אני כידוע מורה ונתקלתי לא מזמן בדילמה מוסרית. מה דעתכם?
תלמיד אחד (כיתה ו') ניגש אלי וגילה לי סוד שקשור לתלמידים אחרים (לא משהו נורא, בס"ה שמישהו העתיק ממנו במבחן) והתלמיד הזה רצה לשתף אותי כי הוא הרגיש רע שהוא נתן שיעתיקו ממנו כי הוא יודע שזה לא בסדר. הוא החליט לשתף דווקא אותי כי למרות שאני המורה שלו, אני לא המורה של המקצוע הספציפי שבו זה קרה, והוא יודע שהוא יכול לסמוך עלי.
השאלה היא: האם לשתף את המורה שהעתיקו אצלו? האם לשמור את הסוד "ולקנות" את ליבם של התלמידים שלי? האם להיות משת"פ של התלמידים?
כמובן שהסברתי לו שהעתקות הם באמת לא בסדר, ושזה דבר טוב שהוא פנה אלי וכל זה...
הדוגמא שהבאתי היא דוגמא קלה יחסית (אני חושב) אבל אני מאמין שיכולים להיות סיטואציות יותר מסובכות, או אירועים יותר חמורים.
מה דעתכם?

אם זה מבחן שחלף ממנו פרק זמן מסויים אז לדעתי עדיף כבר לא להגיד כלום.
אם זה משהו שהיה ממש לאחרונה אז תגיד למורה שנודע לך מתלמיד שהייתה העתקה ובעת מתן הציונים שישים לב
בהנחה שהמורה יעלה על המעורבים ומהכרות איתם יידע לזהות מי המעתיק מבניהם

ולאבד בכך את אמונו של התלמיד ולהפוך אותו למלשינון?

זה לא עניין של שמירת הסוד,
לדעתי אני לא הייתי מעודדת "מלשנות" של תלמיד נגד חברו,
הייתי מנצלת את המידע כדי לפקח יותר על התלמיד שהעתיק.

אם תגלה למורה יש לזה פוטנציאל לתוצאות שליליות.
זה יצור חוסר נעימות בין התלמיד המרמה למורה, וזה יכול גם להגיע להורים של התלמיד המרמה ויצור חוסר נעימות גם שם.
זה גם יצור חוסר נעימות בין התלמיד המרמה לתלמיד שדיבר איתך ובינו לבינך.

ומצד שני אין צד חיובי משתי סיבות:
1. כעקרון, מי שמרמה (הרבה אנשים) לא נתפס ברוב הפעמים ומרוויח מזה כל פעם (חיזוק), עונש חד פעמי או דו פעמי לא ימנע ממנו לרמות כי הוא כבר יודע שסה"כ לרמות עובד בשבילו.
2. כולה כיתה ו'. גם אם זה היה בתיכון או באוניברסיטה הייתי חושב שאתה לא צריך להתערב.

יהיה משהו, כי יש משהו

לדעתי האישית הדילמה איננה כה רצינית כפי שהיא נראית. מצד אחד נתת את מילתך לתלמיד שנתן בך אמון... מהצד השני יש תלמיד שדפק אך ורק את עצמו. רמאות במבחן בבית הספר לא תשיג לו שום דבר אלא רק תנציח את בורותו. ביום שבו יצטרך להיבחן בעצמו על משהו ולא יהיה לו ממי להעתיק הוא יכשל כיוון שבחר בדרך הלא נכונה.

אל תבגוד באמון של התלמיד.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני חושב שאתה צריך להשקיע בתלמידיך קצת זמן בנושא "דברים שמורים לא צריכים לדעת". המקרה הנוכחי אולי אבוד, כי כל מה שתעשה יהיה גרוע. כדי למנוע את המקרה הבא, נסה לעצור את התלמיד המשתפך ברגע הקריטי בשאלה "האם אתה חושב שזה שתספר לי את העניין הזה יעזור למשהו? כן? ועכשיו, תחשוב שוב".

..

הייתי מבהיר כי לא אערב את המורה השני ולא אעשה עם המידע מאומה מלבד השיחה עימו.

הייתי מספר לו שאותם תלמידים שהעתיקו ממנו יתכן והרוויחו 'רגע' אבל הפסידו את הלמידה שה העיקר בלימודים ולכן אין כל צורך לכעוס עליהם והמידע שהביא בעינינם אינו ממש חשוב לי או לו.

הייתי אומר שלסכן את עצמו בכדי לעזור לחברים זה מעשה ראוי להערכה אבל לא תמיד חכם ושאם כבר בחר לסייע בדרך זו לחבריו ושאם עשה זאת מרצון הרי שיש בכך התחייבות חשובה שלא למעול באמונם וכי עדיף שבעתיד ימנע גם מכך וגם מכך.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אתה זקן... הייתכן שכל כך הרבה שנים עברו מאז שדרכה כף רגליך בין חברת ילדים ששכחת שלא את כל מה שעושים ילדים הם עושים מרצון וחלק ניכר מהפעילויות הפחות חכמות שלהם (דוגמא לתת למישהו להעתיק) הן כתוצאה מסחיטה רגשית, לחץ חברתי או אפילו איומים?

היכולת של ילד לסרב לא תמיד קיימת באופן מעשי, גם אם בתיאורייה הוא יכול לעשות זאת. עצוב שכל כך הרבה אנשים שוכחים איך נראו ימי בית הספר שלהם...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אבל לא זכור לי לחץ חברתי שקשה לעמוד בו לתת להעתיק. אם הילד חש נסחט וזו תלונתו לאלי - זה כבר סיפור אחר. אני סברתי כי סייע מרצון ואז התחרט.

[תפיסתי הייתה תמיד כי מי שרוצה להעתיק ממני בלי לערב אותי בענין או לסכן אותי - שיבושם לו]

אני רק אנצל את ההזדמנות לספר שאני מתפרנס גם בתור מורה.
כמעט כל יום שישי אני נוסע לכרמיאל, יש לי שם כיתה של ילדים בכיתה י' שלומדים במגמת רפואה.
למזלי הטוב אני לא צריך לבחון אותם או שום דבר דומה לזה. או שאני מעביר להם שיעורי העשרה בחומר שלהם או שאני עושה אתם פעילויות נחמדות.

אני חייב להודות שהגעתי בגלל הכסף, אני ממשיך בגלל הכסף אבל אני די נהנה מזה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

דיון מעניין. ועכשיו אני אגלה לכם מה אני עשיתי. קודם כל, הסברתי לו שהוא עשה נכון בזה שהוא פנה אלי. רציתי שהוא ירגיש שזה לא בסדר להעתיק (גם לא להיות זה שמעתיקים ממנו). אמרתי לו שבכוונתי ליידע את המורה שאצלה זה קרה. אמרתי לו שאני אספר לה מי העתיק אבל לא ממי. אמרתי לו שאני אדאג שאף אחד מהחברים שלו, לא יידע שהוא הלשין ושזה נכון לעדכן את המורה כשמשהו אסור קורה בכיתה.
דיברתי עם המורה הרלוונטית. סיכמנו שהתלמיד המלשין לא יענש על כך שהוא נתן להעתיק. אני לא יודע מה היה המשך הטיפול עם הילד המעתיק.

להבנתי, עד היום אף אחד מהחברים של הילד המלשין, לא ידעו שהוא הלשין.

זה קרה שנה שעברה. התלמידים האלה סיימו את לימודיהם בסוף השנה ועברו לחט"ב.

למה אני משתף אתכם?
קודם כל, כדי לקבל דעות על הנושא ולראות אם עשיתי נכון.
שנית, כדי שתדעו שהתלמידים שלי אוהבים אותי, ושהם מרגישים נוח איתי.