12-04-2012, 23:37
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
ההבחנה בין צירי מלא לצירי חסר נעשית משמעותית ואפילו נחוצה במקרים כמו "רואה חשבון מנוסה" לעומת "רואי חשבון מנוסים". ההבחנה הזאת מעולם לא הייתה קיימת במסורות ההגייה העבריות. כלומר: או שהיו הוגים ביו"ד בשני המקרים (הגייה אשכנזית) או שלא היו הוגים ביו"ד בשני המקרים (הגייה כמנהג בני עדות המזרח).
הניקוד המוכר לנו כיום הומצא על ידי חכמי טבריה, והוא מתבסס על מסורת ההגייה של טבריה: המבטא שהיה שגור בדורותיהם ובעירם במאה השביעית־שמינית לספירה. לפיכך מסיקים שהם הבדילו יפה בין הגיית a קצרה ל־a ארוכה (ומכאן: פתח וקמץ גדול בהתאמה). הם, כנראה, הבדילו גם בין e ארוכה ל־e קצרה (ומכאן: הצירי והסגול בהתאמה) – אך לא בין צירי מלא לחסר, כאמור. רצה הגורל ובמבטא המקובל כיום, נעלמה ההבחנה בכל הבדלי ההגייה של כל התנועות. ואמנם, מי שדבֵק במבטא האשכנזי או במבטא התימני, שבהם נשמרו הבדלי ההגייה של כל התנועות, מידת ההצלחה שלו בניקוד ע"פ שמיעה תהיה גבוהה. מצד שני, המבטא האשכנזי מתקשה להבחין בין וי"ו ובֿי"ת רפה (ואילו התימני מבדיל בין וי"ו – w ובין בֿי"ת – v) וגם במבטא התימני יש כמה קשיים.
אני משער שאילו המורה של בני, עינת, הכתיבה לכיתתו משפט ובו מקרה דומה ל"רואה חשבון מנוסה", שאותו ציינתי לעיל – גם היא, כדי למנוע כשל בהבנה, הייתה מבחינה היטב בין שניהם. אוסיף שמן על המדורה ואומר שאת העי"ן שבשמהּ היא "צריכה" לבטא כגרונית ואת התי"ו – הלא דגושה – היא "צריכה" לבטא כְּעין th האנגלית. 
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י אור - ors בתאריך 12-04-2012 בשעה 23:42.
|
ראשי
צ'אט
(קרדיט למרשי)
מצב כלאיים
