|
לא ברור מה הם רצו דוקא מיצה
הנושא פורסם במקורות זרים וגם במקורות ישראלים. עכשיו סיימתי לקרוא את הספר.
נושא מעניין הוא מחיקת הצנזורה באחד מעמודי התמונות, בעמוד מפורסם מכתב שכתב יצה לאחד מחבריו, ובו יש שורה מחוקה, אם משתמשים בפנס מאחורה ניתן לקרוא את השורה:
"פעולה שתכננו לעמדתי לבצע במלחמת ששת הימים כשהייתי ראש אמל"ח. הפעולה לא בוצעה"
ה"פעולה" על פי "מקורות זרים" פורסמה ע"י אלוף בן מהארץ בחו"ל:
Aluf Benn, Israel: Censoring the past, Bulletin of the Atomic Scientists Vol. 57, No. 4, July/August 2001, pp. 17-19
For example, Cohen told the world how, on the eve of the Six-Day War of 1967, Israeli technicians assembled two nuclear devices and placed them under “operational readiness.” Eshkol, who died in 1969, presided over Israel’s nuclear maturation process. And the 75-year-old Yaacov, who left the Israeli military in 1973 and lives in Manhattan, aspired to leave some trace of his part in the drama.
When Munia Mardor, the founder of Israel’s national armament laboratory, wanted to publish his recollections in 1981, he sought and obtained permission from defense higher-ups, and then disguised his nuclear tale with euphemistic terms like “the big project”—although there was little doubt as to his true meaning. A decade later, when the nuclear connection of the book was made public in a newspaper article, security officials were upset and regretted giving permission for the publication.
"בספרו "רפא"ל" כתב מרדור על "מבחן מלחמת ששת הימים" וציטט דף מיומנו האישי, מה-28 במאי 67'. יבגני (ג'נקה) רטנר, מנהל תוכנית מרכזית ברפא"ל, עבד ללא הרף והיה "קרוב להתמוטטות". מרדור פנה לאולם ההרכבה ומצא בו את רטנר, יחד עם ארבעה ראשי יחידות, "כשהוא מפקח על צוותי העבודה בפרויקט שבהנהלתו. הצוותים עסקו בהרכבה ובבדיקה של מערכת הנשק, שאת פיתוחה וייצורה הצליחו להשלים לקראת המלחמה. הם הכירו בערכה הרב - אולי הגורלי - של מערכת הנשק שהצליחו להביא לכוננות הפעלה".
סיכם מרדור: "תחילת יוני 67' מצאה את רפא"ל כאשר היעדים הראשיים בפיתוח אמצעי לחימה וייצורם, שהוצבו לפני 10 ו-15 שנה, אכן הושגו ומוצריה העיקריים הבשילו. היו מערכות נשק מתוחכמות ביותר, שהרכבתן הסתיימה ממש עם פתיחת המערכה. חלק הועבר לחילות צה"ל להפעלה מבצעית מיידית. חלק אחר הוחזק בכוננות בבסיסי צה"ל, כעתודה לקראת התפתחויות אפשריות". "
אותה מערכת נשק גורלית, שמוניה מרדור כתב עליה שהוא הביא אותה לכוננות הפעלה, היתה התקן גרעיני שאולתר בשלהי מאי 1967, כך על פי אבנר כהן: http://www.haaretz.co.il/misc/1.1411704
הפעולה המדובר כבר אוזכרה על ידי מיכאל בר-זהר, הביוגרף של פרס:
"ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, העלה פרס בחשאי הצעה בפני אשכול (לפי גרסה אחרת - בפני דיין)ף רעיון שהיה מרתיע את הערבים ומונע את המלחמה... לפי פרשנויות מסוימות, ההצעה היתה לבצע ניסוי גרעיני הפגנתי, שיציג בפני הערבים והעולם את עוצמתה של ישראל. בדרך זו, סבר, ירתיע את הערבים ואולי ימנע את פריצת המלחמה". "הצעתו נדחתה. כעבור שלושה ימים, (ב-5 ביוני), פרצה המלחמה".
צבי צור, משנהו האזרחי של שר הביטחון במלחמת ששת הימים, משה דיין אמר בראיון שפורסם על ידי אמיר אורן:
"לקראת מלחמת ששת הימים: הצבא עבד על תקנים מאוד-מאוד נמוכים. קצת מאוד ימי לחימה, קצת מאוד דלק, תחמושת, חלפים. התכוננו למלאי של שלושה ימי לחימה".
כשנכנסת לתפקיד, עם דיין, היתה איזושהי התייחסות, לפחות בדיקה, של מצב תוכנית הגרעין. הספקת להתעדכן בנושא הזה? אחר כך טיפלת בזה הרבה.
"לא (רק אחר כך), גם אז טיפלתי. נכנסתי מיד. הייתי אחראי לזה באופן טבעי, כי זה היה נושא שדינשטיין טיפל בו קודם והייתי צריך לקבל את האחריות מהרגע הראשון. הייתי בתוך התמונה. הייתי כל הזמן בתוך הוועדות שעסקו בנושא, גם לפני המלחמה. בכל מקרה, מה היה לבדוק? היה לבדוק מה אפשר לעשות. מיניתי מיד איזושהי ועדה שבדקה מה בכל זאת אפשר לעשות, באופן ציורי, לחבר חוטי ברזל - זה רק דימוי.
"אנחנו מדברים על בדיקה. לא שמישהו חשב לעשות משהו. ברור שהיו מחשבות, אבל הדרג הפוליטי לא עסק בזה, ובדרג הטכני, שאני הייתי בו, היה (צריך) לבדוק מה מצבנו, אם אפשר לעשות משהו, זה הכל. אחרי יום הסתבר שגם לא צריך לבדוק. אבל ביום הראשון בדקנו". "
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1474805
בקיצור, מה שיצחק יעקב הודיע למקורבים (ולא פירסם ברבים), פורסם על ידי גורמים אחרים במערכת הביטחונית (צבי צור, בר-זוהר), וכן במלא מקורות זרים. למה רדפו דווקא אותו? לא ברור. |
ראשי
צ'אט
04-06-2011, 16:20
מצב כלאיים
