דן אבן 30.03.2012


בצה"ל בוחנים בימים אלה את הגורמים לשברי מאמץ בקרב חיילים טירונים, באמצעות שימוש ב-GPS, העוקב אחר המרחקים שהטירונים נדרשו לצעוד. צוות חוקרים, בראשות סא"ל אהרון פיינסטון מחיל הרפואה והמחלקה לאורתופדיה במרכז הרפואי אסף הרופא, מדד את תנועותיהם של ארבעה חיילי טירונות במשך כשבוע, באמצעות מכשירי GPS שהוכנסו לאפודים הקרביים שלהם. ממצאי המחקר המקדים, שהתפרסמו בביטאון "הרפואה הצבאית" של ההסתדרות הרפואית, העלו כי החיילים צעדו כ-16.4 קילומטרים בשבוע.


הליכה מוגברת עלולה לגרום לשברי מאמץ בקרב חיילים בטירונות, לצד גורמי סיכון אחרים כמו צייתנות והישגיות נמוכה. החוקרים ציינו כי על הצבא לשנות את תפישתו ביחס לטיפול בשברי המאמץ, בין היתר באמצעות איתור הפעילויות הגורמות להם. "אם ההנחה כי היווצרות שברי מאמץ קשורה להליכה מוגברת היא נכונה, ראוי לבחון דרכים למניעת ההליכה המוגברת, כמו בדיקת תוכנית האימונים ועריכת שינויים בה", סיכמו החוקרים.



http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1675709

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

צייתנות היא גורם סיכון?

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

אם החייל ידחוף את עצמו יותר מדי ולא ידע מתי למתוח את הקו האישי שלו לגבי מאמץ ולהגיד למפקד משהו בעניין הוא יכול לגרום נזק לעצמו, אולי לזה התכוון המשורר?

מנסיוני האישי שברי מאמץ נגרמים ממספר סיבות: תזונה לא נכונה לפני ובמהלך השירות, אימון קדם צבאי לא מאוזן וכמובן האימונים הצבאיים המפרכים.

לי זה נראה ממש קצת (אני הולך יותר מזה בתור אזרח עובד משרד)
ממה שאני שומע מחיילים דווקא יש לשים דגש יותר גדול על תזונה נכונה ותיזמונה (לדוגמה, כושר לפני שינה ללא ארוחה הרבה פחות מועיל)

כנראה שמדובר בטעות. המרחק הזה מתאים למרחק יומי ולא למרחק שבועי.
אם ניקח את הנתון "מרחקי ההליכה של חיילים בטירונות עומדים על 796 קילומטרים בממוצע" ונחלק ב 16.4 נקבל את התוצאה 48.5 וכעת נבין שיותר הגיוני שהטירונות נמשכת (נטו) חודש וחצי (48.5 יום) ולא קרוב לשנה (48.5 שבועות).

לי לעומת זאת יש תחושה שהכתבה מטעה. נראה לי כי הכוונה כי החיילים הלכו 16.4 ק"מ עודפים בשבוע על המסעות הרגילים. הכוונה לפעילות רגילה - ירידה למטווחים, חזרה ממטווחים וכיוצ"ב אשר לא מדדו אותה באופן רגיל. מדדו מסעות ולא הכניסו לשקלול את ההליכה העודפת.
סתם תחושה הנובעת מהנתונים החלקיים.

לשם מה צריך למדוד ב GPS, אם נתונים על מרחקי ההליכה במסעות ידועים מראש? נראה לי כי מדדו את ההליכה העודפת, זו שלא נמדדה בעבר.

לדעתי נתון עדיין חסר: הGPS היה באפוד, כך שתנועה ללא אפוד לא נמדדה - מדסי"ם, קאדרים וכו'...

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

הגורם העיקרי לשברי מאמץ בשירות הצבאי - מיעוט שעות שינה.

על פי המחקר שנעזר ב-gps החיילים הלכו במהלך הטירונות שאורכה כ-4 חודשים (16 שבועות) 262.4, שהם 16.4 ק"מ לשבוע המחקר השני של ה-796 ק"מ זהו מחקר אחר. הסיבות העיקריות של שברי מאמץ בצבא אלו הם: 1)כושר לקוי 2) תזונה לקויה 3) מיעוט יחסי של שעות שינה (חיילים היום ישנים בין 6-7 שעות שינה נטו), המיעוט היחסי הוא מכיוון שהשריר נהרס תוך כדי מאמץ והוא נבנה ומתחזק במנוחה, עכשיו אם אני מגיע לצבא ללא כושר אזי, השריר שלי נהרס הרבה יותר במהלך הפעילות מאשר מאדם עם כושר יותר טוב ועל כן אני צריך יותר שעות שינה כדי לבנות מחדש את השריר. בנוסך לכך שחיילים שותים שוקו שפוגע בספיגת הסידן וגם קולה המכילה חומצה זרחתית שאלו הם גם דברים הפוגעים בעצמות ומוסיפים לסיכון לקבל שברי מאמץ.
המרחק בטירונות מחושב על פי רמות עומס כאשר כל רמת עומס יש לה את הקלומטרז המותר בהליכה הכולל בתוכו גם מד"סים גם מסעות וגם ירידה לשטח אם השטח רחוק
את כל הדברים הנ"ל אניכותב מתוך הכרות בתורמ"כ מ"מ וסמ"פ בהכשרה (טירונות ואימון מתקדם)

הסיפור עם השוקו זה אמונה תפלה שלצערי רבים מדי מאמינים בה. מחקרים רבים הוכיחו (זה לדוגמה) שספיגת הסידן מחלב ומחלב מעורב בקקאו כמעט זהה (בקקאו אכן יש חומר שמעכב ספיגת סידן בעצמות, אבל הכמות שלו בשוקו נמוכה מכדי להשפיע). למעשה, לחיילים עם שברי מאמץ מומלץ לשתות שוקו.

יצא לי קצת לברר את העניין אחרי שהיה לי חשד לשברי מאמץ בטירונות. שני רופאים המליצו לי לצרוך מוצרי חלב, אמרתי שכמעט כל מה שיש בצבא זה שוקו והם (כל אחד בנפרד) ענו שזה מומלץ, ולאחר שפקפקתי אחד מהם הפנה אותי לכמה מקורות שתמכו בנושא. זה היה לפני כמה שנים כך שקשה לי עכשיו למצוא שוב את המקורות אבל הבאתי לך דוגמה אחת.

ואף אחד לא העלה את הסברה שיש גם קשר לנעליים?

קבוצת המחקר הנל, שד"ר פיינסטון נמנה על חבריה – היא המובילה בעולם בהבנה ובטיפול בשברי מאמץ הנגרמים בפעילות/סביבה צבאית. לקבוצה ניסיון של כ 30 שנים – בהם נבדקו עשרות אלפי חיילים וחיילות. ישנם מספר רב של גורמים הקשורים להיווצרות של שברי מאמץ – והקבוצה בדקה את רובם פרוספקטיבית. בחיפוש פשוט בפאב מד – הייתם יכולים להיווכך כמה עבודה משקיע הצבא בפיתרון הבעיה (קישור למטה).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed?...ess%20fractures