מצב הרוח סביר וגם הראש לא ממש כואב אבל הגרון ניחר והצרידות גוברת עד שאני נשמע כמו שילוב של הזמר 'אדם' והפרשן החביב המיתולוגי והמנוזל [נחמיה?] מ'שעה קלה על כלכלה'.

העבודה זורמת כמו הנזלת ואני מיחל לסוף היום ולמיטה אבל קצת לפני הסוף המיוחל נכנס לחדר זוג שלא כל כך הגיע למקום הנכון. מבחינה טכנית צריך לחייך בחביבות ולהסביר ש...תיגשו ל..תזמינו..ו..עוד שלושה ארבעה חודשים אם יהיה תור... וכו' אבל הם כבר כאן. מותשים ועם דמעות בעינים אז ישבנו עוד שעה ביחד ושוחחתי עימם במורס ובסמופור, סייעתי ככל שיכולתי ונפרדנו כידידים. נשארתי עם הנייירת שעה אחרי הזמן שתיכננתי והרמתי טלפון לאשתי לומר שאני מתעכב. סיפרתי מדוע והיא כהרגלה תמיד מבינה אמרה לי: 'לא נורא, תעשה מעשים טובים ויבואו אליך מעשים טובים'. עודה מדברת עימי והדלת נפתחת ובכניסה מתייצב אחד מהאנשים שחלפו על פני לפני כשעתיים ובידיו כוס תה ענקית! האיש ככל הנראה הבחין שהרכב שלי עודנו עומד ברחוב, חשב עלי, סר לביתו, הכין לי תה ושב עם המשקה החם! לא מישהו שחב לי משהו. פשוט איש טוב שעצר כדי לחשוב על מישהו אחר.
'מחמם את הגרון' אמרתי לו אבל הרבה יותר מזה 'מחמם את הלב'.

אז תקשיבו טוב טוב לאשתי - תעצרו מפעם לפעם כדי לחשוב על מישהו אחר, תעשו מעשים טובים ומעת לעת גם ישובו אליכם מעשים טובים

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed