http://news.walla.co.il/?w=//743252
מתקפה צפויה מראש

יום חמישי, 7 ביולי 2005, 15:12 מאת: דורון רוזנבלום הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/archive/67685-1.jpg]

לפני 3 שנים פרסם דורון רוזנבלום, על רקע גל הפיגועים בארץ, תחזית סאטירית למתקפת טרור שמכה בלונדון השלווה
מזג אוויר נעים להפתיע שרר בלונדון באותו יום. פקעות עננים עבות אמנם רבצו מעל ה"נשיונל" וה"טייט-מודרן" שבגדה הדרומית, אבל מהצד השני של התמזה, מבעד לקרע גדול של תכלת, צבעה השמש בירוק עז את עלי הדולב החדשים ואת הדשאים בכיכרות. ארבעה קשישים, שישבו על ספסל עץ בכיכר ברקלי, הפנו את פניהם אל השמש, או התבוננו בפעוטות שהתרוצצו ליד אמהותיהם - אחד מהם, לומד ללכת, לופת את ידית עגלתו-שלו. קשישה כחולת שיער אחת הביטה בחיוך של מתיקות ביד זעירה זו, כאשר לפתע מישהו הטיל צל בקרבתה. היא עוד הספיקה לראות צעיר מפשפש בתוך מעילו ומחייך אליה, בטרם החשיך הכל.

הפיצוץ של המחבל המתאבד היה אדיר כל כך, שכל חזית הזכוכית של הבניין הסמוך צנחה לאטה אל המדרכה, מלווה בענן לבן של מסמכים שנשרו כפתיתים, במשך שעות, מעל החורבות העשנות. אפילו ותיקי צוותי ההצלה, שעוד זכרו מנעוריהם את ימי הבליץ, התקשו לעמוד במראות. אך מי שיער שתהיה זו רק הקדמה?

בעוד עשרות אמבולנסים דוהרים לכיוון מייפייר, נרעשה העיר מפיצוץ עצום מכיוון קובנט-גארדן: ואן כחולה, שחנתה ב"חצי הסהר" של הסטרנד, ממש ליד ה"בוש האוס", התפוצצה בשלוש אחר הצהרים - קוטלת ופוצעת עשרות נוסעים של אוטובוס דו-קומתי, ומטלטלת את בניין "השירות העולמי של הבי.בי.סי". מאזיני הרדיו ברחבי העולם יכלו לשמוע בזמן אמת את רעם הפיצוץ במהלך התוכנית "דיווח מהעולם", ממש ברגע בו דיווח הקריין על "מעגל האלימות במזרח התיכון בעקבות ההתקפה מאמש, שבה לכאורה נהרגו 15 ישראלים במה שישראל מכנה 'טרור'".

כתבי "סקאי ניוז", שדיווחו ישירות מרחובות לונדון, התקשו להביע את עומק הזעזוע והזוועה מרצח המוני וחסר שחר זה של עשרות אזרחים תמימים: "זה רצח! פשוט רצח נאצי סדיסטי מטורף!" זעק הכתב, והראה בשאט נפש ברגים ומסמרים שהמחבלים הטמינו במטען, כדי להגביר את ההרג. "לא הזמיר שר אתמול בכיכר ברקלי", ביכה למחרת ה"אינדיפנדנט" בפראפרזה על הפזמון הישן, "אלא השטן עצמו".

עם זאת, קור הרוח האנגלי נשמר לפחות עד ערב יום המחרת, שבו התאבדו בהפרשי זמן קצרים שני טרוריסטים (או "מיליטנטים", כפי שהגדירה זאת הטלוויזיה הצרפתית): האחד בתוך הקהל בכניסה לתיאטרון "גילגוד", והשני במסעדה סינית גדושה בסוהו. מספר הנפגעים הגיע לעשרות. הווסט-אנד התרוקן בבת אחת, ובהבהובי האורות הצהובים נראה כתפאורת רפאים. צפירות האמבולנסים ומכוניות כוחות ההצלה "הפכו את הכרך הגדול לצווחה אחת גדולה", כפי שהגדיר זאת ה"גרדיאן" למחרת. על עמודו הראשון של ה"מירור" הופיעה מלה אחת: "ט-ב-ח!". וה"סאן" תבע: "נ-ק-מ-ה!".

מצלמות רשת סקאי, ששידרו חי מדאונינג סטריט, קלטו באקראי חיזיון מביך, שנגנז בשידורים החוזרים: אשת ראש הממשלה, שרי בלייר, נראתה מבעד לדלת הפתוחה בשיער סתור ובחלוק מקומט, כשהיא הולמת באגרופיה על חזהו של אחד משומרי הראש, וצווחת בהיסטריה: "הילדים שלי! איפה הילדים שלי! תגידו לי שהם בסדר! תעשו משהו! משהו!! שמישהו כבר יחסל את הרוצחים המסריחים האלה!!"... אך ראש הממשלה עצמו הופיע שעה קלה לאחר מכן מאושש כדרכו, אם כי קצת חיוור, והודיע שהוא מכנס את הקבינט לישיבת חירום ומעמיד את הצבא בכוננות עליונה.

"מבצע מתגלגל נגד מי שיזדמן"

חמישה ארגונים איסלאמיים, וכן ארגון קיקיוני בשם "מקרקפי הסקסונים", קיבלו את האחריות לפיגועים, ואף איימו שזוהי רק ההתחלה; אולם דוברי הממשלה והצבא קבעו שהאחראים אישית וישירות לפיגועים הם סדאם חוסיין, בן לאדן, כת פנאטית ממזרח האי טימור, ושלושה בעלי "חזות ים תיכונית" מרובע ארל'ס-קורט. כבר באותו לילה פשטו כוחות קומנדו גדולים על הרובע, עליו הוטל עוצר מלא בצו חירום מיוחד. צנחנים קשוחים הציבו מחסומים ברחוב קרומוול (לשווא התחננה אשה הודית הרה שיתנו לה לעבור), עברו מבית לבית, וביצעו מעצרים המוניים. הציבור דווקא גילה הבנה לצעדים הבלתי שגרתיים: "נגד רוצחים בני זונות, שמסוגלים לטבוח שוחרי תיאטרון תמימים - כל חוקי הציביליזציה והמגנה קרטה בטלים ומבוטלים", אמרה השחקנית והפוליטיקאית גלנדה ג'קסון, בראיון חפוז במעלה הרחוב בהאמסטד.

תושבי לונדון הסתגרו בבתים, וחיו רק ממשלוחי פיצות ומצפייה בפרסומות ובתוכניות-טיול בטלוויזיה. אבל אחרי פיגוע ההתאבדות ההמוני בין תלמידים בגן החיות של לונדון, וההתפוצצות הנוספת, שכוונה נגד כוחות ההצלה, כבר פקעו האיפוק ושיקול הדעת. ספק פרשן צבאי, ספק דובר, אמר בבי.בי.סי שחיל האוויר מוכן לפעולה, וכי נשקלת פעולה נגד מזרח טימור או איים אחרים בארכיפלג של אינדונזיה.

למה דווקא שם? דובר מהווייטהול אמר ש"בידי הגורמים המוסמכים מצויות הוכחות חותכות לתמיכתם הרעיונית בפיגועים של טרוריסטים טימורים, או לפחות אסייתים", אך לא פירט. באווירה המיליטנטית גם לא נשאל מה הן ההוכחות הללו. יתר על כן, הכתבים התעניינו אם ומתי יותקף גם הכפר האוזבקיסטני שבו חילקו סוכריות ורקדו אחרי הפיגועים. "למרות שאין לנו שום עניין להיכנס לאסיה - אין לנו ברירה אלא לעשות מה שיידרש", הסביר הדובר, "זהו מין מבצע מתגלגל נגד מי שיזדמן".

"מה שאתם מכנים טרור'"

נשיא צרפת, ז'ק שיראק, אמנם הביע השתתפות בצער משפחות הקורבנות, אך מחה נמרצות נגד "הפגיעה בחופש התנועה וההתבטאות" ברובע ארל'ס-קורט. הוא גם הזהיר מפני פעולות צבאיות נמהרות, שרק יתרמו לאלימות. אך עוד באותו יום הגיחו כמה מפציצים בריטיים, ש"תקפו מטרות" במספר כפרים או איים (הצבא שמר על ערפול בעניין זה, וסגר את מזרח אסיה בפני עיתונאים). בטעות נפגע בית יתומים מאוכלס, אולם שר החוץ, ג'ק סטרו, דחה את הביקורת מאירופה באומרו: "אני מביע צער, אבל מה לעשות - כשחוטבים עצים עפים שבבים". על אזהרתה של שרת החוץ השבדית מפני פשעי מלחמה, הגיב בחריפות: "אני מציע ליפי-הנפש הסקנדינבים האלה שלא יטיפו לנו מוסר. נראה איך יתנהגו הוויקינגים הללו אחרי שאופסלה שלהם תותקף יום-יום בפיגועים".

גם שדרני הבי.בי.סי איבדו מעט משלוות רוחם המפורסמת, האמפירית, בעיקר אחרי הפיגוע הגדול בשפרד'ס בוש, לא רחוק מאולפני הטלוויזיה. בתוכניתו "שיחה נוקבת", שבה עשה קציצות מהשגריר הצרפתי, התקשה השדרן טים סבסטיאן לשלוט בתגובותיו:

- "אז מה אתם אומרים, בעצם? שאין לנו זכות להגן על עצמנו מפני טרור רצחני?"

- "מה שאתם מכנים 'טרור'", תיקן אותו השגריר.

העורקים במצחו הקרח של המראיין חישבו להתפוצץ: "מה פירוש 'מה שאנו מכנים טרור'? מה זה אם לא טרור? איך לקרוא לזה? קולרבי? קרבונקל? איך אתה מציע לקרוא לזה, כשאזרחינו נטבחים יום יום?!"

- "התקפות", אמר השגריר בנחת, והצית ז'יטאן במצית מוזהב, "התקפות לכאורה של מיליטנטים כביכול".

לרגע נדמה שסבסטיאן עומד לחנוק את מרואיינו. "שיהיה ברור", הוסיף השגריר, "אני וממשלתי מגנים את מעגל האלימות ואת הפגיעה באזרחים משני הצדדים. אבל אם יורשה לי: אני אישית מרגיש חמלה כלפי אלה שראו לנכון לעשות את פיצוצי ההתאבדות. איך אמר וולטיר? 'אמנם אני...'

- "דחוף את וולטיר לתחת, צפרדע!" התפרץ פתאום איש הבי.בי.סי הוותיק כשהוא מתנפל על המרואיין באצבעות מעוקלות, והשידור נקטע על רקע צעקות וחרחורים.

הטרור מגיע לצרפת

הפיצוץ הראשון בפריס אירע במקום ובזמן הבלתי צפויים ביותר: ביום ראשון אחרי הצהריים, ליד קרוסלת סוסי-העץ בגני לוקסמבורג, לא רחוק מצריף תיאטרון הבובות, כאשר המקום המה ילדים ושחקני פטאנק - גברים ונשים בגילאים שונים, שהפשילו שרוול, תלו את הז'קטים שלהם על קולבי ברזל ניידים, ושילחו כדורי מתכת על פני הקרקע. מדמואזל מקסימה אחת, במכנסי ג'ינס הדוקים, רכנה ושילחה בתנועת יד חיננית כדור אטי אך מדויק לעבר הכדורים האחרים - וממש באותו רגע נהדף הגן כולו מפיצוץ אדיר מכיוון הקרוסלה. השמים כאילו האפילו, ומיד לאחר מכן ירד על המקום ברד של דם, אפר, פיח, קרעי בד וחלקי גופות.

לרגע - ליתר דיוק, למשך שמונה שניות - השתרר אותו שקט מוזר, שהופר רק במשק כנפי היונים המבוהלות, שהתרוממו בענן גדול, ובצפירת אזעקה של מכונית שהופעלה בגלל ההדף; שמונה השניות של השקט המוזר - לפני זעקות השבר, לפני אנקות הפצועים והסירנות האינסופיות של מכוניות הכיבוי, המשטרה והאמבולנסים. איש-רוח פריסאי כינה זאת בערב, בדיון טלוויזיוני, "שמונה השניות של השקט הקטסטרופלי, שלאחר הנפת חרמשו של הקוצר עגום הפנים. האסאסין. הקצב".

איש לא שיער, ש"שמונה שניות השקט הקטסטרופלי" יהפכו לחיזיון כמעט יומיומי בפריס ובערי צרפת האחרות: סדרות פיצוצים, וכן התרעות על מתאבדים איסלאמים, סנגלים, טימורים, אלג'ירים וסתם אנרכיסטים, שכאילו נדבקו זה מזה בטראנס של רצח. הפיגועים הצטברו למעין שגרה מבעיתה: צמד המתאבדים מה"פלור" וה"דו מאגו"; המתאבד בסירת המסעדה; הפיגוע בתור לבית ויקטור הוגו בכיכר ווז'; המתאבדת בכל בו "סמאריטן"; מכונית התופת ב"סנט שאפל", בפיגוע שהרס את הויטראז'ים המופלאים ששרדו את כל תהפוכות ההיסטוריה, ואבדו לנצח ברגע ברברי אחד. אך מי זוכר את כל הפיגועים? את כל ההלוויות?
פניו של הנשיא שיראק, בנאום לאומה בטלוויזיה, אמרו הכל: "זוהי מלחמה על הבית. מיראבו אמר שפאריס היא ספינקס הצופן סודות. היום הספינקס הפצוע הזה אומר לנו: נקם! נקם! נקם!"

בו בערב הצטרף מטוס קרב צרפתי להפצצות-השטיח של הבריטים אי שם באסיה, אך חזר לבסיסו מחמת תקלה ורעב. דובר בארמון האליזה אמר שהנשיא והממשלה אינם מוציאים מכלל חשבון שימוש בנשק גרעיני טקטי כנגד כבר-נראה-מי: "זה פשוט מאוד: זה או הם - או אנחנו. זה כמה חריוני עזים באיזו מדינה מדברית - או הפואה-גרה והבוז'ולה וגשר אלכסנדר".

על כך אפילו עמנואל הלפרין הרים גבה, ושגרירות צרפת הגישה לרשות השידור מחאה נזעמת על סיקור מוטה וחד צדדי.