17-07-2011, 23:32
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
בשנות השבעיםפ רוב הציבור לא היה שותף לפעילות ההתיישבותית, אבל היה רוב שתמך בה
בתוך מפלגת העבודה היה בלוק עצום שתמך ברעיון זה - כולל משפחת טבנקין, שהיוותה אז את המנהיגות
הרוחנית של זרם "אחדות העבודה", בתוך מפלגת העבודה.
מפלגות הימין בוודאי תמכו בזה.
גוש אמונים פעל בניגוד לעמדת ראה"מ - אבל לא בניגוד לעמדת כל הממשלה, שהייתה חצוייה (האופוזיציה,
לעומת זאת, תמכה בהתלהבות...), ושר הביטחון פרס, למשל, היה מחסידיו הגדולים של גוש אמונים.
במקרה של חוק האנטי-חרם, יש כאן מיעוט זעיר שיודע שלא ינצח בבחירות, ומחפש כל דרך לכפות עמדותיו על
הרוב. כשלנו בבחירות? לא נורא, התקשורת תמרר לנבחרים ת'חיים. התקשורת לא הצליחה מספיק? לא נורא,
יש בג"ץ.
תפישתית, השמאל הקיצוני עויין את הדמוקרטיה, שכן יישום של הדמוקרטיה באופן מלא, כמקובל בעולם
המערבי, מבטיח שעמדותיו לעולם לא יוגשמו. צחוק הגורל הוא שאוייביה הגדולים ביותר של הדמוקרטיה, הם
אלה שמתיימרים לדבר בשמה על "חופש הביטוי" ו"סתימת פיות".
מי שרואה טלוויזיה, קורא עיתונים, שומע רדיו וגולש באתרי החדשות הגדולים, עלול לחשוב שהשמאל מונה
98% מהציבור - והם אלה שמדברים על סתימת פיות...
|