|
31-10-2014, 13:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...31/81580134.pdf
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...31/54426683.pdf
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...31/92875461.pdf
(מתוך הספר "יום הפלישה" מאת סטיבן אמברוז, הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית מרדכי ברקאי, 2002, עמודים 267-268)
"ב-08:30, ממש בעת שסמל סמרס פתח בהסתערות ב-WXYZ, תקפו לוטננט ריצ'רד וינטרס ועשרה מאנשי פלוגה E של רגימנט חיל הרגלים המוצנח ה-506, את חמישים אנשי יחידת האבטחה של סוללת תותחי ה-105 מ"מ באחוזת ברקור. לגרמנים, המחופרים מאחורי משוכות הקוצים, היתה מערכת נרחבת של חפירות מקושרות זו לזו והיו להם מקלעים, מרגמות ושדות אש נקיים. לכוח של וינטרס, בגודל כיתה, היו מרגמה קלה אחת, שני מקלעים קלים, שני טומיגנים וחמישה רובים. אבל אף שווינטרס ואנשיו סבלו מנחיתות מספרית ביחס של אחד לחמישה, ואף שתקפו אויב מחופר, הם הכריעו אותו מכיוון שנקטו טקטיקה שתירגלו באימונים, בתוספת היגיון בריא ומידה של אומץ לב מחושב.
במחיר של ארבעה הרוגים ושני פצועים, הרגו וינטרס ואנשיו חמישה-עשר גרמנים, פצעו הרבה יותר, לקחו תריסר שבויים והשמידו ארבעה תותחי 105 מ"מ. האמריקנים עשו את המלאכה במהירות ובהעזה של התקפה אגפית, שהוביל וינטרס, בסיוע אש מרתקת של מרגמה ומקלעים. אחד מגורמי ההצלחה היה העובדה שזאת היתה התנסותם הקרבית הראשונה. כפי שסמל קרוד ליפטון אמר, הוא לקח אותו בוקר סיכון שלא יחזור עליו לעולם. "היינו מלאים כל כ באש ביום ההוא, הייתי בטוח שלא איהרג, שאם איזה כדור יבוא ישר אלי, משהו יסיט אותו או שאני אזוז."
לאחר השמדת התותחים ניתקה יחידתו הקטנה של וינטרס מגע. הגרמנים ששרדו הוספיו להחזיק במשוכות סביב בניין האחוזה וירו אש מקלעים טורדני. סמוך ל-12:00 הופיעו שני טנקים מן החוף. וינטרס טיפס על חלקו האחורי של אחד מהם ואמר למפקד הטנק: "אני צריך אש לאורך משוכת הקוצים, ושם ושם ושם ומול הבניין. תגלח כל מה שנשאר."
הטנקים שאגו קדימה. לצוותים זאת היתה ההזדמנות הראשונה להפעיל את נשקם נגד האויב. שניהם היו גדושים תחמושת למקלעי 0.50 ו-0.30 ולתותחי ה-75 מ"מ שלהם.
"הם פשוט קרעו את המשוכות לגזרים," נזכר לוטננט הארי ולש מכוח וינטרס. "חשבתי שהם לעולם לא יפסיקו לירות."
בהולדי ביצעו אנשי הגדוד הראשון של רגימנט הרגלים המוצנח ה-506 התקפה דומה והשמידו את הסוללה. אחר כך עקרו לוחמי ה-506 את הגדוד של קולונל היידטה מסנט-מרי-דו-מון. בזאת פולסה דרכה של הדיוויזיה הרביעית לנוע לפנים הארץ ולהמשיך במלחמה. הדיוויזיה המוטסת ה-101 ביצעה את את משימתה העיקרית, אף על פי שבשום מקום לא התקבצו יחד יותר מחיילי מחלקה אחת מאותה פלוגה. טיילור, קסידי, סמרס ורבים אחרים גילו יוזמה ועשו את העבודה."
(מתוך הספר "יום הפלישה" מאת סטיבן אמברוז, הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית מרדכי ברקאי, 2002, עמודים 267-268)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 31-10-2014 בשעה 13:21.
|
|