שלום לחברי הפורום
אני כותב סינמריון בנושא עבירות אידיאולוגיות אני זקוק לדוגמאות בהם בוצע עבירה על החוק אך לאחר מעשה מורידם לא נענשו.
לדוגמא מרד של חיילים שלאחר תחקיר נמצא מוצדק והמורדים לא נענשו בכלל או באופן קל בלבד.

תודה מראש

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

אני יודע שבגולני כל מרד הוא מוצדק...
בצחוק למי שלא הבין.....

אין לי רעיון למשהו כזה, אך נסה לחפש משהו בסגנון פקודה בלתי חוקית בעליל.

שמעתי פעם שמוע שאני לא מצליח לאמת אותה, שעד שנת 1997 הייתה ענישה קשה בחוות השומר, עד שפרץ מרד בקרב הטירונים שבסופו של דבר נסגר הבסיס לחודשיים עד שבוצע אירגון מחדש של כלל שיטת הטירונות ורמות הענשיה

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

ב-1997 לא התרחש מרד בחווה.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

מרד, סרוב פקודה? או מרד לירות ברס"ר לכבול את המפקד ולנטוש אותו על אי בודד, ולהשתלט על כפר בויאטנם, ולחיות שם?

מרד, נטישת הבסיס בגלל התעוללת של הסגל לדוגמה
מצד אחד החייל נפקד אך מצד שני מרביצים לו

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

היה את המרד בכלא 6, אבל במקרה הזה הם קיבלו עונשים כבדים.

ציטוט מויקיפדיה:

ציטוט:

ביום שבת 9 באוגוסט 1997 פרץ מרד אסירים בפלוגה ג' בכלא בשל תנאי הכליאה המחפירים לטענתם. את המרד הוביל גדעון מרטין. בעזרת אסירים נוספים הם השתלטו על חדר האוכל ולכדו כמה מדריכים וסמלים. לאחר משא-ומתן, הושג הסכם בין האסירים וקצין המשטרה הצבאי הראשי (הקמצ"ר) כי האסירים ישחררו את בני הערובה תמורת תנאי כליאה טובים יותר ואי-ענישה למחוללי המרד. האסירים מילאו את חלקם בהסכם, אולם שלטונות הכלא ביטלו באופן חד-צדדי את ההסכם ומנהיגי המרד קיבלו עונשים גדולים יותר והועברו לבית סוהר אזרחי. המרד יצר שינוי משמעותי בגישה של המשטרה הצבאית לסקטור בתי הסוהר שלו. נעשו שינויים במבנים של בתי הסוהר הצבאיים, ובתנאיהם של מדריכי הכלא והאסירים, וכיום הם נחשבים טובים יותר מאלה בכלא ארבע.

היה על זה גם כתבה בעובדה.

כן זה הכיוון שלי
אבל במקרה הזה "תנאי הכליאה המחפירים" זאת הגדרה די מורכבת
הענישה הייתה קשה אני מאמין שבבהמ"ש הוצגו כל הטיעונים למרד ולא נמצא אמת למרד אמיתי
כמו פה לדוגמה המפקד עשה בשכל והרגיע את הרוחות קצת באיחור אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא :http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/607/963.html

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

היו פה עונשים בגלל שזה לא היה מרד רגיל. אם אני לא טועה הם החזיקו את הסגל עם נשק שמכוון אליהם.
זה מחייב ענישה.
גם לא סתם עשו שינויים בכלא לאחר התקרית.

בכל מקרה אני ממליץ לך לראות את הכתבה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/607/963.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3479857,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3076288,00.html

גוגל :"מרד צהל"

תודה רבה,

ראיתי את כל אילו אבל במקרה של האוכל לדוגמה ברור שחיילים יענשו,
אני מחפש מקרה שבו החיילים לא נענשים למרות מעשיהם

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

דווקא המקרה של האוכל דיי מוצדק לדעתי...

זה בעייתי לא להעניש מישהו שמורד בסמכות גם אם הוא צודק...

עבודה סימינריונית כמובן שלא תצא לך ממני ובכל זאת:

אי שם לפני יותר מ25 שנים יצא הסגל לשלדי לפני תרגיל חטיבתי. הפלוגה נשארה לנוח יחד עם הסמל X והמ"כ Y הכי מיותרים שהיו למ"פ בסד"כ. הללו לא איבדו זמן ועם יציאת טיולית הסגל בענן אבק מנבי מוסא - החלו לטרטר את נשמתנו. מיטות יצאו מהאוהלים ללא סיבה, רובים נקיים נוקו, פק"לים מתוקתקים נבעטו ויחדיו הקפנו את המאהל. היינו חיילים ותיקים, הכרנו את הנפשות הפועלות ולא התרגשנו. ואז הגיעו הליצים לקרשנדו ודרשו כי אנו, חברי המחלקה הותיקה לבדנו נקיף את המאהל לעיני הצעירים ונצעק דבר מה בזכות הסמל והמ"כ ובגנותנו. סתם כך וללא סיבה ונימוק. לפקודה זו נלווה כבר הבט מכוון של השפלה. שני הדבילים איימו כי אם לא נבצע יהיה זה בגדר מרד ונגיע לכלא. הבטנו זה בזה, בצענו תנועת ביטול, השבנו את המיטות לאוהלים ונכנסנו פנימה. הצעירים ספגו כמובן במקומנו וכך המתנו עד ששבו המ"פ והסגל.

האיש שהיה קשוח בד"כ הכיר אותנו ואותם. הוא ברר את שברר והורה לנו להתפזר בעמדות שמירה פקטיביות ולהמתין. טחנו קצת באותו לילה גם בשבילנו וגם בשביל המחלקות האחרות והצעירים נחו [קנו זאת המסכנים ביוקר]. יום המחרת עבר לכאורה כרגיל למעט איומי המ"כ והסמל וסינון קללות לעברנו. אחה"צ בא לבקר המח"ט נחמיה תמרי ז"ל. הוא הסתודד עם המ"פ שעה קלה וביוצאו פנה אלינו ושאל בחיוך נעים לשלומנו. לא קיטרנו. הצדענו ואמרנו תודה המח"ט והכל בסדר המח"ט והוא יצא לדרכו.

ביום שישי בצהריים אסף המ"פ את הפלוגה לשיחה. הוא דיבר ארוכות על המחסור במפקדים טובים ושאל את המוצלחים שביננו אם בכוונתם לצאת לקצונה או לפחות לשמש כמ"כים. השפלנו ראש והשבנו בשלילה. הוא סיכם את השיחה ב"ולכן זה מה שיש לי להציע לכם". אחר כך עמדנו למסדר והוא נאם קצת על צדק ואי צדק ועל זה שלא תמיד מי שמקבל עונש הוא האשם והסיפא של דבריו היתה: "אבל צבא זה צבא וגם על סרוב מוצדק צריך לשלם. לכן מחלקה 2 תשאר כאן השבת לשלם על הסרוב. מ"כ תורן וסמל תורן יהיו X ו Y, שתהיה לנשארים שבת שלום"

והיו ביקורים, והייתה את מש"קית הת"ש המקסימה שהביאה לנו את החבילה שאביה שלח לה מהקיבוץ והיה את בן הגרעין השבוז שלנו ששרת כשק"מיסט במפח"ט שלמרות עייפותו התמידית צעד את ששת הקילומטרים שבין הצומת והמפח"ט לגדוד עמוס בדברים טובים. אכלנו כזאבים, ישנו כמו סוסים, התקלחנו כברווזים ושיחקנו דודס.

ולמרות שהייתה זו כבר שבת שלישית בה לא יצאנו - היה טעמה מתוק כיין פטישים וניחוחותיה עולים השמימה יחד עם החמין-חי"ר הנצחי והביצים הקשות שמבושלות בקונטיינר של תה והיו מתערבבים בענני מדבר יהודה ומגיעים עד לירושלים. עד שיצאה בת קול מארמון פיקוד מרכז והייתה מהלכת עד נקודת האיסוף בבניני האומה ואמרה: היה שווה חבר'ה!!

יש כמובן גם פרק משנה שנוגע למפקדים המתעללים ולחוויותיהם הם מהשבת אבל חושבני שאת זאת אשמור לאשכול זכרונות משעשעים מהסדיר והמילואים שאולי פעם אעלה ואולי לא...

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אין ספק שהסיפור הזה מעלה בזכרונך שמחה רבה,

לרבים מאיתנו היו מקרים בצבא שבהם כמעט בכינו ובאותו הרגע זה היה הדבר הגרוע ביותר שקרה לנו בחיים,
במקרה שלך זה סירוב פקודה של כמה חיילים שהפז"ם דיבר אצלהם חזק, הרי לא היה שום דבר בלתי חוקי בפקודה שלהם באופן ישיר, הפקודה שקיבלתם הייתה כשרה,מסריחה אבל כשרה.
אני מתחיל לגבש עמדה שלא היו מרידות של ממש בצה"ל שגם זה דבר ששווה לחקור אבל שמישהו אחר יעשה את זה.

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

לא היו 'זכויות ותיקות' בפלוגה. אולי ההפך. מצד שני לחיילים בנח"ל של אז הייתה לכידות גדולה יותר שגובשה באלף פעולות פלספניות בתנועות הנוער שנים קודם לכן.

במושגים של ימינו קרוב לודאי שטרטור סרק ממושך שכוונתו השפלה ולא ענישה על דבר מה מוגדר היה מוגדר כלא חוקי. קרוב לודאי כי אנשים מהסוג הזה לא היו מגיעים לפיקוד. אז לא היה מובן מאליו כי זכות ההתעמרות הבלתי מוגבלת אסורה גם בלי דגל אדום מעליה. ה'איש' ששימש בסיטואציה אחרת כרס"ר גדוד הטירונים שלנו נהג לצבוט פטמות חילים ולהניף את מקל הקצינים הבריטי שלו מעלה ומטה כשאנו חיבים לשבת ולקום למקצבו המשועשע. זה היה חוקי למהדרין ואנו היינו צעירים מכדי 'למרוד' בנבל.

השמחה הייתה ועודנה על הרגע הקטן של שמירת כבודו של אדם מול משהו או מישהו זדוני ו'חזק יותר' ועל ההכרה הנדירה של המערכת בערך של צדק.

בעניים של מבוגר אין לי ספק שהמח"ט והמ"פ הובילו לפתרון הנכון. חודש אח"כ כבר היינו חילים בקו לבנוני לא ממש נחמד תחת אותם שניים שכמובן לא תפקד והמ"פ ראה גמול לתבונתו בכך שחילים ותיקים עסקו בחניכה, פיקוד בפועל במקום הליצים וכו'.

מעבר לספור המשעשע הרי שבשיל לתהות אם ארע מרד חיילים עליך ראשית להגדירו:

כמורד ותיק הכינותי מדרג חובבני על בסיס [א'] גודל הקבוצה [ב'] טיב הפעילות [ג'] משך הנתק משרשרת הפיקוד

המדרג:

[1] סרוב לפקודה לא מבצעית
[2] סרוב לפקודה לא מבצעית באופן קבוצתי
[3] מסמוס מכוון של פקודה הנוגע לפעילות מבצעית
[4] סרוב פקודה קבוצתי מוצהר הנוגע לפעילות מבצעית
[5] התעלמות של יחידה שלמה מפקודה ושנוי או מסמוס משימה מבלי 'לשבור' לכאורה את שרשרת הפיקוד
[6] נטילת פיקוד רגעית בכח מהמפקדים ושנויי המשימה ע"י המורדים.
[7] נטילת פיקוד ממושכת בכח מהמפקדים ושנויי המשימה ע"י המורדים.

שתי הדרגות הראשונות התרחשו ותתרחשנה כשהרקע שלהן יהיה בד"כ יחסים בינאישיים עכוריים.
הדרגה השלישית תתרחש בסיטואציות של זהוי חוסר סבירות במשימה מצד חילים. זו פונקציה של בגרות הממסמסים מחד וחריגות המשימה מאידך. לעיתים הטעות בשקול החילים ולעיתים באמת חלה תקלה פיקודית והמסמוס מציל חיי אדם. באמתחתי סיפור אישי אם כי קצת פחות משעשע גם מסוג זה.

דרגה 4 הינה מצב קיצון ודרגה 5 היא זו שבה מפקד היחידה הוא כבר חלק מ'המרד'. כמדומני שביוה"כ קיבלו יחידות הוראות שהבהירו כי הפיקוד לא מבין את סד"כ הכח השארי או את סד"כ האויב שממול.

אני מניח כי דרגות 6-7 הן אלה שאליהן אתה מכוון במושג 'מרד אמיתי' שלא התרחש בצה"ל.

אף לא חייל צהל אחד, למיטב ידיעתי, לא הדיח את מפקדו מתפקידו ולקח את מקומו. אף לא חייל אחד הודיע למפקדו ש"אין לו סמכות" ולכן הוא מדיח אותו מתפקידו ומכניס אותו למעצר.

סה"כ ברדק של פגועים ונעלבים כאלה ואחרים שרצו יותר תנאים או שרצו תנאים שהולמים את ה"מעמד" שלהם. אז הם ברחו הביתה קיבוצית, או שרפו את האגף או הודיעו שלא רצים היום.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

האמת שהיה (לפחות מקרה אחד שאני מכיר), ולכן זה גם עבר בשקט מוחלט.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

גם אני מתחיל לגבש את הדעה הזאת.
הדברים הבולטים זה חיילים שלא קיבלו אוכל או שינה בכמות ובזמן שרצו וכתגובה הצביעו ברגליים

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

באופן כללי, אתה תמצא שיש יחס ישיר בין מידת הפומביות של המרד לבין העונש שניתן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היא שאין בצה"ל קפטן קוויג ולכן לא תמצא את הכריסטיאן. זו חברה קטנה מדי ואינטימית מדי מכדי שמפקד יוכל לשרוד תקופה ארוכה אם הוא מפקד מתעלל. תמיד יש את זה שמכיר את הפקידה של האלוף או את הנהג של המח"ט שדרכם אפשר להתלונן והדברים מסתדרים.
אחרי שאמרתי את זה, עדיין זכור לי מקרה שבו היה נאמר על מפקד שפקודיו שמחו שנהרג בקרב. אחד שהיה מסתער עם שני עוזים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YHS אף לא חייל צהל אחד, למיטב ידיעתי, לא הדיח את מפקדו מתפקידו ולקח את מקומו.

אני מכיר הדחה* דה-פקטו ע"י שני פקודים, שאח"כ הפכה גם להדחה דה-יורה ע"י מפקד בדרגה בכירה (עקב לא יותר משיחה או שתיים עם שני הפקודים שלקחו את הפיקוד), עד שהביאו קצין אחר לתפקיד.
אגב, אותו קצין אחר - הודח אף הוא, אומנם ע"י מפקדו ולא ע"י פקודו, לאחר זמן מה.

ולא היה שם עניין של תנאים או היפגעות - פשוט מאוד עניין של מקצועיות גרידא שאותו מפקד לא ביצע ומפאת אישיותו לא יכל היה לבצע.

מה לעשות, מערך השיבוץ של קצינים לא תמיד קולע.


*לא מרד קלאסי, אלא "מרד איטלקי" בהפוכה - לקיחת סמכויות לעצמם וביצוע עצמאי של התפקיד.

לא, לא .

כיוותי לזמן אחר ולדרגות יותר צנועות..., אבל עכשיו כשאני חושב על האנלוגיה שעשית, אני לא מפסיק לצחוק.


(ובלי קשר לאירוע שכתבתי - מישהו מהמדוברים היה קשור בעקיפין-עקיפין לשרון ).

אני זוכר מרד שקיימו מפעילות ההאמר בצאלים עקב חוסר בתנאי שינה וכו'..

הן לא נענשו ואף קיבלו את התנאים אותם הם ביקשו..
מישהו זוכר את המקרה הזה??

זה היה בקורס מ"פ לפני שנתיים + ...אני לא מכיר את האירוע טוב במיוחד אבל אאל"ט מדובר על כך שאישרו להם להתאמן בתנאי עומס קור וזה פשוט לא בא להם בטוב.

לא יודע אם הן נענשו או לא אבל בכל מקרה שינו הרבה דברים בעקבות המקרה הזה....אבל זה לא דוגמא, בפלוגת המפעילות לא מענישים על כלום.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

קצת קשה לומר על נהגות שלא מוכנות לנהוג שהן "מורדות". גם אם זה בקבוצה.
באחת מיחידות צה"ל מפקד התעקש לשלוח נהג עייף למשימה גם אחרי שהנהג התעקש שהוא לא במצב לנהוג, הנהג מת בתאונת דרכים באותה נסיעה.
בקיצור, לנהג צבאי יש כל זכות לסרב לנהוג, בוודאי בעתות שלום, מכיוון שלמפקד בדרך כלל אין סמכות להורות לו לנהוג אם הוא לא ישן מספיק או לא מרגיש טוב..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אאל"ט זה לא היה עניין של חוסר שעות שינה וכו' אלא של עומס קור.

ואם הגבריות שלך יקרה לך, אל תתן להם לשמוע אותך קורא להן נהגות...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

נהגות, נהגות... אחת מהצרות של צה"ל זה שקוראים לתפקידים בשמות מיופייפים. ככה צה"ל הצליח להוריד את כמות הפקידות לצה"ל לאחוז מזערי - כולן פתאום "רכזות כח אדם".

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ספר לי על זה....יש פה גם עניינים עמוקים יותר אבל בכל מקרה, אני אתך בזה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

מה עם המרד בגולני (גדוד 51) מיד לאחר מלחמת לבנון השניה ?

המרד כלל גם לוחמים שהשתתפו בקרבות הכי קשים והפגינו בהם גבורה (חלקם היו מועמדים לעיטורים), וטענו ליחס משפיל מצד המפקדים לאחר סיום המלחמה.
הלוחמים נענשו והיה חשש שלא יעניקו להם את הצל"שים. לפחות לוחם אחד ממנהיגי ההמרד, שירן אמסילי זכה לקבל את הצל"ש שכמובן הגיע לו, בלי קשר להתנהגותו לאחר המלחמה.

אאל"ט הוא קיבל את הצל"ש לפני המרד. זה היה מרד לא מוצדק כמו מרבית המרידות. "לא מוצדק" = לא על עניין של חיים או מוות.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

במקור נכתב על ידי NehemiaG אאל"ט הוא קיבל את הצל"ש לפני המרד. זה היה מרד לא מוצדק כמו מרבית המרידות. "לא מוצדק" = לא על עניין של חיים או מוות.

אתה טועה

לא מקרה מובהק של סירוב פקודה אבל בכל זאת

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=401767

או הו... יצא לי לכתוב עבודה על הסיפור הזה, שבו השוויתי אותו ליה-יה.
בוא נגיד שיה-יה הוא ממש לא, וליה-יה היו אירועים גרועים יותר בשירות..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

שבוע לפריצת האינטיפאדה הראשונה ואנחנו, פל עורב ותיקה (מילואים) שרוב בוגריה מהמערך המוצנח מוזעקת לעזה ומקבלת הנחיות ברוח דברי רבין ז"ל - לשבור ידים ורגלים.

אני- צלף לעת מצוא מקבל מקנ"ק שבימיו הטובים שימש אימוני קליעה בגדנע - מאוזר מוסב ל 0.22 עם כוונות ברזל.
המ"פ החדש שרק הגיע מורה לצלפים שבינינו להתמקד בברכים של מובילי ההפגנות ולהשביט אותם , לשאלתי עם העסק מוסרי או חוקי הוא עונה "שיש אישור מרבין".
שבוע אח"כ אנו נקלעים (כח של חמישה בפיקוד המ"פ) לאירוע שבו אלפי אנשים ששוחררו מעוצר של יומים מציפים את עומר אל מוכתר ומנסים להדליק את הנ"נ שלנו עם צמיגים בוערים. אנחנו נוטשים את הנ"נ ומתפצלים בין שני צידי הרחוב .
המ"פ דורש לתת מכת אש ולחלץ לאחור, אני צועק לו שמדובר בהתאבדות שהנהר האנושי ישטוף אותנו,, סופו של דבר שהוא זורק גז שחוזר אלינו ומסמא, אני רץ ביוזמתי לנ"נ הנטוש כמעט בלי לראות דבר ואיך שהוא, אחרי שאחרים הבינו שאין ברירה ומצטרפים אני פורץ דרך ההמון ובורח.

לא זוכר באיזה דרג הוחלט, אבל אחרי "אסיפת" פלוגה שבה נדון הענין לצד "מקרים" נוספים עזב אותנו אותו מ"פ.

מהלך הענינים , על אף שלא עמד בקטגורית מרד או סירוב ישיר הוביל להרחקת המ"פ , אך לנו נאמר "אוף דה רקורד "שיותר לא ניקרא לפעילות שכזאת בעזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קוני אני- צלף לעת מצוא מקבל מקנ"ק שבימיו הטובים שימש אימוני קליעה בגדנע - מאוזר מוסב ל 0.22 עם כוונות ברזל.

נראה לי שמאייתים את זה מקנ"כ. וכבר המוווון זמן לא שמעתי את הכינוי הזה!

ובאשר לנושא השרשור - נראה לי שצריך לחפש סיפורים כאלו דווקא בימים שבין הקמת המדינה למבצע קדש. בשנים הראשונות צה"ל היה די מיליציה, הכשרת המפקדים לא הייתה תמיד מאורגנת, המון יחידות ובסיסים היו די מבודדים ובמקביל - התקוממויות עממיות באזרחות דוגמת המרידות במעברות ב-52 (אם אני לא טועה בשנה) טופלו רחוק מעיני התקשורת.

מקל כלום נגד כלום.

כך לפחות אני מכיר

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

חייל ששירת איתי בחיל הנדסה ברח הביתה באמצע הטירונות והוא הוגדר "נפקד" הוא הסכים לחזור לצבא בתנאי שישבצו אותו ביחידת צמ"ה. המ"פ הסכים וכשהחייל חזר ליחידה הוא נשפט אבל לפני שהספיק לרצות את עונשו הוא ברח שוב (כי ראה שהמ"פ "עבד" עליו.)

נסו לנחש מה היה בסוף...

נכון, הוא שובץ לצמ"ה.

זה קרה בסוף שנות התשעים.

אני מקווה שהדוגמא עוזרת במידה מסויימת לפותח האשכול.

מה בזה הוא "מרד מוצדק"?

אני לא רואה פורקי עול חסרי משמעת כמורדים, בטח ובטח לא כמורדים מוצדקים.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.