היום הראשון: ביום שלישי ה-19/4, יום אחר ליל הסדר, בשעת צהריים, נחתתי בשדה התעופה ברודוס, משם היו לנו (כלומר, לכל מי שנסע
דרך חברת הנסיעות "השטיח המעופף") העברות לשדה התעופה. בערך ב-4 אחה"צ הגעתי למלון שלי, "גראנד הוטל", על יד הים האגאי, בעיר החדשה של
רודוס. זמן קצר לאחר שקיבלתי את חדרי והתמקמתי, יצאתי לטיול ארוך-ארוך ברגל, לאורך הים והנמל, עד העיר העתיקה, ובחזרה. באותו
ערב, הלכתי למועדון יווני בשם "Blue Lagoon", מרחק הליכה למלון (רכשתי כרטיס לשם דרך הנציגה של "השטיח", דרכה גם נרשמתי
לטיול ללינדוס למחרת ול"ערב יווני בכפר"). במועדון נהננו מהופעה של שני זמרים יוניים וזמרת אחת שנשמעה בדיוק כמו גליקריה. שלושתם
שרו ממיטב הזמר היווני, עם הלחנים שכולנו מכירים, ואפילו שרו קצת בעברית! היה שמח וכיף, והכרטיס כלל שני משקאות, אז שתיתי "סקס
און דה ביץ'" וכוסית וויסקי לאחר ההופעה חזרתי ברגל למלון, הליכה לילית נעימה ברחובותיה של עיר זרה - ברודוס בטוח ביותר להסתובב
לבד גם בלילה, וגם כשאת בחורה. הרבה יותר בטוח מבמקומות רבים אחרים.

היום השני: יום רביעי. לאחר ארוחת הבוקר במלון, נסענו כאמור מטעם "השטיח" ללינדוס, עיר אותנטית ואתר ארכאולוגי. טיפסתי על
האקרופוליס, ממנו נשקף לעיני המפרץ המדהים והיפהפה עם מימיו הכחולים-ירוקים.

חלק ב':

היום השלישי: יום חמישי: יצאתי לטיול רגלי אל עבר העיר העתיקה של רודוס. בדרך לשם עצרתי בנמל, ורכשתי כרטיס להפלגה לאי "סימי"
ליום מחרת. כמו כן, בדרך גם נכנסתי אל הכנסייה (קולות המזמור מבפנים קרצו לי לבוא
ולהתרשם). זה היה סוף השבוע הקדוש, בו לפי האמונה הנוצרית נצלב ישו, אז בדיוק עשו שם טקס מאוד מרשים, אז ישבתי קצת לראות,
לשמוע, להרגיש. משם כאמור המשכתי לעיר העתיקה של רודוס, שם הסתובבתי לי, התרשמתי מן הארכיטקטורה, מחנויות המזכרות, בהן נמכרו
דברים יפהפיים הקשורים לאבירים, לנצרות ולעוד דברים מעניינים רבים. הלכתי לבקר בארמון האבירים. אחרי הביקור בארמון המשכתי לטייל לי
(כבר אמרתי לכם שבטיול הזה הלכתי ברגל מרחקים שאתם בכלל לא יכולים לדמיין לעצמכם? הלכתי והלכתי עד שכבר לא היה לי כוח ללכת יותר ),
עברתי ב"רחוב באבירים הארוך", שנשמר כמו שהוא מימי הביניים, ואז עשיתי אתנחתא: חזרתי אל הנמל במרכזה של העיר, משם עליתי על הרכבת של
התיירים, שעושה סיבוב של 45 דקות בכל המקומות החשובים והיפים של העיר המדהימה והיפהפיה הזו, רודוס: בדרך ראיתי מרבדים מקסימים של פרחים,
פרות בצד הדרך, הנקודה הגבוהה ממנה ניתן לראות כיצד רודוס כלואה בין הים התיכון מצד אחד, לים האגאי מצד שני, ועוד מחזות מרהיבים נוספים רבים.

היום הרביעי (יום שישי): בשעה 8.30 בבוקר התייצבתי בנמל, מנקודת האיסוף לקחו אותנו אוטובוסים לצדו האחר, הרחוק, של הנמל, שם עלינו על הספינה
שלקחה אותנו על האי הקסום והציורי "סימי". הפלגה בת 3 שעות בערך. בדרך לסימי עצרנו באי נוסף: פנורמיטיס, אי קטנצ'יק ויפה מאוד, אשר מרכז
החיים בו הוא הכנסייה, וכאמור, סוף השבוע הקדוש, וגם בכנסייה המקומית היה קטס מרשים מאוד, עם שירה, קטורות, הרבה צבעים, היה מעניין לראות,
למרות תחושת הזרות
לאחר הזמן שהותר לנו להסתובב בפנורמיטיס, עלינו בחזרה על הספינה, משם המשכנו ליעד: סימי. הגענו, ואת פנינו קיבל אי שהוא אחד מן היפים בעולם:
בתים יפים בשלל צבעי הפסטל ניצבים על הר מעל כחול מדהים של ים. כל כך ציורי, וכל כך יפה! בתוך סימי עלינו אני וזוג ישראלים שהכרתי על האוטובוס
שעולה על ההר, אל הכפר העתיק יותר, והתרשמנו מן הנוף המרהיב שהתגלה לעינינו.
בסימי שהינו כ-5 שעות. ב-6 בערב עלינו שוב על האוניה, בחזרה לרודוס.
בדרך נגלתה לעינינו שקיעת השמש בים האיגאי. לראות את השקיעה כשאתה בספינה בלב ים בערב...זה אחד הדברים! חזרנו לרודוס ב-20.30.

חלק ג':
היום החמישי: יום שבת: הלכתי לבקר במוזיאון הים של רודוס: מוזיאון טבע קטן ותמציתי, אשר מכיל בו פוחלצים של שלל חיות ים אשר נמשו מימה של רודוס:
לוויתנים, סרטנים, נחשי ים, ועוד ועוד רבים שכבר אינני זוכרת ,
ישבתי להנאתי ליד הים, עליתי שוב על ההר עליו עליתי יומיים קודם לכן עם הרכבת, כדי להתרשם שוב מן היופי המדהים שאין שני לו, טיילתי לי. בערב,
עלינו על האוטובוס שלקח אותנו אל הכפר היווני "פסטידה", כדי לראות חאפלה יוונית אמיתית, עם רקדנים ותלבושות מסורתיות. הגענו למקום, ומה אנחנו מגלים?
שבעל המקום מכר יותר מדי מקומות, ולא שמר לנו מקומות, והכל היה כבר מלא עד אפס מקום! לא נורא, קיבלנו את כל הכסף בחזרה, וחזרנו למלון. הלכתי לאחד
הפאבים הקרובים למלון ושתיתי קוקטייל טוב, ולאחר מכן בירה.
לאחר מכן, באותו לילה בחצות הצטרפתי אל זוג יווני נחמד מאתונה שהכרתי, והלכתי יחד אל הכנסייה הקרוב, לראות את הטקס המסורתי של חצות, ששיאו הוא
ההכרזה על תחייתו של ישו. כולם עומדים עם נרות וחוזרים איתם דלוקים הביתה, ואז הולכים לאכול סעודה בשרית, כי 4 ימים לא אכלו בשר, בגלל צליבתו של ישו.
כמו כן, היו הרבה זיקוקים באותו לילה, ובכלל באותו סופ"ש מיוחד במינו.

היום השישי: יום ראשון: נסעתי לבקר בכפרים הקטנים "אפאנדו" ו"ארחנגלוס", כפרים אשר חיים בהם כמו פעם, קהילה קטנה ומסוגרת בה כולם מכירים את כולם,
וכאמור היה זה יום ראשון הקדוש, אז כולם שם חזרו מן הכנסייה לבושים במיטב מחלצותיהם, אמרו שלום זה לזה, והלכו לבתיהם לאכול חזיר על האש.
בארחנגלוס ראיתי שיכור אחד רוקד, זה היה מאוד מאוד משעשע
גם ביום זה הלכתי המון ברגל, עד לים ובחזרה. בלילה הלכתי להרביץ אוזו קטן (שאגב, לא היה מספיק חזק לטעמי) לרגל סוף החופשה הנפלאה.

היום השביעי: יום שני: חג שני פסח: חזרנו הביתה, לישראל

חלק ד': קצת על המקומיים ועל האוכל המעולה במלון, וברודוס בכלל:
אנשי רודוס הם חביבים, לבביים ואדיבים מאוד. מקבלים בפנים חמימות את הזרים ושמחים תמיד לעזור

לגבי האוכל:
מה שמיוחד בחדר האוכל של ה"גראנד הוטל" ברודוס, הוא שהוא בעצם מחולק ל-3 חלקים: חלק אחד (מרכזי)
הוא הבופה, בו ניתן למצוא שפע של מטעמים,בשרים, גבינות, מתוקים, מה לא? הכל יש שם

חלק שני הוא מסעדה איטלקית, והחלק השלישי הוא מסעדה סינית.
אפשר לעשות כל יום משהו אחר: פעם בופה, פעם איטלקית ופעם סינית, זה בדיוק מה שאני עשיתי, בהמלצת נציגת "השטיח המעופף"
אני אישית הכי אהבתי את האוכל של המסעדה הסינית, בה אכלתי אגרול, נודלס, חזה עוף מוקפץ, ולקינוח: גלידה מטוגנת מצופה בשוקולד. מעדן!

כמו כן, כאשר מבקרים במדינה אחרת, חייבים לנסות גם את המאכל המקומי, ואכן, יצא לי לאכול את ה"סופלאקי", המאכל המקומי (שהוא בעצם
ה"שווארמה" של היוונית) פעמיים במשך הטיול:
זהו חזה עוף מוקפץ (ביוון נהוג לאכול את הסופלאקי עם בשר חזיר, אך אני ביקשתי חזה עוף), עם פיתה ועם צ'יפס.
ביום רביעי, במסעדה בה ישבתי, הגישו לי את הסופלאקי עם מעט גבינת "ציזיקי". לא שילוב טוב למי שלא ממש רגילה לאכול בשר עם גבינה.
אז כעבור יומיים, בסימי, באחד המזנונים המצויינים באי "סימי", הזמנתי את הסופלאקי בלי גבינה, וזה היה פשוט נהדר! וזה עלה לי רק 4 יורו יחד עם
שתייה, זיל הזול לאללה!

חלק חמישי ואחרון, גולת הכותרת, הדובדבן שבקצפת: תמונות!!

מועדון ה"בלו לאגון", אליו יצאתי בערב בראשון להופעה היוונית המצויינת. הכניסה מעוצבת כמו ספינת פיראטים





מפעל קרמיקה בו עצרנו בדרך ללינדוס ביום השני של הטיול. איש זה מייצר כדים יפים, ואמו ואחותו מעטרות אותם. רגע לאחר שסיים לעצב את הכד, הוא לקח חוט עבה והשמיד אותו, מחשש למזל רע, כי כולנו ראינו אותו מכין אותו:


הלינדוס (עיר אותנטית מימי הביניים) והאקרופוליס:







האי "סימי", אליו הפלגנו ביום שישי:






האי "פנורמיטיס", בו עצרנו ברך ל"סימי":









העיר העתיקה:



ארמון האבירים: בעיר העתיקה:





חנויות מזכרות בעיר העתיקה:








נמל מנדראקי ברודוס:

וואו, איזה יופי
תמיד רציתי לטוס לשם. אני מאוד אוהבת מקומות ומבנים הסטוריים.

נראה מה יהיה