בעקבות הדיונים האחרונים העוסקים באמהות, אפשר לדון גם בשם "רַעְיָה" שמקורו במילה רֵעָה
("אהובה"): "קומי לך, רעיתי יפתי" (שיר השירים ב י).

ישן מפני חדש תוציאו?
גד בן־עמי צרפתי, "לשוננו לעם", מחזור מח (חוברת ד): תמוז–אלול, התשנ"ז

ברשימה הזאת נמנה מילים וביטויים שכיחים בעברית הישראלית של ימינו הבאים לדחות את
רגליהם של ביטויים פשוטים ורגילים מדורי דורות, אשר בשל כך הולכים ונעשים נדירים; איני אומר
שהם מתו, אבל הם נתונים בתהליך של גסיסה, וזאת ללא כל סיבה הנראית לעין. בזה הולכת
ונמשכת התרחקות העברית שלנו מן העברית של המקורות.

לאו הלכן נשותינו?
כשהייתי עולה חדש, לפני למעלה מיובל שנים, לכל בעל משפחה הייתה אישה, ורק לנציב העליון,
ואחר כך לנשיא המדינה, ליושב ראש הכנסת ולמעטים אחרים, הייתה רַעְיָה. וזה למה? מפני שיש
שפות שבהן מכנים בשמות שונים את האישה של סתם בן־אדם ואת האישה של גדולי המדינה ;
באנגליה, למשל, לאיש רגיל יש wife, ולמלך (וכן למלכה) יש consort. במילון אוקספורד הקצר אנו
קוראים: Consort – a wife or husband, especially of royalty. הוא ההבדל שבאיטלקית ביו
moglie ל־consorte, ובספרדית בין mujer ל־esposa. גם בגרמנית לכל אדם יש Frau, ולמלך יש
(בעצם, היה) Gemahlin. ברוסית יש לאיש מן השורה жена, לצאר הייתה супруга, וכזאת יש לילצין.

במגמתנו הקבועה להשוות את אוצר המילים של העברית לזה של שפות אירופה, גם אנחנו הרגשנו
את הצורך הבוער להמציא שם מיוחד לִנְוות ביתו של איש חשוב, ועל כן העלינו משיר השירים את
המילה רעיה, מילה שניתן לקרוא לה יחידאית, מכיוון שאינה באה אלא באותו ספר, בהוראת
'ידידה', 'אהובה' (ועוד היא באה בכתיב בלבד בשופטים יא, לז). אם כן, כמו שאמרנו, פעם הייתה
לאנשים חשובים רעייה, ולכל אזרח – אישה. לא נורא. אולם הסתכלו מה קרה בהמשך, ועיינו למשל
בהקדשות ספרים ומאמרים, או, להבדיל, במודעות אבל שבעיתונים: אין איש מקדיש ספר או מאמר
לאשתו, חלילה, אלא אך ורק לרעייתו, ואין משתתפים באבל על פטירת אשתו של פלוני, אלא על
פטירת רעייתו. אמנם אמרו רבותינו שכל ישראל בני מלכים הם, ובצדק אפוא קוראים לשותפתם
בחיים רעיה על דרך המלכים, אולם יש לחשוד שאין זה הטעם, והטעם האמתי אינו אלא סנוביזם.

הסנוביזם נטייה גרועה היא, ולא בכדי יש שפירשו את המקור הלא ידוע של המילה snob כנוטריקון
של הצירוף (s(ine) nob(ilitate, כלומר "שאינו אציל". אמנם בדיבור סתמי, כשמזכירים בעל ואישה
בלי שמות פרטיים, עדיין השם אישה מתקיים: כותבים, למשל, "במוצאי שבת רצח איש את אשתו",
ולא "רצח את רעייתו".

אפשר אמנם ללמד סנגוריה על החידוש הזה. יש לשונות המבדילות בין אישה כ'יצור אנושי ממין
נקבה' לבין אישה כ'אשת איש': באנגלית, למשל, הראשונה היא woman והשנייה היא wife,
באיטלקית הראשונה היא donna והשנייה – moglie, וכן ברוסית באה женщина לעומת жена,
בערבית مرأة היא אמנם דו־משמעית, אבל زوجة אינה אלא בת־זוג. אבל יש לשונות שאינן מבדילות:
בגרמנית שתיהן Frau, ובצרפתית שתיהן femme. באימוץ המילה רעיה בשביל 'בת־זוג', עברנו
מן הקבוצה האחרונה לקבוצה הראשונה. יש לעתים תועלת בהבחנה זו, אבל רק לעתים רחוקות, כי
בדרך כלל כאשר השם אישה מציין 'אשת איש' הוא בא בכינוי קניין: אשתי, אשתך, אשתו, ma
meine Frau ,femme, וההבחנה היא ברורה. בן־יהודה מגדיר את הערך "רעייה" – 'ידידה, אהובה',
ובסופו הוא כותב: "ובמשמע אשת פלוני, נוהג בדיבור".

אין צורך לומר שהשם רעיה במובן 'בת־זוג' לא נמצא במקורות העתיקים; לפי מאגר השאלות
ותשובות של אוניברסיטת בר־אילן הוא אינו מופיע עד זמן הפוסקים של המאה העשרים, וגם שם
פעמים ספורות אצל כל אחד (בסך הכול כ־25 פעמים), והמרבה שבהם הוא הרב פיינשטיין,
המשתמש בתואר זה עשר פעמים. השמות זגה (בכינויי קניין) ובת זוג באים אצל הפוסקים האלה
בערך באותו מספר פעמים, ולעומת זאת השמות אישה, אשתי, אשתך, אשתן באים למעלה
מ־7000 פעם!

יש להניח שהשם זוגתי, זוגתן וכו' בא בהשפעת הערבית زوجة, על כן מצוי הוא בתשובות ראשוני
הפוסקים הספרדים (כגון ריב"ש, רשב"א, תשב"ץ) וכנראה בהשפעתם גם באלה של הפוסקים
האשכנזים ומהם בתשובות האחרונים. אמת שבן־יהודה מביא עדות למילה זו מדברי בראשית רבה
"נתבשר שנולד[ה] זוגתו", אולם במהדורת תיאודור־אלבק (עמי 612) נמצא שם "שנולד זיווגו", וכן
בבראשית רבה מן הגניזה שפרסם סוקולוף (עמ' 140).

כל מה שאמרנו על השם רעיה מודגם יפה בשלוש כתובות הקדשה באי רודוס משנת 1915 (ותודתי
לגיסי ד"ר מאיר פדואה שמסר לי את תצלומיהן). בכתובת אחת כתוב:

בית יוסף
הבתים סביב החצר הזה מוקדשים
לטובת מוסדות העדה מהנדיבים
הנכבדים אדרון יוסף נוטדיקה
יצ"ו בן מצליח נ"ע ורעיתו ס[ינייררה]
בוליסה מב"ט להקים שם להם
בישראל לדור דורים דורים
ביום אחד ועשרים לחדש סיון
ש[נת] ה' ת'ר'ע'ה' 5675

בסמוך נמצאת כתובת כפולה בלדינו ובאיטלקית; בלדינו המקדישים מכונים כך:

סינייור יוסף נוטריקה יצ"ו אי סו
קונסרוטה סינייורה בוליסה מב"ט

ובאיטלקית:

Il signor Joseph Masliah Notrica e sua signora Bolissa

(ההדגשות אינן במקור). רואים אפוא שהתואר העברי רעיה מקביל לאיטלקית signora, גברת,
שם מכובד יותר מן השם הרגיל של בת הזוג – moglie; בלדינו בא התואר קונסורטה, שהוא
כנראה שאול מן האיטלקית (האי רודוס היה באותו זמן תחת שלטון איטליה), והוא מחליף את
המילה הספרדית המתבקשת esposa.

הסריקות (אינן מכווצות):
https://sites.google.com/site/haska...?attredirects=0
https://sites.google.com/site/haska...?attredirects=0

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן