רובנו מכירים את זה שאנחנו מדמיינים שהסלולרי שלנו צלצל. אנחנו זוכרים רעשים וצלילים ומצפים לשמוע אותו.
אחרי שגל הקול מרטיט את עור התוף, הוא גורם לתנועה בעצמות האוזן התיכונה שמתורגמות לתנועה של נוזל בתוך האוזן הפנימית. תנועה הנוזל תרטיט שערות קטנות ( corti organ) שיתורגמו לפוטנציאל חשמלי בקצות העצב (דנדריטים) של עצב השמיעה. משם יעבור האות החשמלי למרכז השמיעה במוח כאשר בדרך הוא יעבור בגזע המוח ובגרעינים נוספים (geniculate body) ובסוף למרכז השמיעה בצרברום.
המוח יודע לתרגם את הרעש לצליל שאנחנו מכירים. במידה ומסיבה מסוימת מגורה איזה שהוא חלק מהמסלול העצבי ומתורגם לפוטנציאל חשמלי אנחנו נפרש זאת לקול/צליל שאנחנו שומעים. כאשר סביר להניח זה יהיה רעש שאנחנו מכירים ומצפים לשמוע.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)