתם ע"י בני תמותה. הם בסה"כ מתרגמים את דרישתם היהירה של חברי אצולת הסוציאליזם משנות ה50-60 לאמור: "מגיע לי".
לא בכדי הם עוסקים ללא הרף בפערי השכר כאילו זו חזות הכל. נכון הוא כי פערי השכר היו קטנים יותר בשנות מפא"י העליזות [עליזות להורי האנרכיסטים הצפונבוניים, לא לכלל הציבור]. רוב המשק הועסק בסקטור הציבורי ואילו מי שניסה להיות יזם או עצמאי נקטל ע"י הבירוקרטיה וקרס תחת עול המס. הפער בין העשירון התחתון לעליון היה אולי קטן יותר אך ההבדלים באיכות החיים של האזרחים הייתה גדולה בהרבה.
לא כישורי עבודה ולא חריצות קבעו אז את הפערים אלא פקיד המפלגה, קשרי הנ"ל מאנ"ש וגם גזענות צרופה ולא ממש סמויה.
משה עלה נאמר מרומניה אבל לא מהאיזור המוכר לפקיד הסוכנות. יתכן ואפילו סרב להחזיק בפנקס אדום. הוא נשלח חיש קל לגור בדירת שיכון של עמידר בשכונה נידחת, צפופה וצהובה בב"ש. בגלל שלא היה ממש 'מההם' נתנו לו להיות נהג אוטובוס בחברה שהסיעה את הפועלים מאופקים למשחטה הסמוכה.
אהרון אחיו עלה גם הוא מרומניה אך התגורר באיזור המוכר היטב לפקיד הסוכנות ואף היה פעיל בתנועת נוער פועלית שם. הוא ופנקסו האדום זכו על בסיס אותם תנאים בדירת שיכון רחבה יותר ברמת אביב קצת צפונה לירקון. דירתו של אהרון הועמדה בלב מגרש ענק כפוטנציאל להרחבתה העתידית והעיריה מילאה את שכונתו של אהרון בשטחים ירוקים רחבים, בגנים ציבוריים,בבתי ספר איכותיים ובמוסדות ציבור יוקרתיים המטופחים ע"ח כלל הציבור ומשרתים בעיקר את סביבתם הקרובה. לאהרון נתן הפקיד פתק קטן והוא הפך לנהג באגד ומספר שנים אח"כ גם קיבל הזדמנות לרכישת מניה.
לכאורה שוויון מוחלט בין שני האחים. שניהם חברים בעשירונים צמודים ועוסקים באותה מלאכה. בפועל - הבדל של שמיים וארץ.
כי פערי יכולת היו גם היו בארצנו הקטנטונת מאז ומעולם. חלק מפערי היכולת מקורו היה בדור הקודם שטרם מדינה אשר החזיק בנדל"ן חקלאי ואחר שהופשר לבניה, חלקם בגין הון ועסקי תעשיה זעירה שיובאו מאירופה בעליה הרביעית-חמישית, צלחו את השלטון הסוציאליסטי וזכו לחסותו אם לא הרימו ראשם יתר על המידה.וחלק חשוב מפערי היכולת התקיים כמובן בשל קרבה להנהגת מפלגות הפועלים. הבירוקרטיה השלטונית-מפלגתית היא זו שקבעה האם חומות מכס יגנו על העסק שלך או לחילופין מתקפת מסוי תמוטט אותו. היא זו שקבעה אם תלמד בבית חינוך לילדי עובדים ותאכל במטבח המשותף תוך חיי רווחה יחסיים באיצטלה סוציאליסטית או שתאכל את מה שדב יוסף מבשל, ותצא מתוך כורח לעבוד כבר בגיל 15 שנים ויגזר גורלך להיות כח עבודה זול כל חייך. למותר לציין ש'הסוציאליסטים' של אז לא יצאו לרחובות תחת סיסמת 'צדק חברתי' כדי לדאוג למשה מבאר שבע ובטח שלא לסימון ולמואיז הקטן מדימונה.
קלפי המשחק הטובים שהניח ה'סוציאליזם' בידיהם של חנפיו ומקורביו בראשית ימי המדינה רק הלכו והשביחו עם השנים. ה'ותיק' מרמת גן שזכה במחיר מצחיק לוילה ב'שיכון ותיקים' הפך למיליונר ואילו הותיק האמיתי והלא ותיק שאפילו לא ידעו על 'מבצע הדיור לותיקים' נשארו לשלם את משתכנתתם על דירת שני חדרים 45 מ' שהייתה אז משאת נפשו של המעמד הבינוני. חלק מעיוותי האי שוויון של אותם ימים של 'פערי שכר קטנים יותר' היו כל כך בוטים שהצביור קיבלם בהשלמה ורואה בהם עד היום דבר מובן מאליו. מדוע נבנתה אוניברסיטת ת"א על השטחים הרחבים והיקרים המיועדים לשכונות פאר ולא בדרום ת"א שם יכלה לתת דחיפה לעניים הגרים בקרבתה? מדוע נבנה בית המעצר באבו כביר ולא בדרך חיפה פינת בני דן? מדוע בנו של המרצה באוניברסיטה צריך ללמוד בחינם ע"ח הציבור גם אם הוא נטול כישורים ולמרות שהחיים כבר העניקו לו כמעט כל נקודת יתרון אחרת כאשר התלמיד החרוץ והחכם מדימונה צריך לחרוק שיניים בכדי לממן עצמו שלא לדבר על להתחרות ב'הכרת המערכת' שעומדת לזכות בנו של המרצה?
אז אם העבר הרומנטי היה היפוכו של 'צדק חברתי' כנגד מה צועק תינוקו של המרצה בדרכו מבית הקפה ברוטשילד לרחבת הבימה וחזרה תוך שירת 'מדינת משטרה' וניפוץ וטרינות?
אהממ.. חוששני שהוא צועק כנגד ההזדמנות שניתנה גם לאחרים. נכון שאת הנדל"ן, התארים, הקשרים וההון שצברו אבותיו על גב הציבור היצרני - לא ניתן יהיה כבר להשיב. אבל השיפור בפתיחותו של השוק, הירידה במסוי והיווצרות השוק הפרטי מאפשרים לפתע לבניו של משה מבאר שבע ולבניהם של סימון ומואיז הקטן מדימונה להתפרנס בעזרת כישוריהם וחריצותם. הם לא תלויים בצוואר הבקבוק שבפקולטאות למשפטים או למנהל עסקים והנדסה אלא יכולים ללמוד במכללות שלפתע צצו ולהוכיח עצמם בלימודיהם ובעבודתם. המעסיק הפרטי מוכן לשלם להם הרבה יותר כי הם מוכנים ויכולים לעבוד טוב יותר ולמשך שעות ארוכות יותר וכלל לא מענין אותו מוצאם העדתי, שיכותם הפוליטית והכרותו של אבא שלהם עם מזכיר מועצת הפועלים.
אבל מה שיותר גרוע מבחינת תינוקו המפונק של אהרון מרמת אביב הוא מה שילדיו של משה עלולים לעשות בעזרת הכסף שהמעסיק הפרטי ישלם להם. נכון שגם אם יעבדו עד כלות וגם אם הוא ימשיך להתבטל במקביל במשרה הפסאודו ציבורית שלו ובהתחככות עם בני דמותו - עדיין יהיה הונו גדול עשרות מונים משלהם. אבל, הם עלולים לצמצם פערים. הם עלולים לצאת מהמקום הטבעי שהועיד להם ולחדור לשכונתו ולבתי הספר של ילדיו. הם עלולים לזכות לכבוד גדול משלו בחברה.
אז מה עושה תינוק כשמתקרבים לצעצוע שלו? בוכה כמובן. הוא יוצא לרחובות וצועק. הוא מטקבק עד כלות בגלובס, הוא חותם על עצומות כנגד המדינה שנותנת ל'ההם' להרוויח יותר ממנו והוא מצייר על שלטים את המילים 'צדק חברתי'. אבל אל תטעה. כשהוא אומר צדק חברתי הוא לא מתכוון חלילה לחלוקה מחדש של הרכוש שבזזו אבותיו מהציבור ע"י קשרים. הוא לא מתכוון להקמת שכוני עולים אתיופים על מדשאות רמת אביב. הוא אפילו לא חושב על העברת חלוקת 'מרק לוינסקי''לסודנים לגן הציבורי שליד ביתו. הוא לא חושב על החזרת שכר הלימוד ממנו היה פטור למדינה או על החזרת האדמות ה'חקלאיות' במושבי הנדל"ן לידיה של קק"ל. אפילו תשלום שלא לפי תעריף חקלאות על המים בבריכת השחיה לא עולה על דעתו.
הוא כן חושב שצדק חברתי משמעו מסוי קטלני של שכרם ילדי אהרון מבאר שבע כך שישתלם להם פחות לעבוד וכך שהפער בינו לבינם ישמר לנצח.
|