אתמול רכבתי על האופניים בהר איתן (סטף), למי שמכיר זה באיזור צובה, רמת רזיאל, לפני
עין כרם (עוטף ירושלים). בכל אופן, בדרך חזרה, בקילומטר וחצי האחרונים, נתקלתי באימא\
מאמנת מריצה את הילדה שלה ומאלצת אותה להמשיך לרוץ דרך די קשה.

הילדה הייתה להערכתי בכיתה א', אולי ב', לאימא לא היה בקבוק מים (לא שהייתה שמש רצינית
מדי אבל בכל זאת), האימא כמובן הלכה ולא רצה (צעדים יותר גדולים משל ילדה קטנה) ולמרות
שהילדה כבר התחילה ממש לבכות, האימא רק האיצה בה לרוץ.

פתאום שכחתי לגמרי שאני רוכב והתחלתי להיצמד אליהן כדי לראות שחלילה לא קורה משהו
לילדה הקטנה והמסכנה. אני לא יודע אם זאת התעללות או משהו שהוא גובל באי חוקיות, אבל
הייתי פשוט מזועזע. בחיים שלי ההורים שלי לא הכריחו אותי לעשות משהו שלא יכולתי לעשות,
בטח לא משהו פיזי.

פה האם (אני די בטוח שזאת האימא ולא מישהי אחרת) פשוט קרעה לילדה הקטנה את הצורה.
לא מדובר בילדה שמנה, לא מדובר במישהי גדולה, אלא בילדה קטנה ודי שברירית למראה. כל-
כך רציתי להתערב אבל לא ידעתי אם בכלל מותר לי.

אז, האם תקין להריץ ילדה (לדעתי רצה לפחות 2.5-3 קילומטרים רצוף, בהם עליות, ושטח ממש
לא קל) עד בכי? שמעתי אותה אפילו זועקת שהיא בקושי יכולה לנשום, מה שלא ממש ריגש את
"המבוגרת האחראית". בכל אופן, אותי זה חלחל ואני עדיין לא מפנים מה היה שם.

אם כן, זה אכן מטריד מאד. ילדים בגיל צעיר לא אמורים לעבור אימונים פיזיים מהסוג הזה.

בסיטואציות כאלה, הדבר הנכון לעשות, לדעתי, הוא לשאול אם הכל בסדר, אם הן צריכות עזרה או מים, אולי הלכו לאיבוד. מהתגובה והשיחה הקצרה שתנהל אולי תצליח להבין טוב יותר את המצב.

+1, ובמידה ואתה רואה שמשהו חריג לך, לא להסס ולקרוא למשטרה שתברר את הענין. אי הנעימות רצויה יותר מהמחשבות על "מה היה אם" במידה וקורה משהו.

כבר נאמר רבות על הורים מהסוגים הנ"ל שדוחפים את ילדיהם לשיר/לרקוד/לדגמן וכו' ושוכחים שהם עדיין ילדים

איך אתה מסיק דבר כזה מכמה שורות של תיאור?
זה יכול להיות מלא דברים, כמובן הכי טוב באמת לשאול ולראות שהכל טוב שם...

אתה גם לא יכול להיות בטוח, גם לך לא היו כל הנתונים

והאימא אומרת,"יאללה, לא לוותר"?

אני יודע על מה אני מדבר.

מממ... אולי יש לה בעיות רפואיות והרופא מכריח אותה לרוץ? :O

מסתיר פרטים
אז סביר להניח שזה זה..

כתבת ציטוטים רק אחרי ההודעה הראשית..

אף אחד לא מנסה לעבוד עלייך (נראה לי שיש לך תחושה כזאת). לא כתבתי הכל כי לא
חשבתי על הכל ב-3:30 בלילה.

גם לא כתבתי שזה שטח הררי, ושלילדה היה טייץ ורוד (לאימא שחור), והיה להן מישהו
שחיכה בסוף המסלול (הבן הבכור, בן 12 אולי, שעשה כפיפות בטן על סלע). לא אמרתי
שהאימא הכריחה את הילדה לעשות מתיחות בסוף האימון וגם לא שהיא שיבחה את
הילדה על אימון טוב בדרך לרכב.

אז לא אמרתי בהתחלה, אני אומר עכשיו.

נ.ב.
וגם לא כתבתי שכמעט נפלתי מהאופניים כי הסתכלתי אחורה לראות מה מה קורה עם
הילדה. אז לא אמרתי.

אתה חייב להשתחרר קצת...

אני לא רואה סיבה אחרת
לפי התיאור של אלעד היא צעירה מידי לגדנ"ע/כושר קרבי/הכנה לטירונות
מצד שני,כדי לשמור על כושר לא צריך ולא נדרש לעשות מסלול שכזה ואפשר להסתפק בהליכה בשכונה כשיורד הערב

אופניים, ריצה, הליכה. אין פה טעות או שמישהו אולי הלך לאיבוד. כולם באזור מכירים את המקום הזה.

מה שראיתי היה אימון פר אקסלנס. הילדה רצה כי אימה הכריחה אותה. גם כשביקשה להפסיק, האם המשיכה לדרבן אותה בלי לתת לה לנוח, ועוד אמרה: יאללה, ק"מ אחרון, לתתה כל (מניסיוני, דיבור ספורטיבי).

אין מספיק מידע, אבל כעקרון ילד בוכה לא אומר בהכרח שההורה רשע ומתעלל.

יהיה משהו, כי יש משהו

הילדה לא בכתה פה סתם, זה לא מקרה של ילד-שנשכב-על-הרצפה-בסופר..

לא נשמע לי כמו אימון שצריך להעביר ילדה קטנה כזאת.
כמו ש-Sam Weller אמר, במקרה כזה נראה לי שכדאי לשאול אם הכל בסדר, לראות מה קורה באמת.

סלים ורזה: "בשביל לנצח צריך להתאמן 25 שעות ביממה"
נשרקה: "אבל יש רק 24...."
סלים ורזה: "אז תקום שעה קודם!"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://4.bp.blogspot.com/-SByNHfpf4yg/TZuQekMJRBI/AAAAAAAAAD8/2tkGxla9t8I/s320/25.bmp]

-----------------------------
S e g m a n y

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

Leafter

~O.G~

מה בימינו כ"כ קשה לחייג .100
לא צריך להתקשר לפרקליטות.

אבל כנראה רחמת על עצמך יותר. לחכות ל2 שוטרות ולתת הצהרה, ואח"כ אולי יזמינו אותך להעיד.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur