רומק, אשלי - נא לסגור אוזניים. הנושא עדיין לא בטריטוריה שלכם!!

התסריט מוכר: שעת לילה מאוחרת, שלב III של השינה ולפתע ווווהההההההה. חמוד או זועף מפלח את החשיכה. שזה אומר שמישהי צריכה לקום להניק, שזה אומר לשבת על הכורסא לבד בחושך עם יצור חמוד אבל עירני ונטול מחויבויות ליום המחרת או שעת השכמה מתוכננת כלשהי. שזה אומר להרגיש את הסדקים בפיטמה באיזורים בהם לא נמרח אורקרם ולהחליף חיתול מבלי לראות את המגבונים ושפופרת הבייבי פסטה/בפנאתן/פנטן/איכטיול/דזיטין/ד"ר פישר/משחה מיוחדת שדודה מצרפת הביאה לארץ/קרם הפלאים שמשווק מר גוטמן מבית המרקחת הרצל ובניו.. שלא לדבר על החובה להשליך את החיתול לפח ולא להכניסו בטעות לפריזר כשמוציאים את הנשכן.

והשאלה הנשאלת היא: האם בן הזוג צריך לקום ולממש את עפוצים השניים יחדיו - אם לאו?

מה זה?

ולעניינו - על אף שבמקרה שלי זה היה קצת אחרת - אני גורסת שעל בן הזוג לבצע את כל מטלות התחזוקה התומכות (קרי: שאינן כוללות מישהו שנצמד לך לציצי). ביתר פירוט: על בן הזוג לקום, לשלוף את הצורח ממיטתו, להחליף לו חיתול ולהגישו נקי למחלבה, סליחה, לבת הזוג. המהדרין גם יציעו לגברת משהו לשתות. אז יוכל לחזור לישון. עם סיום התהליך, בתגובה למרפק הננעץ/שפורפרת הקרם המושלכת על הראש, עליו לקום, ליטול את העולל, לבדוק חיתול שנית, ולהחזיר למיטה. אז יחזרו השניים לישון, עד העונג הבא...

פשוט עושים מראש "חלוקת טריטוריה" - אחד קם בשביל לטפל באחת, ואחת קמה בשביל לטפל באחד...

ואם, כמו לפני שבועיים, וירוס הקאות אלים תוקף משהו כמו 5/7 מהמשפחה, אז יש גם משימות שטיפת ילדים זומבים באישון ליל, החלפת מצעים במהירות שלא תבייש חדרנית מלון העובדת בקבלנות, שליפת פיג'מות בהרף עין מהארונות, הכננת משקה קל לשיפור הטעם של הילדים בגרון, ללכת להקיא בעצמך... להזכר ש"מסדר מג"ד" היה אפילו גרוע יותר, ולחזור לישון.

.

[ככה לפחות היה בנח"ל אבל אתה מגולני ולכם יש מנהגים קצת שונים ]

ואני חייב לומר קבל עם ועדה שרעייתי שתחי' אשר הקפידה על מצוות הנקה - טענה בתוקף שמאחר וכל מה שמסביב להנקה [הרמה/החתלה/החזרה] אינו מצדיק יד נוספת - הרי שאין טעם ששניים יסבלו ולמעט מקרי חירום נדירים של תגובת שרשרת ילדותית הניחה לי לישון.

טיפ מקצועי להנקה גל: הנקה בשכיבה/גהירה מקלה מאוד במקרים של דלקות וסדקים / טיפ מקצועי חשוב יותר: הנקה בתנוחה זו בלילה מסוכנת ואסורה בתכלית האיסור ללא בן זוג שומר מחשש הרדמות ופגיעה חלילה בתינוק.

שהתא המשפחתי שלנו כבר עבר לנצח את שלב ההנקות... או-טו-טו מכניסים רגל ראשונה לשלב החיים הבאמת קשה (עזבו אותכם מהריון/צמיחת שיניים/כאבי בטן...) : גיל ההתבגרות (שפעם נקרא "גיל טיפש עשרה").

.

1+
לגבי לקום בלילות: אין דבר כזה לקבוע מראש שרק האימא קמה או שני ההורים קמים.
זה הכל שאלה של סדר עדיפויות, יש מקרים ששני ההורים קמים ויש מקרים שרק האם קמה לפי העניין ולפי לוח המטלות באותו רגע וביום המחרת.
החשוב הוא שיש שת"פ מלא, הבנה ותמיכה בין בני הזוג.

חוצמזה, כמו שאמרת הכל שאלה של פרופורציות, היום כשהילדים בתחילת העשור השני שלהם יש מקרים בהם "בעיות הנקה" ניראות לנו כמו טיול בפארק לעומת "תופעות גיל הנעורים"
הכל בחיוך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

בשלבים בהם היה שואב זמן דרדק אחד המתעורר בלילות (בו זמנית) השאלה "מי קם הפעם" הייתה נפתרת (שוב חוזרים לצבא) לפי מתווה "מי ינקה את החדר?" במקרה של בסיס הדרכה, וחמישה וותיקים שנשארו להם 5-10 חודשים לשירות.... פשוט נותנים לזבל להערם, משתדלים להתעלם, ומחכים לראות מי ישבר ראשון ויקום לסדר תוך קללות והטחת האשמות בשותפים. היו שלבים שאני פשוט זוכר שכל אחד העמיד פנים שהוא מעולף וחיכה לראות אם השני יעבור את המשוכה המפרידה בין "אני יכול לחיות עם הבכי" ובין "לעשות את עצמי ישן/ה בעוד הבכי מתגבר לא משתלם יותר מאשר לעשות מאמץ ולקום". זה כמובן באותם שלבים מאוחרים של הילד השני/שלישי (לפחות) שכבר אין שום נופך רומנטי בשום פעולה סיזיפית של טיפוח העולל - ממש לא במקרה של בעלי הילד הראשון (או הראשון מזה 7 שנים...) שעוד נהנים מכל הסיפור.

ולמרות הכל.... (ואני דווקא אדם שאוהב לישון) כשאני שומע רווקים/ות מדברים על הבעיות שלהם (בבאר, או באיזה בית קפה שאליו אני נכנס עם עגלת תינוק לקבל קצת מזגן/מחסה מגשם) אני תמיד מודה לכל יכול שהבעיות שלי הן תינוקות שלא ישנים...

.

מה שמצמצם מאוד את יקיצות 'אני לבד' של גיל הפעוטות. הם פשוט מקבלים כח אחד מהשני.

התעוררויות של רעב וכאב אוזניים די מצומצמות לשנים הראשונות ככה שמרווח של כשנתיים בין ילד לילד מאפשר רוב הזמן שינה של רוב כח האדם בחדר הילדים.

תאומים זה כמובן כבר סיפור אחר... [אבל תתנחם בזה שקיבלתם מהמשווקים בבית יולדות מארז מהודר של 5 קופסאות מטרנה ושתי חבילות פמפרס + ציור כזה של חסידה שמביאה תאומים ועפה בקלילות מחוייכת כל כולה כי כנראה אפילו כאבי גב אין לה ]

*** לענין הותיקים בגולני שלא מנקים את העמדות במוצב ולא מרוקנים את הפח באוהל - בשביל זה בדיוק מחזיקים בנח"ל בכל מחלקה איסטניסט אחד שמקלל ומנקה מקלל ומנקה ויסורי המצפון שהוא מנסה לזרוע בזולה אף פעם לא חוצים את דופן שק השינה של החבר'ה. אני חושב שכבר בגיוס עולים עליהם ומדווחים לשלישים כדי שיפזרו אותם שווה בשווה. בלי אחד כזה אפשר להסתדר חודש חודשיים אבל שניים פדנטים כאלה באותה מחלקה עלולים להטריף את שווי המשקל של הציבור.

אבל בכל זאת הערב מתחיל עם "כל חתול בארגז שלו" ורק מאוחר יותר מתחילים להאסף/להתאסף כל החתלתולים לחדר ההורים. לשמחתי מחלות למיניהן לא היו עבורינו מטרד בקנה המידה שהן עבור אחרים. אולי (ואני לא בטוח) זה משום שכהחלטה לא עטפנו את הקטנים בצמר גפן של סטריליזציה מוגזמת, או טמפרטורה סופר ממוזגת, כבר בשלב מוקדם.

בכל מקרה השלב התבאי עליו דיברתי כבר לא גולני, אלא דווקא שירות כמ"כ/סמל טירונים, והיו יוצאי כל החטיבות בחדר (אני חושב). באמת בהתחלה היה לנו מין בחור אחד ענק מימדים, אבל כמעט נשי לחלוטין בהתנהגותו (האמת שאז זה היה משהו מאוד נדיר, גם אם היום לאור פריחת הריאליטי עושה רושם שצעירים רבים מאמצים אופי כזה מרצון. אאל"ט היה יוצא גדוד צבר בגבעתי), שלא היה מסוגל ללכת לישון, לא משנה כמה כלום שעות שינה עמדו לפניו, לפני שעשה ספונג'ה יסודית, והיה נחשב לנכס בחדר שלנו, אבל אז הוא השתחרר ואני זוכר כמה חודשים של חיים בזבל.

.

Occam's razor says...


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://shop.lametayel.co.il/lametayel/images/items/580055.jpg]

אני אחראי עד שעה מסוימת, הקגנסית מאותה שעה ואילך. כשאני בפיקוד, הפורמולה נכנסת לפעולה. רק ככה שנינו יכולים לישון באופן סביר ואני לא מוצא עצמי בעבודה מול מסך שכולו שורות של אותה אות, הוכחה ניצחת לפעולה מאסיבית של גלי אלפא תוך כדי הקלדה....
ותודה שהשמת תשומת ליבי לפורום הזה

טפו טפו טפו (טפו טפו ועוד אחד ליתר ביטחון), שתי הבנות בריאות כמו שני שוורים ברפת סטרילית, וישנות כמו שני דובים (אם כי קשה להשכיב אותן לישון). הבעיה היא עם האבא....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -