06-12-2010, 20:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,751
|
|
נוהגים לתאר את התוצאה של הפרשה כהצלחה אמריקאית בטענה שהרוסים 'מצמצו ראשונים',
נסוגו מכוונתם להציב את הטילים בקובה, ובתמורה כל שנאלצו האמריקאים לעשות היה להוציא
את הטילים שלהם מטורקיה, אבל בסודיות, כך שהפוזה האמריקאית בספרה הבינ"ל לא נפגעה.
אלא שזה קורה רק הם מתעלמים מחלקי המציאות שמפריעים לנו, ובוחרים להתחיל לנתח את
הפרשה מהרגע שהתגלו פעולות הסובייטים בקובה. אם 'ניזכר' במה שקרה חודשים ספורים קודם
לכן, נבין שהמצב הפוך. המצב ההתחלתי, שאליו נתייחס כסטטוס קוו הוא שאין טילים בקובה.
ככה גם הסיפור נגמר. מבחינת הסובייטים שום דבר לא קרה - איפה שהם היו לפני המשבר, שם
הם נמצאו אחריו. אלא שהאמריקאים נאלצו להוציא את הטילים שלהם מטורקיה ומאיטליה. בעצם,
היה פה מהלך סובייטי מוצלח מאוד, שהצליח לגרום לאמריקאים להוציא את הטילים שלהם מהחצר
האחורית של ברית-המועצות, על-ידי הדגמה של עקרון "מה ששנוא עליך..." לאמריקאים, באבדות
מינימליות.
כמובן שגם זו הצגה מעוותת במידת מה של הדברים, שכן הסובייטים התחילו להציב את הטילים
בספטמבר 1962 והם התגלו באוקטובר 1962, אך זה בא בעקבות ההצבה של הטילים באיטליה
החל מ-1960 (טייסת אחת הפכה מבצעית ביוני ושניים נוספות ביולי), ובטורקיה החל מ-1960 (בה
נחתם הסכם כזה או אחר בעניין) עד 1962 (באפריל הוכרז המתקן הטורקי הראשון כמבצעי).
בקיצור, אמריקה דחפה טילים גרעיניים בחצר הבית של הסובייטים (איטליה) ומתחת לשטיח הכניסה
של הדלת שלהם (טורקיה). הסובייטים הגיבו, ושלוש שנים אחרי תחילת ההתחכמות האמריקאית,
המצב חזר פחות או יותר לקדמותו.
הצלחה אמריקאית אין כאן. היה כאן ניסיון אמריקאי חביב, שנהדף בידי הסובייטים. אפשר להגיד
שהייתה כאן הצלחה אמריקאית במובן הרחב יותר, שבו הם אלו שהייתה בידיהם היוזמה בכל
המהלך, אבל במקרים אחרים במלחמה הקרה היוזמה הייתה בידי הסובייטים, כך שגם זה לא מי
יודע מה מובהק, בלשון המעטה.
|