 |
09-10-2011, 01:35
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
ספר הוא לא תמיד כל הסיפור
בעשור שחלף מאז מתקפת 9-11 נכתבו ספרים רבים על ההתקפה עצמה וגם על המלחמה העולמית שפרצה בעקבותיה. חלק מהספרים היו טובים. חלק מהספרים היו פחות טובים, ואפילו גרועים. סביר להניח שאף לא אחד מהם נולד בחטא גס כמו הספר "המצוד אחר בין לאדן", שהסיפור מאחורי הספר מעניין ומרתק הרבה יותר מהספר עצמו.
היוזמה המקורית היתה רצינית ועניינית: הוצאת הספרים Random House פנתה אל הסופר רובין מור כדי שיכתוב על הלחימה באפגניסטן ועל הקשר המיוחד שנוצר בין ה-CIA לבין הברית הצפונית של השבטים האפגנים. מור הוא סופר ותיק ומוערך ואחד האזרחים הבודדים שעברו את מסלול ההכשרה של הכוחות המיוחדים (Q Course), שאת תלאותיו במהלך המסלול תיאר בספר "הכומתות הירוקות" שהפך לסרט קולנוע רווי קלישאות אך אהוב למדי. בהמשך כתב את הספר "הקשר הצרפתי" שזכה לעיבוד מוצלח ביותר לקולנוע. לאחר מתקפת 9/11 מור ביקש לכתוב על האירועים במהלך התהוותם ונסע יחד עם סופר נוסף בשם כריס תומפסון לאוזבקיסטן בתחילת הפלישה. בהמשך נכנסו מור ותומפסון לאפגניסטן ואף ערכו מסע בין הבסיסים הראשיים של הכוחות המיוחדים (שלרוב היו פרוסים במוצבים מבודדים ומנותקים ברחבי המדינה) וראיינו לוחמים מהיחידות שתוארו ספר. באותה תקופה נוצר קשר בין מור לבין ג'ונתן אידמה שתיאר את עצמו כפעיל סיוע הומניטרי בהווה ואיש מבצעים מיוחדים בעברו. אידמה, שעוד אפרט עליו, הפך לאחד המקורות הראשיים עליו הסתמך מור. לאחר סיום כתיבת הספר, הצליח אידמה להשיג את הטיוטה להדפסה ע"י מניפולציות שונות ומשונות וללא ידיעת מור. הוא שכתב חלקים רבים כשעל הדרך הוא מעצים בצורה לא הגיונית ואף מגוחכת את תפקידו האישי באירועים. בנוסף הכניס לפרק הנספחים בסוף הספר בקשה לתרומת כסף לקרן סיוע הומניטרי בשם "Northern Alliance Assistance" שנמצא בבעלותו ושל אשתו - אותו ארגון עמד בשלב מאוחר יותר תחת חקירת הרשויות בארה"ב בחשד להונאה. לאחר שהספר פורסם יצאו לאור כל השקרים והטעויות, והספר זכה לביקורות קטלניות מכל הכיוונים ובמיוחד מלוחמים ואנשי מודיעין ששירתו באפגניסטן ופעולותיהם תוארו בספר. הציון הממוצע שלו באתר מכירות הספרים Amazon הוא 2.5 כוכבים (מתוך 5), הישג מרשים במיוחד לאור העובדה ששליש מהמבקרים תנו לו את הציון הנמוך ביותר של כוכב בודד. הוצאת ראנדום האוס החליטה לקבור את הספר בשקט, והוא ירד מדפוס למרות דרישתו של מור להוציא מהדורה מאוחרת ומתוקנת. רובין מור נפטר ב-21/2/08 בגיל 82 לאחר מחלה ממושכת, ועד יום מותו התכחש לספר והמחקר המפוברק שעמד מאחוריו. למרות אותה פרשה עגומה, מור עצמו המשיך להיתפס ע"י קהיליית הכוחות המיוחדים בארה"ב כאדם יקר וסופר מכובד.
הסיפור הנ"ל, מדהים/מוזר/מציק כשלעצמו, לא יהיה שלם ללא תיאור מעט מעמיק יותר של "ג'ק" אידמה. ג'ונתן קית' אידמה, יליד 1956, גדל בעיירה פוקיפסי שבמדינת ניו יורק והתגייס לצבא ארה"ב בשנת 1975. במשך כל מפגשיו עם התקשורת המשודרת והכתובה טען אידמה לניסיון של 12-22 שנים בשירות ביחידות מיוחדות ופעילות במבצעים מיוחדים. האמת מעט שונה: שנתיים לאחר תחילת שירותו הצבאי, שהיה רצוף חוו"ד גרועות וללא כל נסיון מבצעי או פעילות קרבית, הגיש אידמה בקשה להתקבל לכוחות המיוחדים. לאור הנתונים הגרועים הנ"ל בקשתו נדחתה והוא שוחרר מהשירות. ועדיין, שחרורו הוגדר "שחרור בכבוד" והוא הורשה להתגייס לשירות מילואים בקבוצת מבצעים מיוחדים 11 (11th SFG) בתפקיד תמיכה לוגיסטי. חוות הדעת על תפקודו שם היתה כה גרועה שהוא שוחרר מן השירות מספר חודשים לאחר מכן. ב-3 השנים הבאות המשיך להיות מוגדר כ"חייל בכוננות מילואים" (IRR) עד לשחרורו הסופי בשנת 84.
לאחר שחרורו פתח מספר עסקים שנגעו לתחום הציוד הצבאי לרכישה אזרחית, ביניהן חברת Counterr Group שעסקה ב"אימוני לוחמה בטרור, לוחמת שטח ואבטחה" וחברת "Idema Combat Systems" לתכנון וייצור ציוד לחימה אישי. במשך הזמן צבר גליון הרשעות מפותח למדי שכלל בין היתר מרמה והונאה, התחזות לשוטר, תקיפה, ירי לא חוקי, החזקת רכוש גנוב ושימוש בהמחאות ללא כיסוי. בשנת 94 נשכר ע"י ממשלת ליטא כדי לאמן כוחות משטרה מקומיים, לאחר שסיים את החוזה חזר לארה"ב ופנה ל-FBI בטענה שחשף מזימה של המאפיה הרוסית להבריח חומרים רדיואקטיביים מחוץ למדינה. כל ניסיונות השלטונות לקבל ממנו מידע המאמת את טענתו זכו לסירוב בטענות שונות ומשונות.
ווסט מתוצרת Idema Combat Systems
לאחר שובו לארה"ב, גילה אידמה שהעסקים שלו נכנסו לצרות כלכליות עמוקות. בתגובה הוא בנה תכנית עסקית מוצלחת מאוד ולגמרי לא חוקית שנועדה לאפשר לו לשרוד כלכלית, ע"י הקמת חברת קש לטובת שיווק סחורה שקנה אך לא שילם עבורה. בהמשך השנה הוא הורשע בהונאה, שלטענתו נבעה מנקמנות אישית של ה-FBI בעניין הפרשה הלטבית. הוא היה אמור להתחיל לרצות עונש של 3 שנות מאסר כאשר אחד מחברי מערכת המגזין Soldier of Fortune פרסם את סיפורו בהרחבה באחד מגיליונות המגאזין (ראוי לציין שהמגאזין נתפס בארה"ב כמגזין בעייתי ומוגזם בכל הקשור לאמינות ועיתונאות מקצועית, ולעתים מכונה Soldier of Fiction). למזלו של אידמה, תשומת הלב שקיבלה הפרשה הלטבית הצליח להביא לחקירה עיתונאית מצד רשתות הטלוויזיה הגדולות. הוא רואיין מספר פעמים מתוך תאו בכלא, למרות שבסופו של דבר כל מעורבותו בפרשה הוצאה מתוך הכתבות שהגיעו לשידור. פועל יוצא אחד של שרשרת אירועים זו היתה הקשר שנוצר בין אידמה לבין גארי סקורקה, אחד העיתונאים החוקרים היותר נחשבים של רשת CBS. סקורקה היה אחד מאלו שראיינו את אידמה בכלא, ולאחר שהשתכנע בחפותו עשה מאמצים לפרסם את הדבר ואף להפיק סרט על חייו ופועלו (המפוברק) של אידמה בשירות ממשלת ארה"ב. אידמה מצדו השתמש בזמן הפנוי שכללה הישיבה בכלא כדי לתבוע מספר רשתות טלוויזיה ועיתונים על גניבת סיפורו ופרסומו ללא רשות. הוא גם תבע את אולפני DreamWorks בהוליווד על שימוש בפרטים מסיפורו האישי בתסריט של המותחן "PeaceKeeper" בכיכובם של ג'ורג' קלוני וניקול קידמן. "תחביב" זה לא הסתיים גם כאשר שוחרר מהכלא. וזה היה מצב הדברים בבוקר ה-9/11/2001.
מספר שבועות לאחר מתקפת הטרור, הודיע אידמה לסקורקה כי הוא יוצא לאפגניסטן כדי להשתתף בפעילות סיוע הומניטרי. הפעילות היתה אמורה להתבצע תחת קרנות הסיוע Knightsbridge International ו- Partners International Foundation, שנוהלו ע"י יוצאי צבא – לאחר שכל הסיפור התפוצץ, אותן קרנות טענו בתוקף שהוא הוליך את אנשיהן שולל בכל הקשור לסיבות האמיתיות שבגללן נסע לאפגניסטן. סקורקה התלהב מהסיפור של חייל משוחרר מהיחידות המיוחדות שיוצא לסייע לקורבנות מלחמה תמימים תחת אש, והצליח למכור אותו לערוץ National Geographic (לטענת סקורקה, הוא מסר באותו שלב פירוט מלא על עברו הפלילי של אידמה). תחילה טסו השניים יחד עם צלם וחבר Partners גרג לונג לאוזבקיסטן, וברגע שנחתו בעיר הבירה טשקנט נעצרו שלושתם בחשד לזיוף ויזת הכניסה למדינה – הם שוחררו בבוקר לאחר מכן, בעיקר בזכות מכתב מטעם משרד הנספח הצבאי בשגרירות ארה"ב שהבהיר כי מדובר ב"יועצים בכירים בתפקיד רשמי מטעם משרד ההגנה האמריקאי" (המכתב אושר ע"י משרד החוץ כאמיתי, אולם נראה כי הסתמך על תכתובת מזויפת או מפוברקת מטעם אידמה). בסופו של דבר נכנסה הקבוצה לתוך אפגניסטן במהלך חודש נוב' 2001, כאשר אידמה השתמש בויזה מזויפת מאותו סוג בו השתמשו חיילים אמריקאים – לטענתו זה נעשה "כדי לשכנע את המנהיגים המקומיים שהוא אדם בתפקיד רשמי".
באותו הזמן החלו הצרות – מרגע שאידמה הריח אקשן באוויר, הוא נטש מהר מאוד את עבודת הסיוע עליה התחייב לערוץ NG והחל לעקוב אחר תנועת יחידות של הברית הצפונית. לפי מנהל קרן Knightsbridge אד ארטיס, אידמה הפך את התנהגותו 180 מעלות והצהיר שמטרתו היא "להרוג כל אפגני מזויין שייפול לידיים שלו". במהלך חודש דצמבר פנה ארטיס בכתב אל פיקוד הכוחות המיוחדים ודיווח כי לדעתו "אידמה הוא אדם מסוכן ביותר מעצם רשלנותו וטיפשותו, והעובדה שסיפוריו השקריים עוזרים לו לצבור אנשי קשר ומכרים ברחבי המדינה מדי יום שעובר, מעמידים בסכנה לא רק את עצמו ואת הסובבים אותו אלא את כל מי שעלול להיות מזוהה איתו – כולל החיילים והאזרחים האמריקאים שפועלים ברחבי המדינה. יש לדאוג שהוא יגורש מכאן בהקדם האפשרי". מכתב זה זיכה את ארטיס בתביעה משפטית מצד אידמה, שהפסיד בה.
"ג'ק" במהלך "פעילות מבצעית" באפגניסטן
בהמשך עמד אידמה בראש קבוצה קיקיונית בשם "Task Force Saber 7" שכללה את כתב הטלוויזיה אדוארד קרבאלו, החייל המשוחרר ברנט בנט ומספר מקומיים – המימון לאותה הרפתקה פרועה הגיע מכיסיו של אידמה, ע"י כספים בהם זכה במספר תביעות משפטיות בארה"ב מהתקופה בה ישב בכלא. אידמה דאג להסתובב בכל מקום בו היה אקשן ובעיקר סיקור עיתונאי, הציק ואיים על עיתונאים מצד אחד אך דאג לדחוף את עצמו לכתבות על-תקן "מומחה צבאי". הוא דאג לפרסם את עצמו כ"לוחם עבר ביחידה מסווגת ואנונימית" שהוחזר לשירות והוצב באפגניסטן ע"י תא ALEC של מייקל שואר, מחלקת ה-CIA האחראית למרדף אחר בין לאדן (היחידה פורקה בשנת 2005 ותחומי האחריות שלה הועברו למחלקות אחרות של הסוכנות). כל אדם בר-דעת יכול להבין לבד כמה מופרך הסיפור, כאשר "לוחם חשאי" מפרסם זאת בקרב עיתונאים ונדחף לראיונות טלוויזיה בהם הוא מעיד על עצמו שהוא-הוא גיבור היום...
במהלך כל תקופת הפעילות של הקבוצה, שכביכול ביצעה עבודת מודיעין עצמאית מחוץ לשרשרת הפיקוד הצבאית/מודיעינית הרשמית, לא הובאה אפילו ידיעה אחת בעלת ערך. העציר היחיד אותו הביאה הקבוצה לידי הצבא הסתבר בכלל כאדם שונה מזה שזוהה והוא שוחרר לאחר מספר שבועות במעצר. בהמשך הוא הונה את מפקדת כוחות נאט"ו, והצליח להשיג סיוע טכני לטובת ביצוע מספר פשיטות לא מתואמות על מתחמי מגורים אזרחיים.
במהלך ראיון טלפוני לאחת מרשתות הטלויזיה בארה"ב, תחת הכותרת "יועץ (צבאי) לברית הצפונית"
אחד ה"הישגים" הגדולים ביותר של אידמה הוא ללא ספק סרטי Video-X, סדרת סרטים המציגה לוחמי אל-קעידה מתאמנים לקראת מבצעי טרור מורכבים כמו ביצוע חטיפות ומעשי טבח במרכזים עירוניים ברחבי העולם המערבי. הקלטות הועברו לידי רשתות הטלוויזיה הגדולות ושודרו בכל רחבי ארה"ב כשהן גורמות לפחד לא קטן. ניתוח מקצועי של הקלטות העלה תמונה מעט שונה – הטרוריסטים לא נראו כמו לוחמים מאומנים או רציניים, ובקטעים שהושמטו משידור בגלל חוסר עניין הם נראו מתלוצצים ומתנהגים בקלות ראש שרחוקה מאוד מהתנהגותם של לוחמי אל-קעידה. עובדת הזיוף פורסמה בסופו של דבר, אך בצורה מצומצמת: אף אחת מהרשתות לא רצתה להראות לכל העולם איך אדם אחד עבד על רשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם...
אבל גם לכל סיפור רע יש סוף: כמה שבועות לאחר פרסום פרשת העינויים בכלא אבו-גרייב בעירק, אידמה שלח למספר חברים בארה"ב אימייל עם תמונות של חשודים במהלך חקירה – חלק מהן היו תמונות קשות ביותר. לפחות נמען אחד נבהל והבין היטב את משמעות התמונות, והוא העביר אותן מייד אל השלטונות. בתחילת יולי 2004 פשטה המשטרה האפגנית על ביתו של אידמה בפרברי קאבול, וגילתה בו מרתף מאסר ועינויים בו שוכנו 8 אזרחים אפגנים שחלקם נתלו מהרגליים למשך ימים ארוכים. כל חברי "Task Force Saber 7" נעצרו והועמדו למשפט. במשפט ניסה אידמה להציג את קשריו הרבים עם הממשל המקומי ועם זרועות הצבא המודיעין והתקשורת האמריקאיים – כמעט כל הגורמים אותם הציג כאילו היה איתם בקשרי עבודה הכחישו זאת. למרות תלונות שווא על יחס קשה בכלא, נראה שכולם זכו ליחס תקין. פסק הדין נמסר ב15/9/04 ובו נקבע שאידמה ובנט יקבלו עונש מאסר של עשר שנים, קרבאלו של שמונה, והמקומיים ישבו בין שנה לחמש. בהמשך העונש קוצר במחצית, וכל האסירים שוחררו מוקדם עוד יותר עקב חנינות וקיצורים נוספים.
תמונות מחקירת "חשודים", שסומנו בחובבנות "לא להפצה"
במהלך המשפט
אידמה (משקפי שמש) יחד עם ברנט בנט על דוכן הנאשמים
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
