09-08-2011, 12:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,932
|
|
אם הכסף מוגבל ואורך ההכשרה וזמן האימון גם, אולי שווה להתמקד בחיזוק התרגולות והטכניקות הקרביות תחילה, לפני שניגשים לאימון מורכב של נגד אויב חי ומתמרן?
אני מאמין שגדוד אשר מסגרות המשנה שלו סגורות על עצמן בביצוע תרגולות לחימה יוכל להתמודד טוב יותר עם נעלמי התנהגות האויב מאשר גדוד שתרגל מתארי דו''צ מורכבים אבל חסר במיומנויות הבסיס.
מיומנויות הבסיס הן קליעה, תפיסת עמדות, פריסה קרבית מתאימה למאפייני השטח, תצפית ואיתור מטרות, תקשורת בין הכוחות, מודעות למסגרות האחרות בכוח (מחלקה למחלקה, מחלקה לפלוגה שכנה), שמירה על התנהלות ככוח גם לאחר ספיגת נפגעים.
חלק מהדברים האלו מתורגלים יותר טוב דווקא בסביבת אימון נקייה ללא אויב חי, כשמסביב רק קרטונים וחביות. לאחר רכישת ההתנהגויות האלה בטח שיש מקום למעבר לשלב ההתפתחות הבא של הכוח הצבאי- אימון דו''צ מול "אויב" חי ומתמרן.
אנחנו עדיין חסרים ברמת מקצועות הפרט ותרגולות המסגרת הקטנה, אינני חושב שהחשוב היום הוא אימון דו''צ וביום אויב אלא דווקא הבסיס. תן לרובאי לירות הרבה ורחוק, לצלף לצלוף, לפק''לים לעבוד על עצמם וכחלק מהכיתה והמחלקה והפלוגה שלהם. אחר כך תעלה מדרגה.
מה בעצם ההפתעה הגדולה בשיטות הפעולה של האויב היום? הגישה של ירי ממחבואים? העדפה למארבונים שעוקצים ומנתקים מגע? שימוש בנ''ט קצר טווח? מטענים בשטח בנוי? תלול מסלול? תיעול כוחותינו לשטחי השמדה?
כל אלה קיימים מרבע שנה אחרי הכנסת אבק השריפה לשימוש קרבי. לא מהיום. הדפ''א של חטיפת חייל בתוך מארבון כזה שמפתיע בטווח אפס היא אולי חדשה ברמה של נסיונות להפעילה על חיילים רובאים ולא על מטרות איכות כמו קצינים בכירים. מה כאן החידוש המסעיר שמציג האויב לעומתנו?
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
|