13-02-2011, 15:47
|
|
|
חבר מתאריך: 13.02.11
הודעות: 1
|
|
הכירו את איזבל.
שער לה שחור ופחם ממנו נוזל
שפתיים לה עבות מרוחות באודם זול
את החצ'קונים שעל פנייה אי אפשר לספור,
מרוב שהם רבים.
עיניה תמיד מלאות בשחור- אולי היא רוצה להסתיר אותן.
אבל הוא? עדיין אוהב אותה. גם כשהיא רחוקה .
גם כשהיא מחליקה ונפצעת, ושמה את עצמה ללעג
גם כשהיא מול המראה- בוכה כמו ילדה.
הוא לא מצליח להוציא אותה מהראש, איך שהיא מוציאה מהמגירה
את השרשראות והצמידים. ואיך אחרי זה היא בוכה והיא יודעת שזה לא
עוזר.
" כשאת שמה את האיפור בבוקר, מה את מנסה להסתיר?"
"אותי"
" אם תהפכי את המכוער ליפה, כל היופי שבמכוער כבר לא יהיה קיים"
הבטן שלה רכה. וריקה. רק בשבוע שעבר גילתה שלעולם לא תוכל.
והוא עדיין אוהב אותה.
והיא שמנה, והיא מכוערת- והיא לא יכולה להביא ילדים.
והוא אוהב אותה, את איזבל. יש בה משהו, יש בה המון- יש בה כאב
שהוא רק חיסרון. יש בה אהבה- שמנצחת את הכל- יש בה אותו.
|