31-01-2011, 14:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
טוב שאת מבהירה את כוונתך, כי ציניקן היה עלול לחשוב שאת מצרה על כך שאין כאן השתוללות
מה ההסברים הסוציולוגיים/פסיכולוגיים לכך? - ישנם 3 אפשריים:
1. כולנו עשינו צבא, אז אנחנו יותר ממושמעים (אגב, זה לא הסבר שאני המצאתי, ויש בו הרבה היגיון).
2. תחושת ייאוש, אנשים לא מאמינים שהם יצליחו לשנות משהו.
3. בד"כ, השקפת עולם חברתית מזוהה יותר עם השמאל, ולכן, אין הרבה סיכויים שתראה אנשי ימין (לדוגמא: מתנחלים), משתתפים בהפגנה חברתית כלשהי שאינה קשורה לנושאים כמו פינוי שטחים.
הפנתרים השחורים היה דבר יוצא דופן מאין כמוהו.[/QUOTE]
ראשית נתת שתי דוגמאות להפגנות שנערכו במדינות שאינן בעולם השלישי. את הדומא של בריטניה אינני מכיר ולכן אתייחס רק לצרפת.
העובד הצרפתי פונק משך עשרות בשנים. ההטבות להן הוא זוכה הן ניכרות, החופשות שלו הן הארוכות ביותר בעולם, שעות העבודה שלו הן הכי נוחות והפרישה לפנסיה בגיל מוקדם. כמו כן הממשלה מסבסדת בכבדות ענפים במשק הצרפתי שהיו קטנים הרבה יותר אלמלא הסובסידיות. האם את מכירה את העובדות האלה? כל זה עולה כסף. המון כסף. כסף שהולך ואוזל. תוך כדי זה האוכלוסייה הצרפתית מתבגרת והילודה מצטמצמת עד שהממשלה חששה שהמיסוי שהיא תגבה מהדור הבא של העובדים לא יספיק על מנת לממן את הפנסיות הנדיבות של הדור הזה. לכן העלתה הממשלה את גיל הפרישה בשנתיים. מ - 60 ל - 62. כאשר החוקים הצרפתיים חוקקו, לפני עשרות שנים. אדם בגיל 60 היה נחשב "זקן" ולכן היה עליו לנוח. האם, חוץ מהפינוק של העובד הצרפתי, את מוצאת עוד סיבה שבגללה אנשים יכעסו עד כדי כך על כך שיאלצו לעבוד עד הגיל המופלג של 62 ובשל כך ישתוללו ברחובות?
ועכשיו אתייחס לסיבות שבגללן את סבורה שהישראלים לא מפגינים. האמת היא שאני מסכים עם העובדות אבל הפרשנות שאני נותן להן שונה לחלוטין.
1. כתבת שכולנו עשינו צבא, "אז אנחנו יותר ממושמעים". ובכן , כל מי שעשה צבא ישראלי יודע שמעבר לטירונות כל קשר בינו לבין הקפדה על משמעת רופף למדי. את מוזמנת לדבר עם עולים חדשים שהספיקו לעשות צבא ברוסיה כדי להבין מהו צבא ממושמע.
כל מי שעשה צבא בישראל, מכיר באופן כזה או אחר את הסביבה שבתוכה אנו חיים ולכן מבין שאם ישראל תדרדר לכאוס של הפגנות גורמים חיצוניים עשוים להזיק לה באופן שמגמד את הנזקים נגדן יוצאות ההפגנות. גורמים חיצוניים כאלה ואחרים, אגב, מנסים כאן כבר שנים להתערב בהפגנות ולהפוך אותן לאנטי משטריות ללא הצלחה. כל זאת בגלל המודעות של האוכלוסייה למתרחש.
2. תחושת ייאוש, אנשים לא מאמינים שהם יצליחו לשנות משהו.
שוב, כל אחד חש ייאוש מדי פעם בפעם. אלה העובדות. אבל באופן יחסי לתושבי מצרים וטוניס ואפילו לתושבי מדינות אחרות, הייאוש הרבה יותר נוח ולא מגיע לרמה שאנשים מרגישים לצאת לרחוב בגללה. דברים נקודתיים כגון מחירי הדלק יכולים להפתר על ידי הממשלה.
3. בד"כ, השקפת עולם חברתית מזוהה יותר עם השמאל, ולכן, אין הרבה סיכויים שתראה אנשי ימין (לדוגמא: מתנחלים), משתתפים בהפגנה חברתית כלשהי שאינה קשורה לנושאים כמו פינוי שטחים.
זו אולי הנקודה החשובה. אנשי השמאל הקיצוני מנצלים את אדישות השמאל ועושים היום למושג "חברתי" את מה שעשו למושגים "שלום" ו "דמוקרטיה" בשנות ה 90. מחסלים כל קשר בינו לבין בעיות הציבור במדינת ישראל. הציבור כולו (ממש לא רק הימין) כבר מתחיל להכיר ולהפנים את הקשר בין "חברתי" לאידאולגיות איומות שמנצלות אותו על מנת לחתור תחת מדינתנו היהודית-דמוקרטית. תהליך שאם, חלילה, יצליח בידם לא רק יפגע בהגדרה העצמית של מרבית הציבור אלא גם יגרום לנזקים חברתיים (אמיתיים!) עצומים. זו הסיבה שבגללה הקליינטים של ההפגנות ה""חברתיות"" לא מרבים להופיע בהן וגם כשהן כן מופיעים זה לטווח זמן קצר בלבד.
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|