http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...9% D7%93%D7%99

יהי זכרו ברוך

TUCO: God is with us because he hates the Yanks too! Hurrah

BLONDIE: God is not on our side 'cause he hates idiots also

עצוב. היה אגדה עוד בחייו. יהי זכרו ברוך

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

באחד הסרטונים על מלחמת יום כיפור , לפני שנים רבות , ראיתי את דוידי מסתודד עם רפול ברמת הגולן , בימים הראשונים של הקרבות . מעניין מה היה תפקידו במלחמה ?.

ינוח בשלום על משכבו..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

קישור לעיטור העוז
http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=28205

קישור לדף תמונות, הסברים וסיפורים על צנחני שנות ה 50
http://www.tapuz.co.il/blog/net/pri...EntryId=1750708

אני לא יודע איך היום, אבל בעבר מי שהתגייס לחטיבת הצנחנים קיבל סיפרון קטן עם כריכה בצבע ירקרק עליה הוטבע סמל החטיבה ומתחתיו נכתב "חטיבת הצנחנים - מורשת קרב".
בסיפרון היו סיפורים ותמונות על פעולות הצנחנים בשנות החמישים, השישים, השבעים והשמונים - אהרון דוידי ז"ל (בלט בתמונות בזכות הזקן והחיוך התמידיים שלו) כיכב שם לא מעט.
יהי זיכרו ברוך

1954: צוות ממחלק סיור הראשונה של גדוד 890 - אהרון דוידי כורע שני מימין, במרכז מאיר הר ציון

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מגדולי לוחמי הצנחנים. ראיתי אותו כילד כשהגיע לבית הכנסת בו התפללנו לתפילת קול נדרי שבסיומה עזב (זו כנראה היתה הפעם היחידה בשנה שבה הוא נכנס לבית כנסת).יהי זכרו ברוך ותהי מורשתו נר לנו.

איש מעניין .פוליטית הוא היה מזוהה עם הימין. בתמונות רואים אותו באיזה אירוע בירושלים המזרחית עם אנשי ימין מובהקים כמו בני אילון .
הוא נקבר בגבעת השלושה בבית קברות חילוני למהדרין . זה מה שמעניין אצל האיש הזה חוץ מהיותו לוחם גדול .

דוידי היה גם איש אקדמיה. זוכר אני אותו כראש החוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, אשר ראיין אותי, ראיון קבלה, בשנת 1973(הוא ראיין כל מועמד אישית). היה איש חם ולבבי. השיחה עימו הייתה הרבה מסתם ראיון קבלה. מלחמת יום הכיפורים קטעה את כוונתי ללמוד אצלו. יהא זכרך ברוך איש ספרא וסייפא אמיתי.

.

זכיתי לצלם אותו לטובת צילומי היח"צ של פרס יקיר ירושלים , ישבתי איתו קרוב ל3 שעות אחרי הצילום כשהוא מספר על פעולות התגמול ועל חבריו שנפלו . מעשיו וגבורתו היו נדירים





לינק לטקס קבלת הפרס

https://www.facebook.com/media/set/...=1&l=0afd233502

התקשורת בחרה לפרסם עמודים נבחרים על מותה של הזמרת יוסטון...
ואילו על גיבור ישראל בקושי כתבו מספר מילים.

ככה אנחנו נראים היום..האיש גבר שבגברים, לוחם אמיץ שנתן הרבה
למדינה, אבל אנשי המדיה חושבים קצת אחרת .

בושה !

זה לא שאנשי המדיה חושבים אחרת .רוב העם חושב אחרת . אי אפשר להאשים בכל דבר את התקשורת , צריך פשוט להחליף את העם .
מדובר בעם שבעקבות חינוך כושל של עשרות שנים מעוניין רק בתוכניות דביליות כמו "האח הגדול " ודומיו .
נניח שהטלויזיה היתה משדרת שעות ארוכות על דוידי וחבריו , נראה לך שמישהו היה צופה בזה ?
נורא חבל , אבל זה המצב .

עדין לא מאוחר לספר על דורו ומעשיהם
דור שבנה בחרב וזית את המדינה .

חזר מאנגליה ישר לזחל"ם של רפול במלחמת יום כיפור
שאלו אותו מה הוא עושה כאן?
רפול ענה: הוא יועץ כללי...

עוד משהו- הנהג שלו היה בזמנו יהודה קן-תור
מי זוכר ?

אז מה

אכן לא זכרתי וחשבתי שהשם היה קן-תור [קנטור] שעוברת לקן-דרור, מתברר מהאינטרנט שהשם המקורי היה דווקא מזרחי.
בכל מקרה מדובר על אותה נסיעת גבורה למשוך אש לאתר את מיקום המצרים.

יהודה קן דרור מירושלים . אני לפחות זוכר . התנדב לצאת עם ג'יפ לתוך המעבר כדי לגרות את המצרים לפתוח באש ולחשוף את העמדות שלהם . נפצע פצעי מות ונפטר בבית החולים . יהי זכרו ברוך .

על כך עונים שהסכמה לצאת למשימה שהיא במידה רבה משימת התאבדות ערכה כמו התנדבות.
יש ביקורת על דווידי ושאר המפקדים במקום (אבל בעיקר דווידי) ששלחו את קן דרור בג'יפ "רך" ולא ברכב משוריין.

לפני כשנה הבן שלי ששירת בגבעתי הגיע לחופשה קצרה בדרך לאיזה קורס קטן . הוא הגיע על כל ציודו , נשק , אפוד , קסדה וכו' . קבעתי איתו לאסוף אותו במרכז העיר שבה אנו גרים. עמדנו שם ואכלנו משהו קטן שניגש אלינו אדם מבוגר , גבוה ומזוקן . הוא שאל אותנו כמה שאלות בנוגע לציוד ולרובה התבור .
זיהיתי אותו כדוידי ודי התרגשתי כי גדלתי על הסיפורים עליו ועל פעולות התגמול . , ואף אמרתי לו את זה .
בני שאל אותי מי זה דוידי ומה הסיפור של התקופה ההיא ?
דוידי אמר לנו שהוא נעלב לא בגללו אישית כי אם בשל בני דורו שנלחמו ונהרגו ונפצעו וכיום מעט מאוד זוכרים את זה ועוד פחות מתמצאים במה שקרה אז .
נפרדנו בחמימות .

"דורות של חיילים התחנכו על מיתוס ההתנדבות וההקרבה של נהג הג'יפ יהודה קן דרור במלחמת סיני. חמישים שנה הסתובב חברו בני ברוידה עם האמת, שיוצאת עכשיו לאור"

כואב הלב לקרוא את הסיפור הזה. במיוחד מכיון שלא ברור אם הקרבת הקרבן הועילה במשהו.

בכל מקרה, דוידי ראוי להערכה ולהערצה, גם אם יצא ששגה פעם.

יהודה

כתבה על הפעולה שבעקבותיה קיבל דוידי את עיטור העוז:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4191155,00.html
"אהרן דוידי שמת השבוע היה הסמג"ד של אריק שרון בפעולת התגמול הגדולה ב-1955. ההפתעה שאבדה, חיסול החיילים המצרים, פינוי הפצועים על כפיים והסודני שהתחבא מתחת למיטה - שלפנו את תחקיר המבצע ושמענו עוד לוחם שקיבל אז את עיטור העוז. מהדיאלוג עם דוידי תחת אש הוא זוכר כל מילה"

הלוחם השני הוא עוזי עילם [ טרכטנברג ] שהיה מאוחר יותר מג"ד 71 בקרב על ירושלים .
גם הוא גר לא רחוק ממני ואשתו שהיא רופאת ילדים טיפלה בילדי כשהיו תינוקות .

דוידי, לשעבר קצין הצנחנים הראשי, הוביל את החטיבה בפעולות התגמול של תחילת שנות ה-50 ופיקד בין השאר על הקרב במיתלה

http://www.idf.il/1133-14869-he/Dover.aspx

ככשאלו את דוידי אחרי מבצע קדש מדוע אין לו רקע אדום לכנפיים הוא אמר משהו כמו שיש מי שצונחים ויש מי שנלחמים .
זה מראה שבקרב המיתלה לחמו רק חלק קטן מחטיבה 202 .
הגדוד של רפול שצנח שם למעשה תרם לקרב רק את הפלוגה של עובד לדז'ינסקי . לחמה הסיירת של קפוסטה וחלק מחיילי הנחל המוצנח .
דוידי למעשה נשא ברוב נטל המסע מישראל עד המיתלה . למזלם היה להם את קפוסטה שהיה נוט מעולה והוביל את הכוח לאורך כ 200 ק"מ .
אריק שרון המח"ט היה מאחורה ולטענת דוידי גם בזמן הקרב היה הרחק מאחור כך שלמעשה כל ניהול החטיבה , למעט הצניחה , היה על הכתפיים שלו .
דוידי עשה משהו לא אתי כשאחרי היציאה מגוש קטיף החל פתאום לטעון ששרון למעשה היה פחדן שרק שלח חיילים לקרב ובעצמו לא השתתף . מעניין שכל עוד שרון היה נחשב כאיש ימין ובנה התנחלויות דוידי שתק , ברגע ששינה טעמו וזה לא התאים לדעות הפוליטיות של דוידי הוא החל לפתוח את פיו .

דוידי ומוטה ורפול ואחרים התעמתו עם שרון על טענותיהם כנגדו כבר לאחר המלחמה. בדגש הם התרעמו בעיקר על כך שאינו מסתער בראשם כבער. אין עוררין על היותו מפקד מוביל בראשית ימיו בצנחנים ובפעולות תגמול דוגמת עזה ואחרות. הדבר מופיע בספר "הרועה" ובספר "לא עוצר באדום". מנגד יש לציין ששרון, שהוביל מבצעים רבים בטרם קדש ובהם פעולות כמ"מ באלכסנדרוני, מבצעי חטיפת לגיונרים כקמ"ן פצ"ן ופעולות ביחידה 101 וכמג"ד 890 כמו קיביה, אל בוריג' וכיסופים וגם בכנרת. מנקודה מסוימת הוא החל לפקד מנקודת שליטה טובה יותר ככל הנראה על חשבון הדוגמה האישית אם כי ציין כבר מג"ד אמריקני כי נשקו של מג"ד הוא לא הרובה כי אם גדודו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)