.."היא הייתה חניכה שלי. באחת מהשיחות האישיות היא חשפה בפני סיפור מאד קשה. כשהקורס נגמר המשכנו להפגש בגלל החיבור החזק שנוצר באותו זמן. כמה חודשים אח"כ היא התוודתה.."

.."באופן די מוזר זה היה בטקס יום השואה. אני הקראתי קטע, והוא היה שם עם סבתא שלו. הוא סיפר שהוא גמר בליבו לדבר איתי, ואיכשהו הוא הצליח להשיג דרך חבר משותף את הטלפון שלי"

.."הוא היה דלוק עלי עוד בחטיבה, אבל רק בתיכון התחלתי להרגיש כלפיו משהו. בי"ב המתח היה כ"כ גדול, ובסוף זה 'התפוצץ', כל אחד גילה מה שהוא מרגיש.."

.."אחותי הגיעה אלי יום אחד ואמרה לי 'מצאתי את האחד בשבילך! בנתיים הוא תפוס, אבל נתתי לאמא שלו את המספר שלך, אז נחכה שהם יפרדו'. חודש לאחר מכן הם באמת נפרדו, והתחלנו לדבר"

אתה קם לבוקר רגיל במיוחד, בלי חשד שאולי אתה עומד בפני נקודת מפנה בחייך, או שתיצור היום קשר עם מישהי מיוחדת..
גם אם בסוף הקשר לא "צלח", ההתחלה שלו תמיד מיוחדת..

מוזמנים לשתף איך הכרתם את בן/בת הזוג שלכם, איך התחילה "האהבה הראשונה". מה היה הדייט הראשון, ומה הדרך הכי הזויה שהתחילו איתכם/ התחלתם איתה?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

טוב נחשוף כמה בתבנית שלך
"היא הייתה גרה בישוב שלי, לא ממש הכרתי אותה יותר מדי
ואז היא הגיעה לצופים ודיברנו במקריות. וכך כמה פעמים עד שלבסוף נהיינו ביחד"

"עברתי דירה למקום חדש שלא הכרתי אף אחד, הכרתי מישהו מביה"ס שהיה במרחק הליכה ממני
לאחר מכן יצאנו אני הוא חברה שלו וחברה שלה, וכך לאט לאט הפכנו למעין זוג אך זה לא החזיק הרבה זמן.."


"הגעתי לתיכון, הכרתי מישהי ממש שהייתה בראש שלי וממש קראה אותי.. היה לה חבר האמת
אך אחרי פעם אחת שישבנו ביחד הייתה הרגשה שאין יותר מתאימים מאיתנו, זמן מועט נהיינו יחד"

ועכשיו יש כמה דברים חדשים, שמתפתחים אני אשמח לעדכן

Wake up Homeland, sometimes we are tired of you
Beloved homeland, give us the strength to forgive

ואנחנו נשמח לשמוע!

(רק עם מעט יותר פלפל.. התבניות שלי די אנמיות והיו להמחשה בלבד )

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

חח למה אהבתי את הצורת כתיבה

Wake up Homeland, sometimes we are tired of you
Beloved homeland, give us the strength to forgive

אממ... את שואלת הרבה שאלות באשכול אחד. [=
היו לי 2.5 בני זוג... אני אומרת חצי כי לאחד מהם קראתי בן זוג רק כשהיה לי נוח, אבל בתכלס זה בדיוק מה שזה היה.
את הראשון הכרתי פה בפרש לפני משהו כמו 6.5 שנים. אחרי שנה של התכתבויות, יצא לנו להיפגש באיזה מפגש ומשם זה פשוט התחיל והמשיך 4.5 שנים, זאת הייתה מערכת יחסים לא כ"כ בריאה בלשון המעטה. הרבה ריבים ופרידות באמצע עד שזה נגמר לפני שנה בערך.
את השני (החצי) הכרתי בטירונות לפני 3 שנים, ונמשך לאורך כל הקורס (3 חודשים). הוא היה אחלה בנאדם ונמשכתי אליו אבל בתכלס זה היה רק מטעמי נוחיות ונגמר כשהקורס נגמר.
ואת השלישי הכרתי לפני חצי שנה בערך. מישהו שהתחיל איתי כשקרא את הבלוג שלי ומשם זה התפתח למערכת יחסים מאוד קצרה אבל מאוד "אינטנסיבית". בפעם הראשונה באמת הרגשתי מה זה לאהוב מישהו מכל הלב ולאהוב אותו יותר מעצמי, אבל הוא לא הרגיש ככה.

הדייטים הראשונים שלי אף פעם לא היו מעניינים במיוחד, אז אין לי מה לשתף פה.

לגבי הדרך הכי הזויה שהתחילו איתי? מכירים את האלה שנוסעים ברכב ועוצרים ליד בחורה יפה ואז זורקים לה איזה משפט מטומטם? אז ככה, רק שבמקרה שלי הבחור הזה נתקע ברכב שלפניו XDD בזמן שאני הסתלקתי לי בשקט מהמקום חח.

Ze blog | KozlikArt

הרבה שאלות, כי ככה בטוח מישהו יתחבר לאחת מהן ויכתוב מחוויותיו

ובנוגע לאחרון, גם לי היה אחד כזה, שלא הפריע לו שאני בת 17 והוא בן 25 ושנינו משני קצוות הארץ, אבל הוא פשוט החנה את האוטו.. נראה לי ששלך לוקח XD

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

איך הכרתי את החבר הראשון שלי כבר כתבתי, למען האמת..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פאקטשלי .."אחותי הגיעה אלי יום אחד ואמרה לי 'מצאתי את האחד בשבילך! בנתיים הוא תפוס, אבל נתתי לאמא שלו את המספר שלך, אז נחכה שהם יפרדו'. חודש לאחר מכן הם באמת נפרדו, והתחלנו לדבר"

ואם להיות לגמרי כנה, כל אחד מהמשפטים האלו לקוחים מסיפורים אמיתיים של חברות שלי

הבחור ההכי הזוי שהתחיל איתי היה איזה סוטה בתחנת אוטובוס שטען שהוא בן 27, אבל נראה כמו 47-50. ולא משנה כמה אמרתי לו "לא" הוא המשיך, עד שברחתי משם (ואז הוא ניסה לשדל את חברה שלי שהייתה איתי לשדך ביננו, וכשהבין שאין לו עם מי לדבר הוא פשוט בהה בה עד שהגיע האוטובוס שלה)

היה גם מקרה לא של "התחלה" טיפוסית, אבל חוויה ממש נחמדה שקרתה לי. לפני שהשתחררתי, נסעתי על מדים לידיד שלי. אני עומדת בתחנה ואז בחור תמהוני שישב על הספספל ניגש אלי ושאל אותי איפה אני משרתת, עניתי מודיעין (זה לא סוד, רואים על התג שלי). הבחור ממשיך: "מודיעין?, יכולים לחטוף אותך! ולהוציא ממך מידע!" אז השבתי ש"אני יודעת לעשות אחלה של קפה", כדי שלא יהיו לו רעיונות ופניתי הצידה, כי זה התחיל להטריד. אבל הבחור המשיך, הציג את עצמו ואמר שהוא גר ביישוב X, שאני יודעת שהוא יישוב לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. אחרי שהבנתי שהוא לא איזה תמהוני מסוכן, התרככתי והמשכתי לדבר איתו קצת יותר בנוח. הוא סיפר לי שהוא אוהב שירה, שהוא כותב שירים וגם דיקלם לי את השיר "על ענפי שיטה", שמספר על בחורה ושמה יעל וכן שיר שכתב (שלא הבנתי ממנו מילה כי הוא אמר את זה במהירות האור בערך) וגם שאל אותי מה אני אוהבת לעשות ("אמנות, ציור ופיסול" -"באמת? ומה אנשים שמבינים באמנות אומרים על העבודות שלך?" "אני מקווה שדברים טובים.. ") ובסוף הוא גם שאל אם אני רוצה שהוא ישלח לי את השירים שלו במייל ונוכל להמשיך לדבר עליהם. אבל החלטתי שכאן אני שמה את הקו, ואמרתי לו בנימוס וברוך שאני לא מעוניינת.

הוא היה באמת חמוד, וכשהגיע האוטובוס שלו נפרדנו והוא איחל לי יום טוב (אז אני מאמינה שהוא לא נעלב ממני)

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

וואו, איך בכלל להתחיל לתאר איך קיבוצניק משום מקום פוגש בחורה אמריקנית נוצריה....

לקרוא לפגישה ביני ובין הגברת תוצא נדיר יותר מזכייה בלוטו לא יתחיל בכלל לתאר. ולכן, ככתוב על ידי רוג'ר זילאזני, "רצף וסדר, זמן ולחץ - הם הדברים החשובים כאן". אז יאללה, לא סתם סיפור... סיפור בתמונות

ההיכרות הראשונית בינינו, לפני שנים רבות, הייתה משהו בין העסקי לידידותי. היא ניסתה אז לכתוב, להעביר את היצירתיות הנפלאה שלה אל הדף. אני, קצת יותר מבוגר, הרבה יותר מנוסה בכתיבה, הכרתי אינטרנטית ידידה שלה מאיזה משחק רשת מרובה שחקנים. הידידה קישר בינינו על מנת שאני אעזור לכותבת המוכשרת אך דלת הניסיון עם כמה טיפים קצרים. מהשיחה שהתפתחה הובררו מהר מאוד שני דברים - א) בכל הקשור לכתיבה, לא יכולנו להסכים על שום דבר. ב) בכל הקשור לכל דבר אחר שעלה בנושא השיחה, הסכמנו באופן די מלא.מכאן התפתחה ידידות אינטרנטית טובה, אך איש לא ציפה לשום דבר מעבר - אחרי הכל, האוקיינוס היה הדבר הקטן ביותר מבין מה שהפריד בינינו. למרות זאת הידידות הייתה טובה

(צילומסך בשיחת קול\וידאו בMSN)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Britandchinchilla.gif]




אין דרך טובה יותר ללמד זרים כמה מעט הם יודעים על ישראל מאשר לשלוח להם לחג המולד חבילה של במבה, שוקולד פרה ושאר מטעמים... כי הארץ זבת שוקולד חלב ובמבה (צילומסך מסקייפ)


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Bamba.gif]


ובגלל שהשפה העברית סיקרנה אותה, הפתעתי אותה עם מילון עברי-אנגלי בו המילים בעברית כתובות באנגלית, כך שהיא יכלה ללמוד אותן בלי לשבור את הראש עם הא"ב המסובך שלנו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Britstudieshebrew.gif]


ההזדמנות לפגוש אותה לראשונה עלתה כשקיבלתי הצעה להגיע לארה"ב לחודש וחצי בשביל עבודת תרגום רצינית. העבודה הייתה באוניברסיטת קליפורניה שבדייוויס (UC Davis), שזה מרחק יריקה במונחי ארה"ב ממנה. "תבוא לגור אצלנו," היא הציעה, "יש לנו דירת אורחים מעל הגאראג', אם הרעש של אווזים על הבוקר לא מפריע לך".

היה חיבוק כשנפגשנו...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/26110_102236393144547_100000745608158_65464_4547694_n.jpg]


וככה מצאתי את עצמי אורח אצלה, רק כידיד, במשך חודש וחצי. רוב החודש היה עבודה כמובן, אבל היה זה חודש מרץ וצפון קליפורניה צ'יפרה אותי בוקר אחד עם דבר פלא שכמוהו לא ראיתי... שלג!

(בוא, תאכל, זה נקי)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/P3220848.jpg]


ובכל זאת מצאנו קצת זמן לטייל, כך שיצא לנו להגיע לטיילת בסאן דייגו ביום קר במיוחד, אז גיליתי להפתעתי שאכפת לי ממנה עד כדי כך שפשטתי את המעיל ונתתי לה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/P2220095Medium.jpg]


כשחזרתי לארץ התחלתי לעכל שיש לי תחושה לגביה... משהו... יותר מסתם משיכה... רצון להיות איתה... בקרבתה... במשך חודש או משהו כזה הייתי בחיבוטים נוראיים... מה אני עושה, לעזאזל? אם אספר לה היא בטח תחטוף שוק ותחליט שאני כזה שרץ ומוזר שהיא בחיים לא רוצה לשמוע ממני יותר.
בדיעבד מסתבר שהמצוקה שלי הייתה כה ניכרת שבהתחלה היא חשבה שגיליתי שיש לי מחלה סופנית או משהו...
בסוף, היא די דחפה אותי עם הגב אל הקיר (בעיקר כי היא כבר ניחשה מה קורה) וגרמה לי להודות בכך שאני מרכיש כלפיה משהו... עמוק... ואז, אחרי שהודיתי ואני יושב לי במרחק חצי עולם, מרגיש שהכל תלוי על בלימה... היא אומרת שגם היא חשה כך כבר זמן מה...

אז הפתעתי אותה עם מתנה ליומהולדת... לב מאוניקס שחור, כי שחור זה הצבע שלי...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Photo44.jpg]



כשהגעתי לשם פעם שנייה, קבלת הפנים בנמה"ת של סקרמנטו הייתה שונה. בתמונה הראשונה, אני על הדרגנוע, מאחורי האישה בחולצה הלבנה, היא זו שעומדת מול הדרגנוע השני. בתמונה השנייה... היא קופצת לתוך החיבוק שלי


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/P5080054.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/P5080055-1.jpg]


הייתי אצלה שלושה חודשים... הפעם, פחות עבודה, יותר חברה והרבה, הרבה אהבה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/P3270904.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Prettynme-yosmite.jpg]


ואז ידעתי... ידעתי שאני אוהב אותה עד כדי כך שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי... אז ירדתי על ברך אחת והוצאתי טבעת - ורד כסף עם ירקן שחור (Black Jade) במרכזה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/She%20and%20I/Photo50.jpg]



יש עוד הרבה אבל זה הסוף של הפוסט הארוך הזה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

התרגשתי ממש מלקרוא את זה ואני שמחה בשביל שניכם [=

Ze blog | KozlikArt

איזה מקסים!!!

תודה רבה שלא התעצלת והבאת גם תמונות (אין ספק שזה הופך את זה להרבה יותר אמיתי ורומנטי)
זה נהדר ששמרתם את צילומי המסך.. הילדים שלכם יתענגו על זה

(עריכה: ממש הזכרת לי את קורווין עם בחירת התכשיטים )

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

הוא גיבור של שנינו, שלי ושלה

טוב, דבר אחד נוסף להוסיף, רק כדי להעלות פה חיוך על כמה פנים נוספות. זה השיר שלנו

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בהחלט הצלחת להעלות חיוך

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אבל זה ממש כמו בסרט..

היה תענוג לקרוא את זה, ואין לי מילה נוספת יותר...


אה, ואתם נראים מעולה ביחד !

נ.ב
הקיר הלבן בחדר זה פאק בתמונה?

לא הבנתי את השאלה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

קבעתי להכין סושי עם חברה משותפת, והיא במקרה גם הייתה בדירה. וככה הכרנו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גולדה מאיר יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את חתוליהם יותר משהם שונאים אותנו.

אוקי, אני מוכן לגלות טפח (ובו בעת להסתיר טפחיים...)

אני מתנצל אם הסיפור שלי נשמע קצת פחות רומנטי אבל ככה זה התחיל:

סיימתי תיכון (ישיבה תיכונית) ואשתי סיימה אולפנא. היא התחילה שנת שירות לאומי בעיר מגורי ואני בדיוק התחלתי ישיבת הסדר. בשבוע הראשון של שנת הלימודים בישיבה, נסעתי לישיבה ביום ראשון וחזרתי הביתה ביום חמישי. באותו ערב החלטתי לקפוץ לדירת בנות השירות לפגוש ולהכיר את הבנות החדשות שנכנסו לדירה באותו יום ממש. (עד אותו שנה הייתי "צעיר" ועכשיו בנות השירות הן בנות גילי...)
בחורה אחת, מקסימה, פתחה את הדלת, ומאז אנחנו ביחד.

בשיחה עם רכזת בנות השירות, אירגנתי שהמשפחה שלי תהיה "המשפחה המאמצת" שלה. המשכנו לשמור על קשר הדוק כשהייתי בישיבה ואז המשכנו לשמור על קשר הדוק בשירות הצבאי שלי (חתמתי על ויתור ישיבה לטובת גיוס ל 3 שנים) ובשנת השירות השניה שלה ש"במקרה" היה לא רחוק ממקום השירות שלי, בגבול עזה-מצרים.

יש לנו 4 ילדים מקסימים.

שוב, אני חושב שזה הסיפור הכי פחות רומנטי שיכול להיות.

למה לא רומנטי??
להפך ממה שכולם כתבו פה אצלך זה תסריט לסרט הכי רומנטי שקיים!
"הרשונה שפתחה את הדלת" - אהבה ממבט ראשון!
"ארגנתי שהמשפחה שלי תהיה המשפחה המאמצת" - מי התאמץ ככה?
ועוד שמרתם על קשר תוך כדי הצבא שלך שמנסיון עבר זה לא ממש קל!

"האמת כבדה לכן נושאיה מעטים" (המכב"י)

קצת אחרי פסח 2008 או 2007, לילה אביבי משעמם ורגיל במיוחד, דיברתי עם חברה במסנג'ר והיא התחילה לעשות ועידות עם כל מיני בחורים שהיא הרגע הכירה.
עם אחד מהם עברתי לשיחה פרטית
"אפשר תמונה שלך?"
"כן"
"וואו את ממש יפה. יש עוד?"
דיברנו כל הלילה, וגם בלילה הבא, ובלילה אחריו, וככה במשך הרבה זמן היינו על תקן ידידים בלבד.
אחרי תקופה מסויימת הייתה לי הדלקות מינורית עליו, ונהיינו ביחד. אחרי חודש וחצי נפרדנו (סיבות של מרחק, תדירות של פגישות בגלל המרחק, וחוסר הבגרות שיש לילדה בת 13-14).
למרות זאת המשכנו לדבר, שוב חזרנו להיות על תקן ידידים טובים מאוד, ידידי נפש, והמסכן היה צריך לסבול את כל הסיפורים על התנסויות ובחורים אחרים.
בקיץ 2009 הוא בא לראשל''צ לבקר אותי וחברים (נסיעה של שעתיים באוטובוסים) וכשהוא עזב קלטתי ש"פאק, אני מאוהבת בו".
אחרי כמה ימים היה לילה אחד בו דיברנו עד הבוקר, השמש זרחה, אמרתי לו שאני הולכת לישון, המשכנו להתכתב בסמסים מהמיטה (ויכוח טיפשי על מי מתעגע יותר) ואז הוא פלט שהוא אוהב אותי. (:
שבוע לאחר מכן התנשקנו בפעם הראשונה בסופרלנד, ועוד מעט יש לנו שנתיים וחצי ביחד.

בגיל ההתבגרות דברים תמיד כל כך נזילים, דיעות משתנות במהירות, המוח והלב מושכים לכל הכיוונים. למצוא יציבות כזו בקשר בגיל הזה זה נדיר.
שמח שמצאתם קשר כזה טוב

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אנחנו כבר לא ביחד, אבל הכרנו בצבא בקורס חובשים.
הרגשתי אליה חיבור חזק, אבל בגלל ביטחון עצמי נמוך מאוד האמנתי שבחיים לא יקרה כלום..
אחרי הקורס נשארנו בקשר טוב מאוד, כל אחד הלך להמשך דרכו בצבא,
ונפגשנו שוב בהכנה לקצונה. המשכנו להיות חברים טובים, ובאיזה שהוא שלב קבענו להיפגש "באזרחות", סתם בשביל הכיף, לא במטרה רומנטית.
אחרי איזה 3 מפגשים כאלה, הסעתי אותה לבית שלה, וכשיצאנו מהרכב להיפרד, אמרתי לה שיש משהו שאני רוצה לומר לה כבר הרבה זמן - ונישקתי אותה.

היינו ביחד 8 חודשים.

אוי, חמוד!

(אבלל מה זה דורון, אני מתפלאה עלייך. ביטחון עצמי נמוך? צוק צוק! יש לך הרבה במה להשוויץ!)

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

עכשיו המצב שונה
בואי נגיד שמאז סוף י"ב הורדתי 16 קילו, וזה מאוד עזר לי להרגיש טוב עם עצמי

לא, באמת - עד לפני 7 שנים (פחות חודש וחצי) הייתי רווק מאושר, ואז הכל נהרס בשניה!!!!

הסיפור די פשוט: לפני כמעט 10 שנים התחלתי לנהל כאן, ובימים ההם הצ'אט הלך מאוד חזק והיה נחשב לאחד ה-דברים של האתר. הערוץ הכי מגניב היה balagan# שהיה סוג של 20+ מורחב ומאוד משעשע. יום אחד נתקעתי עם תקלה בתוכנת MIRC, והמנהלת של 20+ (משוטטת_פה, AKA משי) הציעה לי עזרה. דבר (שיחות צ'אט) הוביל לדבר (שיחות טלפון) שהוביל לעוד דבר (פגישה פנים-אל-פנים), וכיום אנחנו נשואים באושר ועוני כבר 3.5 שנים. לא היינו הזוג הראשון של פרש ואולי גם לא החתונה הראשונה, בטוח היינו זוג המנהלים הראשון שנכנס אל החופה.

ובהזדמנות זאת אמסור תודה ענקית למנהלת העבר snow, שבמקרה מדהים של הפוך-על-הפוך דוקא עצם היותה שקרנית ותככנית תרמה בעקיפין לתחילתו של הסיפור הנ"ל... וכל השאר כתוב בקבצי לוגים של שרת DC

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לאיפה נעלמו עוד 3.5 שנים?

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אתה יודע, לא הרבה זוגות מחליטים בטירוף של הרגע לזרוק תיק לאוטו ולנסוע באמצע הלילה להתחתן בלאס וגאס...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

וטוב שכך.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

בהתחשב במקום מגוריך, לזרוק תיק לאוטו ולסוע לווגאס היה נותן לכם הרבה זמן לחשוב על כך

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

היא האהבה הראשונה שלי.
לפנייה לא בדיוק חיפשתי קשר. הייתי במנטרה של להתנסות כמה שיותר. של מי שממיין לא מזיין. לא בדיוק שמתי על קודים ,הייתי מעורב בכל מיני דברים שבדיעווד אני דיי מצטער שעשיתי,כמו להיכנס בין בנות לחברים שלהן וכאלה. אבל זה היה שם ואני לא יכול להתחרט כי זה לימד אותי המון.
היא שלחה לי הודעה פרטית במייל אחרי שראתה תמונות שצילמתי וכמה דברים שכתבתי ורצתה לדעת מי הבנאדם מאחורי העדשה. מאוד החמיא לי המעמד אז זרמתי. לא היה בראש שלי שזה ייתפתח למשהו רציני. אהבתי את השעשוע באנונימיות ובזה שפעם ראשונה אני מדבר עם מישהי תחת מסכות של דרך הרשת. היא נשמעה בחורה מאוד מיוחדת,לא כמו אלו שהייתי רגיל להתעסק איתן,שכל מה שמעניין אותן זה איך שהן נראות וכמה בנים מסתכלים עליהן. היה לה נפח אישיות מאוד חזק,אז עברנו לפייסבוק,בהתחלה חשבתי שלא יהיה לי סיכוי,כי נראתה כמה וכמה ליגות מעליי אבל זה עוד יותר חיזק את ההידלקות אחרי שראיתי איך היא נראית. מהר עברנו גם לשיחות טלפון כי היא בדיוק התגייסה (סוף אוגוסט) היא גרה בצפון ואני במרכז.חיפשנו להיפגש והרבה פעמים לא יצא בגלל הלו"ז של העבודות שלי והצבא שלה. אבל נפגשנו בסופו של דבר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שישבתי עם מישהו ודיברתי איתו 8 ומשהו שעות רצוף. רק דיברנו והסתכלנו על הכוכבים וטיילנו בקיבוץ שלה. התחלתי להרגיש באמת משהו שבחיים לא היה לי,מן רגשות חיבה מאוד מוזרות כאלה. רציתי רק לשמוע אותה ולדעת מי היא לפני שאני מחליט את ההחלטה. לקראת ערב הייתי צריך לחתוך אז לוויתי אותה לבית ובכניסה היא באה לחבק תפסתי אותה ונישקתי . זה היה מבלבל,שאלתי אותה אם היא רוצה קשר,היא לא הבינה מאיפה זה נפל עלייה כי השתדלתי לא להראות סימנים לפני שאני רואה אותה פנים מול פנים וכדי לתת לה לראות מי אני . התחלנו קשר. אנחנו כבר חודשיים ומשהו ביחד,חודשיים מטורפים. אני בצבא בקרבי והיא משרתת בעזה,מה גם שהיא גרה רחוק. זה קשר קשה ,אבל מדהים. אף פעם לא הייתי בהיי כמו שאני נמצא היום. אני נמצא במצב שאני באמת יכול לאמר שאני מאושר ושמח ממה שיש לי ומעריך אותה כל כך. אנחנו יכולים פשוט לשבת שעות על המיטה שלי ולבהות אחד בשנייה. בלי לעשות כלום. אינשאללה והקשר הזה רק יחזיק. היא הכוח שלי שקשה לי בצבא ואני הכוח שלה. קשר מאוד בריא וטהור. שמח שיצאתי ממעגל הסטוצים ונכנסתי לתוך דבר כזה רציני ומשמעותי מהחיים שלי. וזהו,נפתחתי עכשיו שחבל על הזמן,אבל משום מה זה לא כל כך אכפת לי. שמחתי לשתף והלוואי ולכולם יהיה קשר כזה
יום טוב