מאיר אריאל מתאר בשירו "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" תצפית על "ההר, הים, גזרת המגננה"

היכן נמצא המוצב ?

דומני שבקרבת העיר סואץ עצמה לאחר כיבושה ב-73'..

ציטוט:

ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר, הים, גזרת המגננה ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה חוליית אויב אחת הסתננה

הספר "איים בזרם" תורגם ב-70', יחד עם

ציטוט:

באוהל מחכים לי אור ותה-פלחי-תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.

זה נשמע יותר כמו מילואים לאחר יוה"כ מקו בט"ש במעוזי התעלה.

בכל מיקרה, בבלייזר של אפריל יש ריאיון עם דני ליטני, שמספר איך

ציטוט:

"מאיר (אריאל) לימד אותי שיש דבר כזה שנקרא דמיון.. שאתה יכול לדמיין דברים שקרו לך או לאחרים"

כמוך חשבתי על כך גם אני.
הלכתי והאזנתי לשיר כולו גם כן.
קראתי דבר או שניים על שורותו הצבאי של מאיר אריאל.

להערכתי שלי אין כאן כוונה לשום התייחסות נקודתית למקום מסויים דוקא. אכן במקרים רבים אנו נוטים לחפש "מקורות" רשמים ורמזים בשירה ובספרות ואגב כך גם יוצרים סיפורת ואגדות חדשות.

ייתכן ובדימיונו של מאיר בזמן כתיבת השיר הוא משרטט זכרונות ממלחמת ההתשה דוקא. הציור המילולי מוביל את מחפש המשמעות למוצב המזח משם ניתן היה להשקיף על העיר סואץ ועל פורט תאופיק, ברקע הרי עתקה ועדבייה, ובין כל אלה ים סוף.

אני גם זוכר כי "קול ישראל" ביומני החדשות ובחדשות עצמן השתמש לא פעם באותה התקופה (התשה) בצרוף המלים "לילה שקט עבר על כוחותינו בגזרת סואץ...". ייתכן ובשירו של מאיר הוא משתמש במשפט הזה אותו לווה מגלי האתר.

לפני שנים, בראיון שנתן שלמה ארצי שאלה אותו המראיינת על מקור מילות שיר מסוים שכתב ושר (דומני על חבר טייס מסוק שנפל) שם הוא כותב על אישתו של אותו הטייס ויחסו אליה (אינני זוכר הפרטים כרגע). באותו ראיון מספר ארצי כי הגרעין למילות השיר היה אכן אמיתי (נפילת החבר) אולם סיפור ההתרועעות עם אשת החבר היה סיפור לצורך פיוטי בלבד.

לפעמים פילפול יתר בפרטים להם לא התכוון הכותב או המשורר מביאים אותנו למסקנות שגויות.

השיר של שלמה ארצי הוא "לילה לא שקט".
החבר הוא סרן מירון גרנות ז"ל.

לעולם אשא דגלך בגאווה

גם שלמה ארצי וגם אלמנתו של מירון גרנות ז"ל אישור זאת בסרט "ששה" (גרנות היה אחד מהששה).
אגב, גם השיר "מעבר לנהר" מוקדש למירון גרנות, אולי בשל נפילתו ממערב לתעלת סואץ.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אם הספר "איים בזרם" תורגם בשנת 70 הרי שאין זה סביר כי התייחס ל"...לאחר מלחמת יוה"כ..."
אני מניח שהתכוונת למלחמת ששת הימים....

ספר אפשר לקרוא שנים אחרי צאתו לאור, אך לא לפני כן.. ספר שפורסם ב-70', סביר שלא נקרא בהתשה (שהסתיימה באוגוסט 70') אלא מאוחר יותר. יחד עם תיאור הקריאה באוהל (ולא במעוז), זה גרם לי לחשוב על תקופת ההתשה שלאחר מלחמת יוה"כ.

בקטע ראיון שנתן מאיר אריאל לקירשנבאום ב-1983 מתאר אריאל את הסיטואציה.
העמדה הייתה ממוקמת בקצה של אצטדיון שהיה בבניה.
הקצה הדרומי פנה לים. היה גם אוהל.
הקליקו על תמונתו של גבי עמרני וקדמו את הסרט לדקה 13.

http://www.iba.org.il/media/?site=1...e=252&topic=200

אז מה

http://maps.google.com/?ie=UTF8&ll=...021136&t=h&z=16

האם דרום-מזרח העיר סואץ היה בידינו אחרי הפסקת האש?

אז מה

מאיר אריאל ידע לכתוב ולתאר אוירה ובעברית כל כך ברורה כמעט פיוטית
השימוש במילים ובתאורים מההוואי הצבאי עשו את השיר למקור הזדהות וטיפוח זכרונות, ריחות וטעמים, לי ובטח להרבה ישראלים ששרתו במילואים במרחבי סיני (אני שרתתי במילואים בראס כניסה, נמל אופירה ובאי בברדוויל)
מי לא יצא לעמדת השמירה? מי לא קיבל התראה במ"ק או בנל"נ?
איך "נמשכת" המשקפת בליל ירח ועולה אל פני הירח ויורדת למטה אל האופק ולהשתקפות הירח על הים
לשמוע את מצעד הפזמונים בטרנזיסטור מצ'וקמק וברקע טרטור של גנרטור
אולי לצאת לחופשה אחרי זמן רב (להתחנן לנגד טיסות בשארם, להתייבש שעות באיזה צומת)
מי לא זוכר טעם של פלחי תפוח, ריבת משמש וסרדינים (מזל שידענו לתפוס דגים) וריח סולר על הקרקע הספוגה או מברזנט מאובק
ו- "לילה שקט עבר על כוחותינו..." בחדשות הבוקר בקול ישראל בתחילת שנות ה-70

הספר תורגם בשנת 1972. הביטוי "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" היה שגור במהדורות החדשות של מלחמת ההתשה. נראה שמאיר אריאל חיבר את השניים. אריאל הוא משורר, לא הסטוריון ואינו חייב דבר לדיוק ההסטורי.

.

אפרופו מאיר אריאל, בספר על חייו מספר יהונתן גפן (הגולנצ'יק) שבפעם הראשונה שראה צנחן עם נשק במתלה כתף זרקני במיוחד, החליט שזה האיש שהוא רוצה להיות חבר שלו..:-)

יהונתן גפן היה צנחן אם אני לא טועה

יהונתן גפן התגייס לצה"ל בפברואר 65' והתנדב לצנחנים. שובץ בגדוד 202, בו עשה מסלול וקורס מ"כים. לאחר קורס קצינים עבר לחטיבת גולני.

http://www.nrg.co.il/online/19/ART/1/301/786/090.html

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART27/949.html

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...loc=32&tmp=9886

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תודה למגיבים.
השיר מתייחס גם למצעד הפזמונים (לך לך) בסיומו הוא מזכיר את מלחמת לבנון (לילה שקט עובר על כוחותינו בצידון) - מה שמחזק את הערכה שמדובר על ההתשה.

בכל אופן לא כדאי ללמוד היסטוריה משירים, אפילו של מאיר אריאל.

ההתייחסות לצידון היא תוספת מאוחרת ואירונית של מאיר אריאל, מהקלטה שבוצעה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. רוצה לומר: כלום לא השתנה, וגו'.

בהתחשב בדבריו של אריאל על העמדה באצטדיון, וזמן הוצאת התרגום של אמיר.
השיר נכתב כנראה ב1973 והוצא בתקליט ב-1984, שאז הוספו המילים על צידון.

אז מה

ישנו קטע שנקרא במבואות סואץ שם הוא מפרט על התקופה שבה נכתב השיר.

אין את זה ביוטיוב - אבל להלן כמה שורות "גם רע נגמר בסוף כמו למשל 3 חודשים בעיר סואץ על מנגלים מעושנים...שותים ודקה עם סירופ פלחי אשכוליות....עושים חיים משוגעים..."

אם כבר מדברים על מאיר אריאל ומלחמות, ולכבוד יום ירושלים כדאי להזכיר את שירו החזק "ירושלים של ברזל" .

ירושלים של ברזל
מאיר אריאל
מילים: מאיר אריאל ונעמי שמר
לחן: נעמי שמר


במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב

מקול מרגמותיו רויונו
ושחר קם פתאום -
ורק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור

הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות

נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות

ירושלים של ברזל...

נפוצו כל גדודי המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו

עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב

ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך
ישכון שלום

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

מצטער על ההקפצה המטורפת, פשוט זה נראה לי המקום הנכון לשאול את השאלה. מה זה אותו "בית הנכות" עליו הוחלף הדגל? יכול להיות שזה מוזיאון רוקפלר, אותו כבש גדוד 28 של חטיבה 55 בשישי ליוני?

כמעט בכל תקליט שלו יש אזכור לחוויות צבאיות.

את שיר תת מודע זמני אני הכי אוהב:

עולה נגמ"ש על קו רקיע
ומתנמנמת הדובה
על בטן מלאה קליע
הוא ארץ ארץ חבובה,

ומנסר גלגל ירח
בין עננים הנה הוא בא
מרחב קצר מהשתרע
הוא ארץ ארץ עקובה.

ומשתלחות ריבוא עיניים
חייתו מדבר חייתו אדם
ואין מותח קו ביניים
ואין מבדיל בין דם לדם

יורד הכוח אל העין
למצוא מסתור למצוא מלון
והדובה עוצמת עין
ומתהפכת בצפון

ובהיפגש נשים בערב
וריח תבשילים עולה
מרפסת קיץ על חוד חרב
לאור ירח הפנינה שהוא דולה
(מתוך ענן הקונכייה)

אולי מחר נדע לדעת
אולי לדעת עוד נמות
אולי מחר נזכה לגעת
אל צווארך זה השמוט

ובהעלות שולי רקיע
וכהידרש אל הכתובה
נגמ"ש עם בטן בלי קליע
וכמו נמוגה הדובה

למדו למוד בכל הכח
למדו למוד כהידרש
למדו למוד ואל תת שכוח
אולי מחר עוד ניפגש
(אם לא מחר אולי בשש)


ויש גם את "פלוגה בקו" שעל נסיבות כתיבתו הוא מספר בתחילת ההופעה הזו:

אז מה

השירה הצבאית של מאיר אריאל מהווה חלק בלתי נפרד מכלל יצירתו

למרות זאת, עדיין יותר מכל אני אוהב את "לילה שקט..."

לילה שקט עבר על כוחותינו

מילים ולחן: מאיר אריאל

קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי
תרגם את זה יפה אהרן אמיר
אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר

הוא כבר איבד שלושה בנים אז הוא עובד כאיש ביון
וזה מלחמת העולם הכי שנייה
יושב בבאר שבהוואנה, לא חולם שהוא יפגוש בה כאן
זאת שכבר שנים האין שנייה

חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו
רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה
הוא מספר לה על הונג קונג וכל הסיניות שלו
פתאום נכנסת היא, מדי צבא,

נפלו איש על צווארי אישה, היא בדרנית של חיילים
אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה
היתה אשתו הראשונה והם עכשיו נוסעים אליו
אני עכשיו אל השמירה יוצא

ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר
ההר, הים, גזרת המגננה
ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה
חוליית אויב אחת הסתננה

הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח כמו הים
אך שום תנועה אינה נראית
ולך לך שרים לי במצעד הפזמונים,
הייתי טס לא רק הולך מכאן כעת

אולי מחר אני יוצא סוף סוף הביתה לחופשה,
אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב
באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח
וסיגריה וסיפור חזק וטוב

חוץ מכוכב אחד קטן שהתחזה נצנוץ חשוד,
הפזמונים עברו בסך בלי שום דבר
ועוד מבט אל הירח על העיר ועל הים
ואז חבר בא ואומר זמנך עבר

נפלו שני תה פלחי תפוח, עוד ארבע חמש סיגריות
כי פתאום נתקע לי כאן השיר,
אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר

לילה שקט עבר על כוחותינו...

מאיר אריאל היה לוחם בגודוד 28 של חט' 55
בשלהי מלח' יוה"כ הם אכן היו בחלק המזרחי של הסואץ על שפת המפרץ.
וותיקי פלוגה א' של הגדוד זוכרים משחקי כדורגל נגד חיילי או''ם שחצו בינם לבין המצרים, בעת שביתת הנשק של שיחות הק"מ ה-101.
אגב כח הטנקים שהיה עימהם היו כח מגד' 100 של אהוד ברק
6 שנים לפני הכתיבה שלל שיר זה במלחמת ששת הימים הוא עלה ספונטנית לבמה במסיבת הניצחון באמפי המשוחרר של הר הצופים ושר את הפרפרזה שלו לשירה של שולי נתן הרולד, ירושלים של ברזל.
ה"לילה שקט עבר על כוחותינו"...היה משפט שגור בימי מלחמת ההתשה כמעט בראש כל מהדורת חדשות אלא אם כן היו קרבות דמים בלילה של לפני.
אילו מששפטים שנחרטים בתודעה של מי שחי בארץ הזו בימים הקשים והמנוכרים של 68-70, ימי מלחמת ההתשה.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

19.7.1999 שעת בוקר
אני יושב ברכב המשפחתי במדי א'. אתמול הסתיימה הרגילה הראשונה שלי אי פעם בצה"ל, בין סיום הטירונות לתחילת הצפ"ס (כמו צמ"פ, רק של תותחנים). אבי מקפיץ אותי לחניון רדינג שם ממתינה ההסעה לרמה"ג. אנחנו מתקרבים למחלף מורשה כשברדיו מודיעים שמאיר אריאל נפטר בלילה. אני מיד חושב על מישהו מוכר ומבוגר ממני, שבזכות הדיסקים שהוא קנה שמעתי קצת מאיר בילדות, ותוהה בראש אם הוא בוכה עכשיו.


27.7.2014 לפני הצהריים
אני יושב חצי ישן בהסעה מאורגנת במדי ב' שחוקים. אחרי שאוספים מישהו בירוחם, נוסעים על כביש 40 בדרך לימ"ח שנמצא בחור *** שמאלה. עלי אוזניות ונגן mp3 שקבוע תמיד על שאפל. קצת אחרי בה"ד 1 ורגע לפני עצירה להתרעננות בתחנת דלק, ופתאום מתחיל להתנגן השיר היחיד שאני מכיר על האיזור


לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן...

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"