בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים התקיימה היום (שישי) אזכרה במלאת 35 שנים לנפילתו של סא"ל יוני נתניהו, שנהרג במהלך המבצע לשחרור החטופים באנטבה. הטקס התקיים במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו שרה נתניהו, ובניו. עוד נכחו בטקס: אביו של יוני - פרופ' בן ציון נתניהו, שאמר דברי קדיש על קבר הבן, אחיו - עידו נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל בני גנץ, מפכ"ל משטרת ישראל רב-ניצב יוחנן דנינו, ראש השב"כ יורם כהן, הרב הראשי לישראל מאיר לאו, חברים ל"צוות יוני" ועשרות מכרים.



נשיא המדינה, שמעון פרס, שר הביטחון דאז, נשא דברים וסיפר כי "בישיבת ממשלה שגרתית נכנס המזכיר הצבאי בהפתעה והגיש לי פתק שבו נכתב: 'מטוס אייר פרנס, בטיסה 139 מנתב"ג לפריז, נחטף אחרי נחיתת ביניים באתונה'. במצב שנוצר, קיבלה על עצמה הממשלה בראשות יצחק רבין, באומץ לב ובאחריות עצומה, את האופציה המבצעית שהנחתי לפניה. היא הורתה על המבצע שייחרט בדברי הימים כמבצע יונתן".

http://news.walla.co.il/?w=/1/1838999

-----------------------------
S e g m a n y

אני זוכר שפירסמו את סרט הוידאו מהגעת הכוחות חזרה מאנטבה. והאמת? כבר אז חרה לי מעט שכל הנוכחים שם, נראו מאוד מרוצים וזחוחים, עם כל מיני פוזות למצלמות, אפילו שהם ידעו כמובן שיוני נהרג, כמו גם כמה מבני הערובה. זה כולל גם את דן שומרון ז"ל ואנשי הסיירת. היחיד שנראה (למיטב זיכרוני) קצת "כבד" היה רבין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אני זוכר שפירסמו את סרט הוידאו מהגעת הכוחות חזרה מאנטבה. והאמת? כבר אז חרה לי מעט שכל הנוכחים שם, נראו מאוד מרוצים וזחוחים, עם כל מיני פוזות למצלמות, אפילו שהם ידעו כמובן שיוני נהרג, כמו גם כמה מבני הערובה. זה כולל גם את דן שומרון ז"ל ואנשי הסיירת. היחיד שנראה (למיטב זיכרוני) קצת "כבד" היה רבין.

אבל באותה נשימה שמחו שמחת מנצחים, על הפעולה האדירה, שבנקל יכולה היתה להכשל והיה מי ששמח שחזר בחיים כחתום על פעולה מן הגדולות בתולדות האנשות וזכה בתהילת מנצחים והיה מי ששמח שמחה כפולה ומכופלת - שחזרו החיילים ובני ערובה בחיים הן כבני האומה והן כמשקולת אחריות כבדה מנשוא, שהייתה יכולה בקלות להטביעם בנהר...

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

קגנס... הם טסו למרחק של 4500 ק"מ, שחררו בהצלחה בסביבות המאה חטופים במבצע צבאי כמוהו לא היה מעולם. למרות השתבשות התוכנית, נהרגו רק ארבעה אנשים (חמישה אם תכלול את דורה בלוך ז"ל)... הם מחקו לאידי אמין את החיוך הזחוח מהפרצוף, יצרו יש מאין מציאות חדשה עבור טרוריסטים, היכו את העולם בהלם...

אינני מקל בראש במותם של יוני, שלושת בני הערובה או דורה בלוך, כמובן, או בפציעתו הקשה של סורין הרשקו. עדיין, עם כל זאת, אני חושב שזקיפות הקומה, הזחיחות הזו הייתה טבעית. זה לא היה "ארבעה הרוגים" אלא "ארבעה הרוגים מתוך מאתיים פוטנציאליים במבצע החילוץ הראשון שלנו אחרי אסון מעלות".

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

זה מזכיר לי קטע מהביוגרפיה על יוני שכתב היסטינגס. הקטע דן בקרב שבו הכוח של יוני השמיד כח קומנדו סורי שנחת ברמת הגולן. הכח שמנה עשרות אנשי קומנדו חוסל בקרב קצר ומוצלח על ידי כח ישראלי שווה או אף קטן מימנו ושסבל 2 הרוגים "בלבד". תחושת ההקלה על ההינצלות מהקרב והשימחה על הניצחון המוחץ אמורים להיות גם כן מאוד גבוהים, לא כן?
אבל בספר מתואר איך הכח חוזר לבסיסו כשהחיילים מותשים ומדוכאים, ללא כל שימחת ניצחון. אני מצטט מהזיכרון-"הסורים שהרגו היו בסך הכל גושי אדם אלמוניים ולעומת זאת הם נשאו עימם את גופותיהם של 2 מחבריהם שאותם הכירו שנים".
אני מניח שזה פחות או יותר מה שציפיתי לו גם במקרה זה. אבל, יכול להיות שאתה צודק ובנסיבות של אנטבה ההתנהגות שלהם, כולל הצילומים למזכרת, הייתה הולמת.

לא יודע אם הולמת היא ההגדרה שהייתי משתמש בה. אנושית. טבעית. לא מתוך חוסר כבוד.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים