היציאה משנות העשרים לפי שלבים:

אז לפני זוג – יש פרט. ואותו פרט צריך להיות שלם עם עצמו ובוטח בעצמו. אריקסון קשישא דורש מכל מתבגר לרכוש זהות משלו. לדעת מיהו ומהו ולהואיל לחשוב אנה פניו מועדות. אצל אריקסון גמרו להתבגר בגיל 18 והיום כשם שגיל ההתבגרות מתחיל מוקדם יותר כך גם נראה כי לוקח לנוער הפילוספי עוד כמה שנים לגבש כיוון אבל העקרון נותר אותו עקרון - שימו לב חברים, בלי זהות, לא עוברים לשלב הבא!

לעניות דעתי ממשיך האדם בחברת מעמד הביניים המערבית לחפש את עצמו תוך שרותו הצבאי ואף גם בשנות הלימוד הראשונות. לכאורה לאחר שבחר בכיוון מקצועי. התארכות שלב גיבוש הזהות יוצרת חפיפה בינו לבין שלב חיפוש האינטימיות.

בשנות העשרים נוהג האדם להכנס למערכת יחסים זוגית. זוהי האינטימיות המפורסמת אותה כמעט כולם מחפשים ואליה ניתן להגיע רק מתוך שלמותו היחסית של כל פרט שבזוג עם עצמו. כדי לוותר על משהו מתוכך ובכדי ליצור משהו משותף – צריכים הנותן והמקבל לחוש כי הם וזה שמולם הינם בעלי ערך. אינטימיות זה לא סקס. לא רק בכל אופן. אינטימיות זו נתינה וקבלה בלי חשש. הפרדה מספקת ממשפחת הגרעין הטובה ויצירת משהו חדש. 'אדם בתוך עצמו הוא גר' ואם אף אחד לא יאפשר לחצי השני שלו לגור בתוך 'עצמו' פיזית או רגשית הרי שימצא עצמו חווה בדידות תחת אינטימיות.

מהלך חיים 'נכון' יוליך את הזוגיות והאינטימיות לקשר מחייב. נישואין או הבטחה הדדית אחרת. ההדדיות כרוכה בקביעת כללים מקובלים על השניים. כיוון, יעדים והסכמות המשלבים את תפיסות השניים ואת ערכי משפחות המוצא. הזוג יידע ליצור הפרדה בריאה בינו לבין הסביבה ואם הכל בסדר תעשה ההפרדה תוך כבוד ואהבה. בד"כ מתרחש הדבר בימינו בחברה החילונית של מעמד הביניים המערבי אי שם בין מחצית שנות העשרים לראשית שנות השלושים.

הורות טרם הבשלת הזוגיות היא הימור ואריקסון לא משחק פוקר ולא אוהב הימורים. אריקסון הולך שלב אחרי שלב. אז נא להביא ילדים לעולם כשאתם חשים שהגיעה השעה לדבר מבחינתכם. לא מבחינת הסביבה. מילת המפתח בשלב הזה המכסה את שנות ה30 וה40 של האדם הינה 'פריון'. פריון במובן של שלמות לקראת יצירת הדור הבא, פיריון בתחושות הקשורות למקצוע. אדם שאריקסון היטיב עימו ידע להעניק לבן/בת הזוג ולילדיו, הוא ידע ליצור במקום עבודתו ויתמלא חדווה מהעשיה ומלימוד אחרים. עקרות מכנה אריקסון את חוסר ההגעה לפיריון ולאו דווקא בהבטים הגניקולוגיים.

'הפריון' הוא הדרגתי כמובן. לידת הילד הראשון היא קורס הכנה וגם נייר לקמוס בעבר הייתה חלוקת תפקדים בהתייחס לגידול הילדים. פרנסה על האב וגדול על האם. כמו כן הייתה לגיטימציה לחדירה של משפחות המוצא להליך הגידול. אך אז כזכור היה גם גיל בוא הילד מוקדם בכעשור. כיום חשובה היכולת לתת מרחב אחד לשניה ואחת לשני בעיסוק סביב הילדים. שימור הזוגיות הינו אתגר נאה בשלב זה. התקשרות טובה של שני ההורים לצאצא והופס מוכנים לתת השלב הבא בארץ הפיריון:

"הרחבת המשפחה". עול הפרנסה הגובר, הצורך בהרחבת מקום המגורים, שינויי קריירה הנכפים לא אחת על האם ושווי המשקל הנדרש בין כל ילד וילד הופכים את השלב הזה לשגרה מעניינת. הכל נשען כמובן על מה שאריקסון אמר לנו לעשות כשהיינו קטנים...

עוצמת האישיות והבטחון העצמי של ההורים מול החרדות ושיכרון החושים הכרוכים בגידול ילד, לכידות זוג ההורים והצגת קו חינוכי אחיד, היכולת להפרות את את הקטנטנים הגדלים על ברכינו ולהעניק בנדיבות. היכולת לקוות מכל הלב ובכנות כי מישהו יהיה טוב ממך בכל. המשפחה הבריאה גם הופכת ל'ישות'. מעין קומונה עם ערכים וערבות הדדית. על הקומונה לשמור כמובן על פתיחות מספקת לסביבה בכדי לאפשר לילדים ספיגת חדשנות מיטיבה אך גם להיות מספיק מגנה וסגורה מפני חדירת השפעות שליליות. הכל לפי רוח צמד המנהיגים של המשפחה.

תת השלב השלישי שניתן לראות בשלב הפריון בחייה של משפחה הינו השלב בו המתבגרים הצעירים מתחילים לחפש את זהותם הם. בדיוק כמו שהורים חיפשו זהות עצמית בתחילת הרשימה הזו. זהו כמובן תת שלב הלוליינות בו צריך ההורה ללכת על חבל דק שבין שמירת הסמכות ההורית לבין מתן אפשרות לבטוי עצמי למתבגר. המתבגר כמובן לא חייב למרוד אבל הוא חייב לעשות את הצעדים הראשונים בדרכו וההורה צריך להיות שם בשבילו. בין אם בכדי להושיט יד ולחבק ובין אם בכדי לספוג בעיטה או מכה קלה בזרת. ומה עם עבודה, משכנתא, דירה, אוטו במוסך, זוגיות ומשפחות מוצא? טוב תודה...כל מערכות היחסים והמחויבויות הטובות והחשובות הללו ממשיכות .

אני עוד לא יודע לספר לכם על התרוקנותו של הקן שיש הטוענים כי מתרחשת היום בגיל 25 ובטח שלא על החיים בקן הריק ועל גילאי הפרישה. אריקסון מדבר על מושגים של 'שלמות מול יאוש' ואני כמובן מקווה לטוב. בהצלחה גם לכם!

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed