ליל שבת. הילדים ישנים במיטותיהם. אשתי ואני יושבים בסלון ועוברים על עיתוני סוף השבוע.
השעה 22:00. פתאום ללא התרעה מוקדמת: אזעקת גראדים!
תוך שניות, כולנו בממ"ד. מיד פורסים את המזרונים, מוציאים את השמיכות ומרדימים מחדש את הילדים, בממ"ד. במהלך הלילה היו עוד כמה אזעקות. אנחנו לא שמענו אותם, וגם לא את היירוטים של כיפת ברזל. הממ"ד נעול, אטום לקולות מבחוץ.
שבת בבוקר, יוצאים מהממ"ד. אזעקה!. חוזרים לממ"ד. יוצאים מהממ"ד, עוד אזעקה!
הולך לתפילה. משאיר בבית אשה וארבעה ילדים.
הרב מחליט:תפילה מקוצרת, בלי אנעים זמירות, בלי דרשה. מסיימים תפילת שחרית ומוסף מוקדם מהרגיל.
חוזר הביתה. שבת שקטה. אין אזעקות. מתח נוראי.
מדברים עם הילדים על המצב. הקטנה לא מבינה. אומרת "אזעקה- ממ"ד.
הולך למנחה. חוזר.
הולך לערבית של מוצאי שבת. אזעקה! (תודה באמת שלא ירו במהלך השבת...)
לילה. משכיבים את הילדים לישון בממ"ד. אזעקה.
הולכים לישון בממ"ד.
יום ראשון: אין לימודים. לוקח את הבת איתי לעבודה.
משאיר בבית אשה ותינוקת (שני הבנים לומדים מחוץ לגזרת האש)
כל היום בודק בתקשורת אם היו אזעקות.
חוזר מהעבודה. יש אזעקות מידי פעם. שומעים את הבומים של היירוטים של כיפת ברזל.
הולכים לישון בממ"ד.
יום שני. הולך לעבודה. הבת הולכת לשחק עם חברה. כל פעם שיש אזעקה, האשה מתקשרת ליידע.
ישנים בממ"ד. הבת הגדולה "מפספסת" במיטה.
יום שלישי: שגרת חירום. יש אזעקות: הולכים לממ"ד.
מחליטים לשבור שגרת חירום. עושים על-האש בחצר. אין אזעקות.
ישנים בממ"ד.
קם באמצע הלילה. בודק באינטרנט מה חדש. יש הפסקת אש לכאורה.
יום רביעי. עדיין אין לימודים. מדברים ברדיו על זה שיש הפסקת אש. יש קסאמים בעוטף עזה. אצלינו אין אזעקות.
יום רביעי. הילדים חזורים ללימודים.
כנראה שהסיבוב הנוכחי הסתיים. עד הפעם הבאה.

אני לא יודעת על מה הייתי חושבת אם היו לי ילדים.

ככה כשאני לבד בדירה שלי, הדבר שהכי מפריע לי באזעקה הזאת

זה שהיא צורמת והיא מעירה אותך מהמקום הכי עמוק שאתה נמצא בו..

ואז הכאב הראש הזה מלווה אותך לכל היום!

ובאמצע הלילה אני מוצאת את עצמי מתלבטת אם לרדת למקלט או לא לרדת, וכשאני מחליטה לא לרדת

בדיוק כשהאזעקה מסתיימת, יש כמה שניות לחשוב על זה שאולי התקרה שמעליי עוד כמה רגעים תנחת

ותמחק אותי. (עד עכשיו זה לא קרה וגם בטוחה שזה לא יקרה)..

זהו! הגעתי למסקנה, שבלילה אף גראד לא יצליח להקים אותי מהמיטה!!!!!

כשיש לך ילדים, אי הנוחות היא הקטנה שבצרות. הדאגה המתמדת והחרדה לבריאות הנפשית והפיזית של הילדים בטח בלתי נסבלת..

אני ממש מקווה שבקרוב המצב יתייצב שוב. אני מניחה שזה יהיה יותר מדי אופטימי מצידי לקוות שהשקט ישאר עוד הרבה זמן. אבל מה עוד נותר לנו לקוות?

המון בריאות ושקט לך ולמשפחתך! מקווה שלא נשמע עוד על אסונות.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

קבלו ביטול. הסיבוב הנוכחי של גראדים לא נגמר עדיין. אני צפוי לעוד שבת בממ"ד.

היו חזקים, מקווה שהירי יגמר בקרוב

אני יודע מה אתה עובר בגלל שנת 2006 ונשאר לי לומר לך ולבני המשפחה שלך ולשאר תושבי הדרום לקוות לחיים יותר טובים בלי איום של טילים על הראש שלכם.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

האיום של טילים זה לא מה שמפריע לי. מה שמפריע זה שצה"ל, הצבא "החזק ביותר במזרח התיכון" לא עושה כלום. אנחנו חזקים מהם (מארגוני הטרור), יש לנו יכולות טכנולוגיות וכל זה אבל אנחנו מתחבאים בצינורות ביוב (כהגדרתו של ההוא עם הטורבאן מלבנון) והם (העזתים) יודעים שהם ניצחו. כביכול.