תורת הקבלה אל מול משנתם הפילוסופית של הראשונים
במה עוסקת תורת הקבלה:
תורת הקבלה עוסקת בארבע תחומים עקריים: (כתבתי בקיצור ומטבעות הלשון שהשתמשתי בהם הם של חכמי ישראל. אינני יכול לבחור מילים משלי בכל הנוגע לענינים אלו. לכן באם חלק מקטע זה אינו מובן ניתן לדלג עליו).
א. למנדע מריה (ידיעת הבורא – מעשה מרכבה): יש להדגיש כי את מציאותו העצמית של הבורא איננו משיגים כלל. אנו משיגים רק את הדרך שבה הוא פונה לנבראים –האצילות. כינוי עולם האצילות כעולם אינו מדויק לגמרי, מכיון שהוא אינו מכיל נבראים כשאר העולמות שתחתיו, אלא עולם האצילות הינו הסדר שבו פונה ה' לנבראים, ואנו קוראים לו עולם על דרך ההשאלה כדי לבטא את הסדר שאנו משיגים במדותיו יתברך. סדר זה נטבע כדי שנוכל להשיג את אופן ההתייחסות של ה' לנבראים. ההכרה של סדר זה השמות והכינויים שבהם אנו פונים לה' על פי מידותיו, שבהן הוא ברא מנהיג ומקיים את העולם. היא ידיעת הבורא. ידיעה זו כוללת גם את השגתם של עולמות הבריאה והיצירה והמלאכים הממונים בהם. היא כוללת גם את מה שמעל האצילות. [האר"י הוסיף לגלות את הסדרים שמעל האצילות שבהם יונהגו עולמות התיקון לעתיד לבוא. יצוין כי הזמן שניתן לאדם לצורך עבודתו הוא ששת אלפים שנה, ובתקופות שלאחר מכן יטול את שכרו בעולם המתוקן. התקופות (האלפים) שלאחר מכן מכונים בדרך כלל לעתיד לבוא].
ב. למנדע עלמא (ידיעת העולם – מעשה בראשית): הכרת עולם העשייה (ישנם 3 עולמות בריאה יצירה ועשייה שהוא התחתון שבכולם. עניינם של העולמות דורש הסבר נפרד). עולם זה כולל את ז' הרקיעים הגלגלים (כוכבי הלכת והמזלות) ומה שמעליהם. (יש לציין כי המבנה האסטרונומי אליו מתייחסת תורת הקבלה,הוא שכדור הארץ באמצע ושאר הגלגלים והמזלות מסובבים אותו. עם זאת אין מדובר בקביעה מדעית אלא בהתייחסות רוחנית שנקבעת על פי הפרספקטיבה שלנו. עיקרון זה יוסבר בהמשך).ידיעה זו כוללת בראש ובראשונה את הכרת המציאות, (גם זו שאינה מושגת לנו באמצעות חושינו הגשמיים, כמו למשל הרקיעים), כביטוי לסדר שבו ברא ה' את העולם. היא כוללת את הכרת שמות הקודש שבהם מונהג העולם ואת שמות הממונים השונים בכל אתר. היודע דברים אלו יכול לעסוק בקבלה מעשית = קבלת עולם העשייה (לא ההפך מתאורטית).
ג. ידיעת בנין הנשמות. (נושא הדורש ביאור בפני עצמו)
ד. ידיעת סדרי הקלקול והתיקון, וסדר עבודת האדם לשם תיקון הבריאה. כולל ענייני הכוונות.
התקופות השונות בגילוי הקבלה
המקובלים בתקופת הראשונים עסקו בהבנת סדרי הבריאה והעולמות, במידות שבהם מנהיג ה' את הבריאה, וביחוס השמות והכינויים למידות אלו. כמו כן הם עסקו בהבנת טעמי המצוות ובשיוכם למידות השונות. ברור שהיו בעלי השגה שהיא מעבר למה שנכתב אך לרבים מעולם לא הוציאו עניינים אלו והיו בבחינת נאמני רוח מכסי דבר. היו מהראשונים שאף עסקו בקבלה מעשית, 'דיברו' עם נשמות ומלאכים על מנת להשיג את סודות התורה והבריאה, ועסקו בתיקונים. בהם רבי מיכאל המלאך,רבי עזרא הנביא ממונקטור, רבי אליעזר הקליר,רבי שם טוב בר אברהם גאון,רבי יצחק דמן עכו, ועוד.
במאה ה- 13 התגלה ספר הזוהר אופן גילויו וזהות הכותב אינה משנה לעניינינו. זאת מכיון שהאר"י הקדוש כמו גם שאר מקובלי הדורות סמכו את ידיהם על תוכנו של הספר. גילויו הוסיף מימד שלם לסדרי העבודה והתיקונים שאותו לא גילו הקודמים לו.
האר"י (נפטר 1572) גילה מימדים נוספים בתורת הקבלה (זאת בלא לפרט את תוכנם) ותלמידו ר' חיים ויטאל הוא שערך את תורתו כפי שנמסרה לנו. שאר התלמידים המשיכו להפיץ את תורתו בעל פה, ועם הזמן היא פשטה והתקבלה באופן מוחלט בין המקובלים.
הסדר הכללי בבריאה:
מכיון שסקירה זו מטרתה לעסוק בקבלת הראשונים (זו שנכתבה, איננו יודעים מה השיגו ולא גילו כמובן), אתמקד בה. כאמור הראשונים עסקו במידות שאליהם מתייחסים השמות והכינויים והיחוס שלהם למצבים השונים בבריאה- מעשה מרכבה. כמו כן הם הבחינו בסדר שמתגלה במעשה הבריאה והסבירו את ההשתלשלות הרוחנית המתגלה על פיו – מעשה בראשית.
מטרת הבריאה היא לאפשר לנבראים להשיג את יחוד ה', הכוונה בקצרה היא ההכרה בכך שכל המציאות כולה תלויה בו, ושאין במציאות ישות או כח מבלעדיו. לשם כך על הנבראים להשיג את דרכי ההנהגה שלו, שאם לא כן לא יוכלו להגיע למסקנה המתבקשת. (אופן ההגעה למסקנה זו והצורך במציאותם של סדרי הקלקול ועבודת התיקון דורשים הסבר נפרד).
בשל צורך זה ברא ומנהיג ה' את העולם בסדר מסוים. במסגרת סדר זה אנו מבחינים במידות השונות או בספירות. השמות והכינויים שאנו משתמשים בהם הם פניה לה' לפי המידות השונות שבהם הוא מנהיג את העולם. למעשה כל העולם נברא בתבנית היררכית זו. האדם אף הוא נברא בתבנית זו (מבשרי אחזה אלוק), וגם בעלי החיים (החיות הבהמות והציפורים) נבראו בתבנית זו. הזוחלים שייכים בהכרח לסיטרא דנחש (לצד הנחש שהוא צד היצר הרע השטן ומלאך המוות כמו שאמרו).
העובדה שגם המציאות הגשמית בבריאה מסודרת לפי אותו סדר היררכי שבו משפיע ה' לבריאה מאפשרת לנו להבין א דרכי ההנהגה למרות שאין לנו מושג במציאות האלוקית. אמשיל לכך משל גס בדמותו של גורד שחקים, שבו ישנה תבנית אחידה לכל הקומות, זאת למרות שככל שמעפילים במעלה הקומות החומרים והאיכויות משתנים לגמרי. ברור שמי שנמצא בקומות התחתונות אינו משיג את המציאות כפי שהיא בקומות העליונות, אך הוא לפחות מבין את הסדר שעל פיו מסודרים הקומות והוא יכול לפנות לפקידים והממונים בקומות העליונות בשל כך. למעשה הפקידים הממונות על החדרים בקומות העליונות משפיעים באופן ישיר לאלו המכוונים כנגדים בקומות התחתונות (ההשתלשלות).
חשוב להבין כי מכיון שהעיסוק במציאותה של הבריאה היה בעיקר כדי להבין את המימד הרוחני הנרמז במציאות זו, (שהרי כאמור העולם על רבדיו השונים נברא על פי אותה תכנית היררכית שבו מנהיג ה' את הבריאה), וכדי להבין את סדרי העולמות שמעל, עיסוק זה הוא רק מהפרספקטיבה של האדם המתבונן בבריאה, מכיון שהאדם הוא המקבל גם במישור הרוחני, ואין אנו משגים את אופן ההשפעה מצד המשפיע, אלא את הצורה שבה היא מתגלית למקבל בלבד. מכאן נגזרת ההתייחסות לגלגלים כמי שמקיפים את כדור הארץ. (יתכן שהאמינו שזו המציאות ויתכן שידעו שלא כך הוא, אין זה משנה לענין הפרשנות של ההשפעה הרוחנית שמבטאים גופים אלו. יצוין כי ברור שחלק מהראשונים חישבו את מהלך השמש והכוכבים מתוך נקודת הנחה שהם מסובבים את כדור הארץ, ולא שהכדור מסתובב על צירו).
לפני שנבחן את דעתם המדעית של חכמים עלינו להבין גם כי המינוחים שונים. למשל לגבי ארבע היסודות שאתייחס אליהם בהמשך המונח יסוד בדברי חכמים בודאי שאינו מקביל למונח הכימי המתייחס לחומרים השונים שאנו מכירים. ברור שבדברי חז"ל שחילקו את העולם לארבע יסודות (אש רוח מים עפר), למונח יסוד משמעות אחרת לגמרי. (כל שהמלגלג וטוען הלא היום ידועים לנו X יסודות כימיים, מבטא צרות אופקים ובורות בלבד).
בנוסף עלינו להבין כי חכמים הצפינו את חכמתם הקבלית במאמרים 'מדעיים' או 'רפואיים'. אין ספק כי השתמשו במדע בן זמנם לשם כך, אך מטרתם היתה בעיקר להנחיל את המשמעות הרוחנית שמסתתרת מאחורי הדברים. כמו כן לעיתים דבריהם מוזרים ולא מציאותיים, והסיבה לכך היא שהם התכוונו למושגים רוחניים שהוצפנו באופן זה.
לשם כך אביא שני ציטוטים מדברי הרמב"ם:
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י
והכת השלישית והם חי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת כמו שאפשר לומר על השמש מין, והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על ענינים אמתיים מאד, ואף על פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחבוריהם הרי הם מראים על שלמותם והשגתם את האמת. וגם נתברר אצלם מניעת הנמנעות ומציאות מחוייב המציאות, וידעו שהם עליהם השלום לא דברו דברי הבאי, ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו מדברים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל, וכך הוא דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, וכבר ידוע אצל חכמי הלשון כי חידה הם הדברים שענינים בסודם ולא בפשטם וכמו שאמר אחודה נא לכם חידה וכו', לפי שדברי כל בעלי החכמה בדברים הנשגבים שהם התכלית אינם אלא בדרך חידה ומשל, ומדוע נתפלא על שחברו את החכמה בדרך משל ודמו אותם בדברים שפלים המוניים, והנך רואה החכם מכל אדם עשה כן ברוח הקדש כלומר שלמה במשלי בשיר השירים ומקצת קהלת, ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם ולהוציאם מפשטן כדי שיהא תואם את המושכל ומתאים לאמת ולכתבי הקדש, והרי הם עצמם מבארים פסוקי הכתובים ומוציאים אותם מפשוטם ועושים אותם משל והוא האמת, כפי שמצאנו שאמרו שזה שאמר הכתוב הוא הכה את שני אריאל מואב כולו משל, וכן מה שנ' הוא הכה את הארי בתוך הבור וכו' משל, ואמרו מי ישקיני מים ושאר מה שאירע כל זה משל. וכן ספר איוב כולו אמר אחד מהם משל היה ולא ביאר לאיזה ענין נעשה המשל הזה. וכן מתי יחזקאל אמר אחד מהם משל היה ורבים כאלה.
הקדמת הרמב"ם למשנה ד"ה והרביעי, דרשות
(מפרט הנושאים שעסקו בהם חכמים)
והרביעי, דרשות המתאימות לענין כל פרק שיזדמן שראוי בו הדרש. והענין הרביעי הזה כלומר הדרש שהובא התלמוד, אין לחשוב שהוא קל חשיבות, או שתועלתו מעטה, כי הוא לתכלית גדולה מאד, במה שהוא כולל מן הרמזים העמוקים והענינים הנפלאים, לפי שאם יעויין עיון מעמיק באותם הדרשות. יובן מהם מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו, ויתגלו מהם מן הענינים האלקיים וענינים אמתיים ככל אשר הסתירו אנשי המדע וככל אשר כלו בו הפילוסופים דורותיהם, וכשתביט בהם בפשוטם תמצא בהם נגד המושכל מה שאין למעלה ממנו. ועשו כך לענינים נפלאים, האחד לעורר הבנת הלומדים, וגם לשוע עיני הכסילים אשר לא יוארו לבותיהם לעולם, ולו תוצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל האמת על בוריה. והחכמים ע"ה היו מסתירים זה מזה סתרי תורה, וספרו שאחד מן החכמים נזדמן עם אנשים שהיו בקיאים במעשה בראשית והוא היה יודע מעשה מרכבה, אמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה, נענו לו, לאחר שלמדוהו מעשה בראשית נמנע מללמדם מעשה מרכבה. ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או שרצונו להתגדל עליהם, כי המדות האלה מגונות אפילו לאחד השפלים שבעם, כל שכן לאנשים הגדולים, אלא עשה זאת מפני שראה עצמו ראוי ללמוד מה שבידם ולא מצאם ראוים ללמוד מה שבידו, ולמד על ענין זה ממאמר שלמה דבש וחלב תחת לשונך, ופירשוהו ע"ה ואמרו שענין דברים אלו שהמושגים הערבים שהנפש מתענגת בהם כעונג חוש הטעם בדבש וחלב ראוי שלא ייאמרו ושלא יוצאו מתחת הלשון בשום פנים וזהו אמרו תחת לשונך. כי ענינים אלה אינם ממה שאפשר ללמדם, ואינם נדרשים ברבים, אלא רומזים עליהם בספרים רמזים נסתרים, ואם הסיר ה' המסך מעל לב מי שרצוי לפניו אחרי שהכשיר עצמו בלמודים יבין מהם לפי כח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלמוד וההשתדלות בעסק התורה אלא לכוון את לבו לה' ויתפלל לפניו ויתחנן שיחנהו דעת ויעזרהו ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי הקדש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. וכשיגלה ה' לאדם מהם מה שיגלה יסתירם כמו שאמרנו, ואם ירמוז במשהו מהם הרי רק למי ששלמה דעתו ונודע ישרו כמו שביארו וביררו במעשיות רבות בתלמוד. ולכן אין ראוי לאדם השלם לפרסם מה שידע מהסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו, לפי שאם יציענו לפני כסיל, אם לא יגנהו בפניו ודאי לא ייטב בעיניו, ולפיכך אמר החכם באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ועוד שהלמוד לרבים לא יתכן אלא בדרך חידה ומשל כדי לכלול הנשים והנערים הקטנים, כדי שכשתגיע דעתם לשלמות ידעו ענין אותם המשלים, ועל ענין זה רמז שלמה באמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ומשום כך דברו חכמים ע"ה בענינים האלקיים ברמז. ולכן ראוי לאדם שאם נזדמן לו מדבריהם דבר שהוא נגד המושכל לפי דעתו שלא ייחס החסרון לאותם הדברים אלא ייחס החסרון לשכלו. וכשיראה משל ממשליהם שפשוטו רחוק מאד מבינתו ראוי לו להצטער מאד על כך שלא הבין הענין, עד שנעשו אצלו כל הדברים האמתיים בתכלית הריחוק. לפי ששכלי בני אדם נבדלים כהבדלי המזגים, וכמו שמזג אדם זה טוב וקרוב לממוצע יותר ממזג אדם אחר, כך יהיה שכל אדם זה נכון ושלם משכל אדם אחר. ואין ספק שאין שכל מי שידע ענין נשגב כשכל מי שאל ידע אותו הענין, לפי שזה שכל בפועל וזה שכל בכח. ולפיכך יש דברים שאצל אנשים מסויימים הם נכונים וברורים בתכלית, ואצל אחר הם בגדר הנמנעות, כפי ערך מעלתם בחכמה.
סיכום:
קבלת הראשונים עסקה למעשה בשני עניינים מהותיים: א' המידות והכינויים שבאמצעותם אנו פונים לה'. ב' במעשה הבריאה על רבדיה הגשמיים והרוחניים ובמשמעותם בכל הנוגע לסדר שבו משפיע הבורא לנבראים.
עניינם של עולמות השכר, הפרצופים, התיקונים ועוד לא פורטו בסקירה חלקית זו).
הפילוסופים:
הפילוסופים נמנעו מהעיסוק ה'מיסטי, וה'לא רציונאלי' של המקובלים. הם השתדלו לפרש את התורה בכלל באמצעות השכלה אנושית. לגבי המידות והכינויים ההתייחסות די מקבילה למרות שהם לא עסקו בענין העולמות וכו'. לגבי מעשה בראשית התייחסו הם לדברי חכמינו כחכמה טבעית ומציאותית, ובכאן נחלקו הדעות ועל כך זעקתו של הרמב"ם הנ"ל.
כמו כן היו שפירשו את פרשיות התורה ואת המעשים שנזכרו בה לפי אדני שכלם על כך יצא קצפו של הרשב"א ושל חכמי לוניל, והם החרימו את הדוגלים בשיטה זו. בשל כך נכתבה איגרת ההתנצלות מחכם אנבוניט אברם המובאת בתשובות הרשב"א חלק א' סימן תי"ח.
להלן ציטוט חלקי:
אי לך ארץ. היית כגן עדן הושמת לתועבה ויתנוך לשמה ולחרפה תחת היותך צבי ומשוש. מה זאת עשה אלהים לנו לתת ארץ הקדושה אשר שם הזהב הטוב מקדמי ארץ משם רועים ואדני פנות כערים הנדחות אשר הפך ה'. צור חצבו אבותינו הקדושים מקבת בור נקרו זקנינו השלמים. לא יאמר לך עוד חשובה כי אם ארץ חשוכה וארץ מאפליה. לא חשב אחד מאתנו ולא דמה בתחלת הביאנו כתביכם הקדושים אל פינו כדבש למתוק כי מרה תהיה באחרונה. אי שמים שמו על זאת ולא עבדו אל אחר. אנחנו כלנו מאמינים בשהוא אחד אחדות אמתית גומל משגיח. ולא בני אב אחד אנחנו כלנו מאמינים בשהוא ראשון ליצורים נוצרו מאדמה. ולא תורה א' לכל הקהל. כלנו מאמינים שנתנה מרועה אחד מפי הגבורה בכללי' ופרטי' שבכתב ושבע"פ בשמירתה ובקיומה נחי' בגוי' ויירש עוד המוננו שער שונאיו. ומדוע נאשים איש את אחיו לחלל את ברית אבותינו. ואם אמר איש הוגעת' ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו? הנה לפנינו איש אלהים קדוש נערכה משפט בשרשי האמונה ונגשנו אל השופט.
כי שאל נא לדור ראשון חכמי הארץ הזאת ורבני' אם כדעות המתפשטות היום ידעו והאמינו? גם המה שפתותם תדובבנה בקבר להפך בזכותם של בניהם הנרדפים. שאל נא קדוש ישראל שאל נא לימים ראשונים. ההסכם הסכימו אבותינו עמכם ועם רבני הצרפתים בסודות האמונה או נלחום נלחמו בם? ומה ראיתם רבותי היום באמונתנו מות ומשכלת מוסף על המפורסם מאמונת רבותינו בנרבונ"ה ובדר"ש ולוני"ל ומונפשלי"ר ויתר קהלות פרובינצ"ה וויניש"י עד מרשיל"ה. כי הבדלתם היום את הגלילות האלה לרעה ותשימום למשל.
לא על הכתבים הראשונים אשר הרבו להכלימנו על אודות האמונה פעם ברמז פעם בדיבור ישבנו גם בכינו. ואם נעצבנו מעט בלבותינו כי אמרנו טובה תוכחת אב ואדון בינינו לבינו אין לזרים אתנו. ואולי תחת גערת אדוננו במבין בנפשו אחת מאלה. וימהר לקבל מוסר כי גדול אדוננו ורב כח להוכיח בשער בת רבים וליסר בנים בחדר הורתם אולי יש תקוה.
גם לא על החרם שחרמתם שהגיע נסחו אלינו הרבינו תלונות כי לא נכללנו בו. כי גם אין לנו עלבון החכמה העשוקה לתבוע או להלחם עליו. כי לא לנו להקרא שמנו עליה לאסוף חרפתה. ואיש אין בארץ גבור במלחמתה שיוכל להושיע כי תמו נכרתו היא ומביניה. והיולדה ומחזיקה בעתים המבעתים בארך הגלות אשר היינו בודאי ללא אלהי אמת וה' אלהים אמת ויודע האמת. ואם יש דבר ה' בפיה אמת המת לא תמיתוה. אם נותרה כסכה בכרם העושה עם אלהים הוא ירב לה והיא ובניה עוד תחיה בנותר.
משנתו של הרמב"ם
אין ספק כי הרמב"ם עסק רבות בפילוספיה ובחכמת המדע והרפואה על פי הידוע בימיו. הוא בודאי ייחס חשיבות לחכמות אלו כשלעצמן ואף נקט שהמימרות המובנות בדברי חכמינו, אכן מתיחסים גם לחכמה המציאותית. יחד עם זאת ברור כי הוא ידע (ואף לא לגמרי הסתיר) את עומקם של הדברים ואת המשמעויות הקבליות שלהם. מעשה בראשית אכן מפורש בכמה מקומות על ידי הרמב"ם וההולכים בדרכי כחכמת הטבע אך חכמה זו כוללת גם את הרבדים הגבוהים יותר בעולם הנגלה לנו כמו הגלגלים, כוכבי הלכת והמזלות.
קביעה זו מוכחת בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה כמו שאפרט:
משנה תורה הוא ספר הלכתי. לפיכך גם הנושאים שעסק בהם הרמב"ם בהלכות מדע הם פסקי הלכות. במסגרת זו ריכז הרמב"ם את מכלול האמונות שראוי לבן ישראל להאמין בהם. (בחלקם הוא מחויב להאמין, ובאם לא כך הוא בכלל המינים והאפיקורסים). כאשר הזכיר בהלכות יסודי התורה את ענין מעשה בראשית הוא מדבר בראש ובראשונה על מציאות רוחנית שנרמזה בדברי החכמים בתורת משל וחידה, כפי שפרט. למרות שחכמי המחקר אכן פירשו את המונח מעשה בראשית - חכמת הטבע אין כל אפשרות להבין שהרמב"ם התייחס למציאות רציונאלית בלבד, ועניין זה וכלל גם את הרבדים העמוקים והרוחניים שמאחורי המציאות הטבעית. גישה זו מוכרחת בדברי הרמב"ם:
א.משום שלא היה אוסר ללמד חכמה מציאותית לרבים ולמי שאינו מבין מדעתו. (ואילו הרמב"ם פסק כדברי המשנה במסכת חגיגה המתירה ללמד מעשה בראשית רק לחכם יחיד המבין מדעתו).
ב.הרמב"ם שם כולל הרבה מושגים רוחניים ולא רציונאליים:
- עי' שם בפרק ג' הלכה ט' בענין הדעה בגלגלים.
- מפרט שם שארבע היסודות אינן בעלי נפש (מי חשב שכן והאם על זה מדובר?)
- ארבעת היסודות אינו דבר ברור מוגדר ורציונאלי. כל בר דעת בדורו היה מודע לכך שהדברים אינם מוחלטים מבחינה מדעית, והוא לא היה פוסק אותם כדבר שאין לפקפק בו.
ג.באבות בפרק ה' משנה א' כלל את כל עשרת המאמרות כחלק ממעשה בראשית. בודאי שאופן הבריאה על פי מאמר פיו של הקב"ה אינו דבר מציאותי שיש לבחון אותו על פי אדני השכל.
ד.משום שלא היה מפרט ענין מדעי בספר הלכתי. (המכיר את דרך הפסיקה של הרמב"ם ודקדוקו העצום בספר משנה תורה יבין את כובד משקלה של הראיה). (ענייני בריאות הם ענין הלכתי ולכן גם הם נכללו).
ה.המשנה במסכת חגיגה פרק אין דורשין משווה בין מעשה בראשית, למעשה מרכבה. יעויין שם בפירוש המשניות ובהמשך דבריו לגבי כל מי שאינו חס על כבוד קונו.
יש להוסיף לכל הנ"ל את דברי הרמב"ם הנ"ל מהקדמתו לפירוש המשניות ומהקדמתו לפרק חלק.
ארבעת היסודות
בדברי הפילוסופים היונים ובדברי חכמינו אנו מוצאים כי העולם מורכב מארבעה יסודות אש רוח מים עפר (ארמ"ע) כאמור יסודות אלו אינם מקבילים ליסודות הכימיים (המקובלים כיום). על פי תורת הקבלה לארבע יסודות אלו משמעות רבה, וכנגד ארבעת היסודות הגשמיים אנו מבחינים בארבעה יסדות רוחניים מקבילים. חסד מקביל למים, דין מקביל לאש, רחמים לרוח, הצד המקבל מקביל לעפר שהוא חומר החסר חיות מצד עצמו. (כנגדם ארבע אבות נזיקין ארבע מרות באדם. אדם חיות בהמות עופות ועוד. כל אחד מהנזכרים צריך הסבר בפני עצמו). אציין כי אף שהמקור לכאורה הוא בדברי הפילוסופיים היוניים, כאמור לעיל חכמים הצפינו את חכמתם הרוחנית במדע של זמנם, כמו כן אציין כי בסדר הדורות מובא כי הפילוסופים היוונים למדו זאת מהנביאים. ברור שהפילוספים עסקו בנושא זה באופן פיסי תיאורטי והמהות המציאותית של היסודות לא היתה ברורה להם. כשם שאין קשר אמיתי בין הידע הגרעיני כיום למילה אטום שהתייחסו אליה הפילוסופים היונים.
הרמב"ם כלל במשנתו את ארבעת היסודות והגדיל לעשות ופרט ענין זה בהלכות יסודי התורה. כאמור הרמב"ם בא לפרט את סדר ההשתלשלות בבריאה מהרוחניים ועד לגשמיים המכוונים כנגדם (עי' במשל הגורד שחקים למעלה).
אין ספק בדברי הרמב"ם כי אכן ישנה מציאות שכזו בבריאה, ולא לחינם האריך בדברי הפילוסופים בענין. יחד עם זאת הוא בודאי הבין שהידע בנושא זה מהבחינה המדעית רחוק מלהיות מושלם זאת כרחוק חכמת האלכימיה מהמציאות המעשית. ניתן יהיה לדון בכך מבחינה מדעית מציאותית, כאשר המדע יגלה לבסוף את יסודות היקום, (כרגע המדע רחוק מאוד מלומר את מילתו האחרונה בענין). אך כאמור לא ניתן לפרש בדבריו שהביא כפסק הלכה בענין הדעות הראויות לבן ישראל, שהוא התכוון דוקא לענין המציאותי, שגם לו עצמו לא היה ברור. (אם לא כן היה מפיק בעצמו זהב מעופרת).
לפיכך ברור שהרמב"ם התכוון בעיקר למישור הרוחני הנרמז בהתבוננות בגלגלים הפיסיים.
אני מאמין (לא יודע) כי המציאות הפיסית המבטאת ענין זה עתידה להתגלות לנו כאשר נבין את כל ענייני העולם על בוריו.
נערך לאחרונה ע"י channb בתאריך 20-09-2010 בשעה 16:46.
|