פסח היא תקופה של נקיונות. החל מנקיון כללי, ממשיך בשיפוצים וכלה בחשבון נפש וסידור מחדש של החיים לחלקנו. חלק מגיעים מהרקע הדתי, המסורתי, חלק מהפן הרוחני וחלקנו פשוט צברו כ"כ הרבה משקעים, זכרונות, מחשבות שבחיים לא הצלחנו להביא לידי ביטוי ואולי גם קצת ומועקות, שמנצלים את החג כדי לעשות בנוסף לכל, גם סדר אישי במחשבות ובהצבת יעדים.

נקיון הפסח האישי שלי היה צנוע למדי. סיימתי פסיכומטרי, הגעתי למסקנה שאני בכלל לא צריכה אותו, התקבעתי על מה שאני רוצה לעשות בשלב הזה של החיים שלי- איפה ללמוד ומה. נראה לי שאולי הכי חשוב, התנקתי קצת מהפחדים שהיו לי בנוגע לעתיד ואני מרגישה מוכנה לשלב השני בחיים שלי..

אז מה היה סדר הפסח שלכם? ואיפה חגגתם?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני לא עושה ניקיונות פסח מיוחדים, מאותה סיבה שאינני מקבל התנצלויות שהמתינו עד יום כיפור.

אצלנו בחצר עומדת חבית ברנדי מעץ בת 45 שנה, ריקה ועם מכסה סגור. בכל פעם שיורד גשם, חלקה העליון של החבית, מעל המכסה, הופך לבריכונת מים קטנה. אם ניתן למים לעמוד, בקיץ תהפוך הבריכונת הקטנה לבית גידול ליתושים, ברחשים ושאר מרעין בישין. לכן, בכל יום שבו זה קורה אנחנו לוקחים את החבית, מטים אותה על צידה ושופכים את המים כך שלעולם אין המים עומדים יותר מכמה שעות ואין המזיקים יכולים להשתקע בם.

אני לא חושב שאני צריך להסביר את ההקבלה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני יודעת שלכל אחד מאיתנו יש חבית ברנדי בגינה. ברי המזל אכן יודעים להטות אותה אחרי שמטפטף בחוץ... אבל יש כאלה, שמפאת חוסר זמן או עיסוק בלתי פוסק בענייני היום-יום, שאולי נראים חשובים יותר, או מכל סיבה כזאת או אחרת, אם היא מוצדקת בעיניך וגם אם לאו, שוכחים או נמנעים מלרוקנה. ואז, ביום המיוחד הזה של השנה, בו היתושים מזמזמים, ומזכירים לנו שיש חבית שמחכה להתרוקן, הם מנסים להטות אותה. ואולי היא אפילו נהייתה כבר כבדה.
אז נכון, הם בהחלט היו צריכים לדאוג לרוקן אותה ברגע שהגשם ירד! אבל זאת לא סיבה להשאיר אותם עם כל הברחשים.

לסלוח זה אלוהי, גם ביום כיפור

לטעמי האישי, אם אדם כל כך מרגיש שהוא צריך למחול על כבודו\למצוא אמתלה\לא חשוב לו מספיק בשביל ליישר את ההדורים לפני כן, הרי התנצלותו איננה כנה, שכן לו באמת התכוון אליה לא היה צריך לחכות ליום כיפור וכך, במקום לבקש את סליחתי (דבר שהוא פשוט להפליא איתי) הוא מוסיף חטא על פשע כאשר לפגיעה שפגע הוא מוסיף צביעות.

אני מודע לכך שזו דיעה נחרצת מאוד אבל לתומי תמיד חשבתי שעצם ההתנצלות איננה שווה הרבה אם אין חרטה אמיתית ו\או תחושה של רצון לכפר על הפגיעה. הרי עם מי שחשוב לנו, אנחנו לא שוכחים ולא מחכים כדי ליישר את ההדורים, אז מה המסר האמיתי? לא אכפת לי מספיק, אתה לא חשוב מספיק, אינני חושב שבאמת מגיעה לך התנצלות...

באופן אירוני משהו, התנצלות שמחכה ליום כיפור היא אחד הדברים המועטים שבאמת ירגיזו אותי

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

יש בדבריך משו, היה עדיף שלא היה פונה במיוחד בשביל יום כיפור,
אבל אתה לא אמור לשמור כעס ושנאה כלפי מישו אחרי הרבה זמן זה יוריד אותך לרמה שלו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img01.imagecanon.com/_upload/img/28/Untitled-1-1.jpg]

פורטפוליו:
nn2.co.il
be.net/NN2

אני לא שומר כעס או שנאה. אולי אהיה מאוכזב אבל לא אנטור טינה למישהו. אני פשוט אתנתק - אחרי הכל, אם לצד השני לא היה כזה חשוב מה אני מרגיש, כנראה שאין הרבה טעם בקשר בינינו, ויהיה סוג הקשר אשר יהיה. עד היום זה עבד מצויין עבורי.

אם אתה יוצא מנקודת הנחה שיש רק שני מצבים - או שאתה כועס או שאתה סולח, אתה מחמיץ קשת שלמה של דברים אחרים.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

פסח מבחינתי זה כמו עצם בגרון ולא רק בגלל האוכל
מה שכן,יש קצת יותר זמן פנוי לבדוק אופציות חדשות אם בעבודה,אם בקורסים מקצועים שאני רוצה ללמוד ואם בזוגיות
ליל הסדר היה סביר פלוס. אוכל מעולה,הרבה יין וחד גדיא דזבין אבא משופרסל דיל

"מועדים למחילה/סליחה" וכו'.

בלי לזלזל: זה פשוט לא עובד יותר במתכונת והדינמיקה של החיים באלף השלישי. אלו מנהגים שהתרוקנו מתוכן (לפחות בעניינים שבין אדם לאדם, כמובן שאין לי דעה בקשר ל"אדם למקום"). בדיוק כפי שמנהג ה"נקיון הגדול לפסח" מתרוקן מתוכן (מעבר להיות הפסח, מאחר והוא בא בפתחו של הקיץ, הזדמנות טובה לנקיונות "מיוחדים" כמו חלק חיצוני של חלונות...). ישנם אנשים שתחום עבודתם מחייב אותם להיות סופר עמוסים בפסח, בדיוק כפי שישנם אנשים שחתום עיסוקם מחייב אותם לכוון את החופשות שלהם דווקא לפסח (בעלי דוכן פלאפל?). אין עוד אפילו שמץ של אחידות בחברה - שהפכה יותר ויותר למורכבת מפרטים בודדים. מסיבה זו גם אין יותר מקום לקבוע יום, או יומיים, שהם כמו "הזדמנות למחיקת תיקים". אי אפשר עוד באמת "למחוק תיקים" בשום רשות או משרד (כי הכל מגובה איפושהו) ובאותה המידה אי אפשר בכנות "למחול" או "לנקות" רק כי הגיע פסח או כיפור. בקיצור: הזיקה בין יום על לוח השנה, ובין מעשים הקשורים ביחסים, רגש וחברה הופכת יותר ויותר דווקא למשהו לא טבעי וצורם. אדם מצפה כי מה שטעון תיקון יתוקן בזמן קצר (או שיעשה נסיון) ומי שידחה זאת למועדים קבועים פשוט יראה כאדם לא הגון במיוחד.

אז מה את הולכת ללמוד?

?

אתה חייב ללמוד להיות סבלני יותר..

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

זה פורום, לא שיחת טלפון

קיבלתי את הערתכם ואיישם לעתיד.

תרפיה באמנות, אני לא בטוחה עדיין מה יהיה התואר הראשון (משום שמדובר בלימודי תואר שני)

מצטערת שלא עניתי עד עכשיו, אני במרכז מיום ראשון ולא הייתה לי גישה לאינטרנט

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."