|
25-11-2011, 22:47
|
|
|
חבר מתאריך: 14.07.10
הודעות: 27
|
|
בתגובה להודעה מספר 109 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "קראתי את הפוסטים שלך כאן, והנני לפתור את בעיות הזהות שלך: אתה איש שמאל..."
מנהטן. בוקר אפור עולה על ראשי המגדלים ויש מצב לכתיבה. לבטח לא אספיק ואני מנסה לתכנן את השדר שיהיה ראוי. הייתי בנסיעות ולא היה זמן, אמנם כתבתי קצת במטוס, אבל ראיתי שכתבתי שטויות ומחקתי. זה בטח מאוחר והאשכול כבר לא רלבנטי אבל לא נורא.
ראשית התנצלות ל SAM WALLER. קראתי שנית את מה שכתבתי וצדקת. אנסה לתקן.
למי ששאל אני פחות מעשר שנים חי בארה"ב. אני מסתובב ומשתדל להתעדכן.
ולא, אינני תומך בשמאל. רק קצת זקנתי ויצא לי להסתובב בנסיבות שונות גם במעוזי הליכוד וההתישבות מעבר לקו הירוק, וגם במקומות אחרים.
אני רק חושב שמשונה שגבולות האידיאולוגיה של ימין ושמאל השתנו מאוד לאורך ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. יש שינויים בקווי המתאר שקבוצות פוליטיות שמות לעצמן גם בזמנים קצרים של 10 שנים מסיבות כאלו או אחרות.
ההזדהות הפוליטית, ובדמוקרטיה הישראלית במיוחד, היא ענין קצת דומה למשחק כדורגל. יש התלהמות לפני המשחק, אחרי שמנצחים יש חדוות הנצחון והצורך לרדת על המניאקים מהצד השני ( בבחינת אנחנו הרוב ולכן יכולים לעשות מה שרוצים) ועלבון ההפסד של המנוצחים. יש הזדהות מוחלטת. מי שמערער הוא בבחינת בוגד בחבריו ( והם קוראים לו מתקרנף). וזהו תמצית המאבק בין ימין ושמאל, וזהו מקור החוק.
אם תבחן היסטורית את ההבדלים המהותיים בין ימין לשמאל תהיה בבעיה חמורה. אין הבדל. למשל אם תבחן את העמדות ביחס לשליטת ישראל בשטחים שמעבר לקו הירוק: מפלגת העבודה אמרה פעם מדיניות של "אף שעל" והכניסה ישובים ישראליים כדי להנציח. והיום, בפרק זמן היסטורי קצר להפליא, הימין מדבר על "פשרה כואבת". היהפוך השמאל את עורו והימין חברבורותיו? אולי יש כאן ענין של משחק כדורגל וטקטיקה נקודתית, ושרל'ה.
הענין שישראל מקום מיוחד. בשונה משאר העולם יש בעיתיות מיוחדת. לכן אחרי שנגמר המשחק, ולפני שמתחילה ההיערכות למשחק הבא, צריך גם לנהל כמה ענינים. קוראים לזה להנהיג. החוק אינו תורם לעניני הנהגה. הוא קשור למריבות נקודתיות של ימין ושמאל והוא בזבוז אנרגיה של מי שממונה. כמוהו גם ההתעסקות עם המאפיה השמאלנית שהתלבשה על התקשורת. זוהי הסטה מסנוורת משאלות ההנהגה. ולכן אתם צריכים להתנגד.
לענין התקשורת ה"שמאלנית": התקשורת מטרתה למכור. היא מתמחרת על בסיס רייטינג. היא עושה רייטינג ע"י סקופים, פרובוקציות, וכוכבים. כל היתר זה רעשי רקע. אני אישית אוהב את ירון לונדון. אבל אני לוקח בחשבון שהוא אולי מייצג לפעמים אינטרסים זרים מסיבות כלכליות. אין מה לכעוס, אלו חוקי המשחק. לא אכפת לי שערוץ 10 יסגר מטעמים כלכליים כאלו או אחרים. מפריע לי שביבי יעשה זאת כי דרוקר ירד על שר'לה, ושחלקכם תומכים.
לולא התקשורת המתנגחת לא בטוח שהיה מתפתח ענין קצב, והגילויים בענין אולמרט, ובענין הירשזון ועוד. אולי כל אלו היו מתחבאים היטב היטב תחת שטיחים של אינטרסים מושחתים. פעם, בעידן שליטת השמאל, היה השלטון שולט בתקשורת, והם הסתירו את רוב הליכלוך עמוק מתחת לשטיח. רוצים לחזור אחורה? לטעמי ההיפך. עדיף לכולם שתהיה תקשורת שמאלנית בעידן שלטון ימין ולהיפך בעידן שלטון השמאל. זה רק יוסיף בריאות לאזרח הקטן.
מה שמטריד אותי הוא איך זה שכמה מאבירי הימין כאן, חכמים להפליא, לעולם יתנצחו עם השמאל (הגמור, שהפסיד 5:0 לפחות) אבל לא יבואו חשבון עם הימין על עניני הנהגה. אני אתן דוגמא קטנה: ענין קצב. בהנחה שהספור נכון, קם לנו בחור שהושחת מתחושת הכח (כאמור השלטון משחית) והשחית את המערכת. ( עזבו את הענין הצהוב, לא בזה אני מתכוון לעסוק). זה לא ענין של סטיה מינית. זה ענין של שלטון שהשחית. איך זה שאף אחד לא קם ושאל איך נתנו לזאת להתרחש? האם יש לנו אחרים ששמנו אותם בעמדת הנהגה והתבלבלה דעתם והם חשים ש"המדינה זה אני" ופועלים בהסתר ומשתמשים במשאבים שהפקדנו בידיהם למטרות הנהגה בצורה שמזיקה לנו ולהם? ומה עושים כדי למנוע? במקום להשקיע בלהסתיר יש להשקיע בגילוי ותקון אמיתי. אולי יהיו דברים שלא יהיה נעים לשמוע, וגם יקומו עמותות שגדעון לוי חברכם משכבר הימים מככב בהן, אבל המדינה תרוויח והימין יתחזק.
המדיה היא המסר: כשמצנע הולך לירוחם (וענין יעילותו אינו רלבנטי) זהו מסר מנהיגותי חשוב. ביבי, שעשה כמה מהפכים חשובים וטובים בהשוואה להיסטוריה שלו, משדר עכשיו מסר בעייתי עם ערוץ 10 והטלוויזיה החינוכית. לא ראיתי שמישהו מכם מבקר גורמי שלטון שמתממנים בהיקפים עצומים ע"י גורמים חיצוניים שאין לנו מושג מי הם ומה מטרתם (ראה מקרי ליברמן וברק ה"יועצים" המליונרים). זה תקין כי הם היום בשלטון אבל אחרים לא כי אינם בשלטון? זה נראה קצת, איך נאמר, בעייתי. הייתי רוצה תקשורת ועמותות עוינות.
אנחנו לא רוצים שהאנשים ששמנו אותם שם למעלה באופן זמני מתוך תקווה שיעבדו על מענה לכמה שאלות שמטרידות אותנו, יעבדו על ענינים אישיים, ולא שיעסקו ב"משחקי כדורגל", וגם לא שיסתירו את חוסר יכולתם. אנחנו רוצים התמודדות עם בעיות אמיתיות: למשל ערביי ישראל. למשל הרופאים. למשל החינוך. למשל שאלות של דת ומדינה וההשלכה על העם היהודי והשואה השניה. למשל זכויות האזרח.
קל להם לברוח לשאלות בטחון. ולחמם את עניני שמאל ימין.
חזרה קטנה:
"פה בקליפורניה בבי"ס יש שיעורי מוזיקה. המורה, עונדת צלב, נחמדה ומוכשרת בטרוף, לימדה לפני החגים מוזיקת חג המולד. נגשנו אליה, הסברנו שאנחנו יהודים ומתנגדים לסימליות דתית בביה"ס הציבורי. מיד קיבלנו התנצלויות והסדרים שהיו מעל לציפיותינו. ההרגשה היתה פשוט מעולה. איך אנחנו, מיעוט זניח, יכול לקבל זכויות בסיסיות בהבנה כל כך גדולה."
זו דוגמא לחוק קטן, שההיפך מהחוק השנוי במחלוקת, הוא חוק צאן ברזל. שמחזק את השלטון באופן עצום. שאינו קשור לשינויי שלטון, שמאל או ימין, יהודים או ערבים, מיעוט או רוב, ששומר על כולם וכולם שומרים עליו. זוהי מנהיגות וזוהי בגרות ומנהיגות.
|
|