29-02-2012, 22:57
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 30.07.05
הודעות: 7,874
|
|
|
בוס מעצבן ><
תסלחו לי על החפירה אבל אני חייבת להתבכיין.
כבר משהו כמו שנה אני עובדת כקופאית בספריית DVD שנמצאת אצלי מתחת לבית. כשאני עובדת אני תמיד לבד בחנות, הבוס שלי מנהל חנות אחרת כמה רחובות משם ובא לבקר פעם ב... בעיקר כדי לקחת את הכסף.
מההתחלה שמתי לב שהיחס שלהם כלפי החנות וכלפי העובדים שלהם (עבדה פה עוד מישהי שחלקה איתי את המשמרות) הוא די חרא. הם לא נמצאים פה כמעט אז הם לא יודעים איזה בעיות יש, מה הצרכים וכו'.
הם מעדיפים להאשים את ההורדות באינטרנט בזה שהחנות שלכם כושלת ולא את העובדה שהם לא עשו שום דבר בשנים האחרונות כדי לגרום לה להרוויח יותר.
בנוגע לחנות, זה מתחיל בזה שהיא ממוקמת באיזה פסאג' נידח, שכשנכנסים לחנות ישר קולטים שהכל מודבק בסלוטייפים ואטוטו מתפרק, כשמבקשים מהם שיביאו משהו כמו טושים, סרטים חדשים או חומר ניקוי או יתקנו משהו לוקח להם שבועות לעשות את זה במקרה הטוב.
וביחס כלפינו זה מתבטא בכל מיני הבטחות שלא מומשו ונשכחו, בהתלהמות כלפינו (סטייל ישראלי מכוער כזה שצורח המון ולא מקשיב), ובאופן כללי ביחס שהם עושים לנו טובה שהם משקיעים ומטפלים בחנות של עצמם.
"אין לי זמן להתעסק בזה עכשיו, תזכירי לי אח"כ."
עד לאחרונה באמת שזה לא הפריע לי. העבודה מתחת לבית, יש המון לקוחות שאני אוהבת ובאים סתם כדי לשבת איתי ולדבר במשך חצי שעה, והתקשורת עם הבוסים הייתה די נדירה.
חוץ מזה שלצאת ולחפש עבודה אחרת ברחובות בתקופה הלחוצה שיש לי כרגע זה קצת בעייתי וגם העבודות שאפשר למצוא כאן בסביבה הן די מעפנות. אז לקחתי את ה2000 שקל בחודש שאני עושה שם וסבלתי אבל המשכתי לשתוק.
אבל לפני כחודש הבחורה שעובדת איתי, לצורך העניין נקרא לה אילנה, הודיע שהיא מתכוונת להתפטר ולטוס לחו"ל. אז אתם בטח חושבים "נו מה הבעיה, מתקשרים לבוס... אומרים לו, תולים שלט, מכשירים בחורה חדשה והכל סבבה." וזה מה שעשינו.
כבר במשך חודש אנחנו כל כמה ימים מתקשרות אליו ומזכירות לו, ואפילו אומרות לו שיש לנו מישהי שאנחנו מכירות בסטנד ביי. אבל הוא תמיד פטר אותנו בתירוצים של "טוב, אני אטפל בזה, אני עסוק ביי."
ואנחנו אומרות לעצמנו, טוב יאללה, בעיה שלו, אני אבוא לעבודה רק כשאני אוכל ושהוא ימצא לזה פתרון.
וכצפוי, בחלוף החודש, שלושה ימים לפני שאילנה עזבה, אני מתקשרת אליו ומזכירה לו וכבר מודיעה לו מראש על הימים בהם לא אוכל לעבוד שבוע שלאחר מכן. והוא, כאופייני לטיפוס שצועק הרבה ולא טורח להקשיב מגיב ב "מה?!?! אבל אמרתן שזה בעוד חודש!"
-"נכון.. והחודש הזה עבר. יש לי שיעור ביום הזה ואני מזכירה לך שיש לנו עוד בחורה שרוצה לעבוד פה."
-"טוב... תתלי שלט על הדלת שתהיו סגורים ביום הזה."
-"......טוב."
אז תלינו... והחנות כבר הייתה סגורה שלושה ימים בשלוש שבועות האחרונים, והלקוחות מתבכיינים ואני מנסה להסביר להם את המצב בזמן שהמבט שלי בעיניים זועק להם שיסיימו את המנוי שלהם כמה שיותר מהר ויברחו משם.
היום שוב התקשרתי אליו, שוב כדי להודיע מתי לא אוכל לעבוד.
-"יום ראשון הבא יש לי סדנת גמילה מעישון."
-"למה את קובעת דברים לזמן שבהם את צריכה לעבוד?!?!?!"
עכשיו... זה הרי ברור לחלוטין שאני לא הסכמתי לעבוד אצלו 7 ימים בשבוע רק כי אילנה עזבה וכי הוא לא טרח להרים את התחת ולהתקשר למחליפה,
וזה ברור לחלוטין שאת הסדנת גמילה הזאת התחלתי לפני הרבה זמן ואין לאן להזיז אותה ואני גם לא מתכוונת לעשות את זה,
אבל הסבר כזה הוא משהו שבלתי אפשרי להכניס למשפט בעל שלוש מילים, וזה בערך גבול טווח ההקשבה שלו.
ניסיתי להסביר, והוא התחיל להרים את הקול... ומשם זה הפך לשיחה של
-"אל תצעק עלי!"
-"את יודעת מי אני? את מחנכת אותי עכשיו? אני לא צועק על העובדים שלי, מקסימום הרמתי את הקול."
*מחזיקה את השפורפרת מטר מהאוזן בשלב הזה* -"אז אל תרים את הקול, תקרא לזה איך שאתה רוצה, לי זה לא נעים. ואם זה ימשיך ככה אני לא מתכוונת לעבוד פה יותר."
באיזשהו שלב הוא בא לחנות והשיחה ההזויה הזאת עברה לשם.
"אופהה... אז אני מבין שאת תופסת מומנטום על זה שאילנה עוזבת. לא הרמתי את הקול, אבל אפשר להתלהם יותר ואפשר להתלהם פחות." (ציטוט מדוייק שאני אשמור בראש שלי עד הקבר).
זה נסגר בזה שביום ראשון אני פשוט אסגור את החנות מוקדם יותר. הוא לקח את הטלפון של הבחורה שרצתה לעבוד אצלנו (שעם המזל שלי זה בטח כבר לא רלוונטי בשבילה) והלך, בטוח שהכל נפתר.
ואני נשארתי שם עם הרגשה מגעילה שמלווה אותי עד עכשיו. החנות אמנם פתוחה מעט שעות ביום, אבל היא פועלת כל יום בשבוע, כולל שבת. ואני, לא רק שאני רוצה יום חופש פה ושם, אז אני גם לומדת במכינה ומנסה להתקבל ללימודים תוך כדי. אני לא יכולה לעבוד שם כל הזמן.
זה מציק לי מאז שחזרתי הביתה והייתי ממש חייבת לכתוב את זה כי אני יודעת שזה ישפר את ההרגשה שלי לפחות קצת.
ככל הנראה אני אתקשר אליו מחר ואנסה להסביר לו ברוגע שאם הוא לא מוצא מחליפה לאילנה בשבוע שבועיים הקרובים, אני מתפטרת או אגיד לו מראש שאני מוכנה לעשות רק שלוש משמרות בשבוע.. נראה. אין לי כח כבר לכל הצעקות והויכוחים ו"ההתלהמויות" האלה בכל פעם שאני לא יכולה לעבוד.
באמת שאני כבר מעדיפה להיות מובטלת בשלב זה.
זאת רק אני או שכל הבוסים בעבודות המזדמנות עם השכר מינימום הם תמיד חלאות?!?! ><
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
