מה היו התפקידים שהוטלו על בה"ד 1 במלחמת יום הכיפורים?
באתר חטיבה 14 מתאר תא"ל יצחק זמיר כי הבה"ד פעל ככח חטיבתי, ונשלח לסיני למטרות הגנה ואבטחה.
כמו כן מתאר זמיר כי כוח בפיקודו (כוח זמיר) נמנה על צולחי התעלה:
"תיאור זה מתייחס לתקופה שבה היה הכוח ת"פ חט' 14 [לקראת הצליחה ב-15-21 אוקטובר 1973 ואחריה]. אחרי מועד זה פורק הכוח והאנשים נשלחו בדחיפות כקצינים ליחידות החי"ר השונות. עם התגבשות התכנית לצליחת התעלה נקבע כאמור כוח של 70 צוערים ומפקדים אשר יצורף ללחימה עם הכוח הצולח. אני מוניתי למפקד הכח. באופן אישי עברתי חוויה מיוחדת כאשר אני לוחם בסיני בעוד יחידת האם שלי נשחקת בגולן [אני מגולני]. מצאתי את עצמי במלחמה עם נבחרת לוחמים מהשורה הראשונה של החי"ר - כולם בוגרי קורס קצינים (שבוע לפני ההסמכה). ועוד מפקדים - קצינים אשר שירתו כמדריכים בקורסים השונים בבה"ד 1. אנשי הכוח נקבעו אישית ע"י מפקדת הבסיס. בגלל הידע המקצועי, רמת האנשים והמוטיבציה, התגבש צוות לוחמים מעולה, שאחרי זמן קצר מאוד היה כוח מבצעי "רעב", ברמה מקצועית גבוהה. כשהאנשים שותפו בשיקולים למטלות השונות,כולם קראו מפות,והיו טריים בנושא טיווח,עבודה עם טנקים ותרגולות לחימת חי"ר שונות. במילים אחרות, נלחמתי עם נבחרת. הכוח בהרכב של 60 לוחמים על גבי זחל"מים [מהישנים ביותר שהיו...], עם נשק ברמה כמו שצה"ל דאז הכין את החי"ר למלחמה... [רובי FN, עוזים וכו'.] אך באמת זה לא "שיחק- תפקיד". נמצאה דרך להשלים הצטיידות, תחמושת וקשר ע"י פירוקם מזחל"מים פגועים, ונשק ומטולי RPGמאויב שכבר לא נצרך לו יותר. לא אחזור על החומר המפורט בתחקירי החטיבה. אבל אנסה להסביר בשפה אנושית דגשים עיקריים של הכוח כפי שנראה לי ממקומי היום. הכרתי את אמנון רשף בתפקידי השונים לפני המלחמה. עזר לי מאוד שצוותנו לחטיבה 14. מעל הפקודות הברורות הייתה ההיכרות האישית וכפי שקורה, במלחמות חשובה "המנגינה לא פחות מהמילים". והמנגינה הייתה של בטחון ושיש עם מי להילחם. התייצבנו לקבוצות פקודות חטיבתית בטסה למבצע "אבירי-לב"- צליחת התעלה. באנו לפקודה מספר לוחמים מהטעם שהם עמדו להיות קצינים. והיה חשוב לי שנשמע את הפקודה ובעיקר את סעיף "הכוונה", שזה לדעתי אז והיום הסעיף העיקרי והחשוב למפקדים. יתר אנשי הכוח עסקו בהכנת הרק"ם. היינו כוח "טרי ורעב" וצוותנו לעבוד תחילה עם יחידה 424 ("סיירת שקד"), ואח"כ עם כוחות שונים, ע"פ הפקודות והמטלות שהורידה החטיבה. עיקרי לוח זמנים וארועים:
א. 15 אוק' אחה"צ - התייצבות, פקודה ותדריך בחטיבה. באותו ערב יציאה לכיוון "החווה הסינית", היתקעות ולחימה עד הבוקר.
ב. 16 אוק' - נשארים במקום עפ"י הוראת המח"ט, פינוי נפגעים תחת אש מהטנקים, מהחצר, ואיסוף נפגעים של חט' 247 לתאג"דים.
ג. 18 אוק' עם שחר - השתתפות בכיבוש המבנים ב"חווה הסינית" ("אמיר") - אין התנגדות.
ד. 20 – 19 אוק' – צליחת תעלת סואץ, השתלטות על הרמפות בצד המצרי - משימות של טיהור רכוב עם טנקים. טיווח המצרים הנצורים בצדה המזרחי של תעלת סואץ מ"הרמפות המצריות".
ה. 20-21 אוק' השתתפות בכיבוש מתחם "סרפאום".
ו. 21-22 אוק' כיבוש הגשר ב"חבית" 27. בלילה בלימת התקפת נגד של המצרים וטיהור השטח מצלפים.
ז. 23 אוק' חזרה לבה"ד 1 ופיזור הכוח ליחידות האם [אני לגולני..].
לוחמי הכוח חזרו וקיבלו פיקוד ביחידות החי"ר השונות, והמשיכו במלחמה ובהתשה שלאחריה. חלקם נפגע לצערי. במשך הלחימה במסגרת חטיבה 14 היו לכוח 5 פצועים, שחלקם נושא את פציעות המלחמה עד היום."

פרט לפלוגה זו מה עשו כוחות בה"ד 1 בלחימה?

אגב שאלה נוספת. בראיון עמו תיאר רא"ל אשכנזי כי:
איפה תפסה אותך מלחמת יום הכיפורים?
'הייתי צוער בקורס קצינים ונשלחנו להילחם בחזית הדרומית'.
יצא לך כחייל ומפקד להילחם בכל כך הרבה קרבות ואירועים. תסכים איתי שמלחמת יום הכיפורים היתה האירוע הטראומטי ביותר בתולדות ישראל?
'בהחלט. כנער וכחייל צעיר גדלתי על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. כמו כולם, אני מניח, חייתי עם הדימוי של הצבא הבלתי מנוצח וסמכתי על העוצמה הצבאית הישראלית. האמנתי כי שום צבא ערבי לא יוכל לנצח אותנו. כל זה התנפץ לי בפנים באחד הימים הראשונים של המלחמה, כשראיתי טנקים ישראלים מסתובבים ונסוגים תחת אש מצרית. אז בעצם הבנתי שמשהו מאד בסיסי, בעייתי, עמוק, קרה כאן. התמונה של שדירת הטנקים המסתובבת אחורה ובעצם נסוגה, היא היתה הרגע. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזה בעצם צריך להיות הפוך. קרה פה משהו מאד לא בסדר. זה הביא להתפכחות שכולנו, אני מניח, עברנו'.(מתוך ביטאון נכי צה"ל "הלוחם", דצמבר 2006 , גיליון מס' 203)

האם גם רא"ל אשכנזי נמנה על לוחמי כוח זה?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

חיסדאי בראש כח של בהד 1 לחם בעיר סואץ

כאחד שהיה שם [בעיר סואץ ] אני זוכר את חיסדאי , בבוקר שאחרי עם קבוצה גדולה של חיילים ,אינני יודע מאיזה יחידה , מנהל ויכוח בצעקות עם איזה אלוף משנה .