אני עכשיו כותב ערך בוויקיפדיה על חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים. הערך מבוסס על טקסט מאתר חיל ההנדסה ואנצ' צה"ל בחילו (סיכום המידע ולא העתקתו), ויש מידע בעיקר על חיל ההנדסה ותפקודו במלחמה.

חסר לי מידע על הסד"כ והציוד, וכן תמונות מהמלחמה עצמה.


חיפוש בפורום "מלחמת יום הכיפורים + הנדסה" מניב את http://www.fresh.co.il/vBulletin/se...earchid=3934001

בעת כתיבת הערך נעזרתי גם באשכולות הבאים (מצוטטים בערך ב"קישורים חיצוניים"):
פורום צבא וביטחון בפרש:

1. אמצעי גישור וצליחה בצה"ל (כולל תמונות מצליחת התעלה)
2. שאלה לגבי מערך/סד"כ חה"ן ואמצעי הנדסת סער ביום כיפור
3. מלחמת יום כיפור – שיא החרמון – מורשת קרב (בפורום פרש הישן)
4. 36 שנה אחרי - תמונות לאחר המלחמה, תמונות של לוחם מגדוד

הערך, אגב, נמצא כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97...9.D7.99.D7. 9D
ויקיפדיה העברית - חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים.

לדעתי חשוב לקדם את הערך, כי אתר חה"ן בסכנת הורדה מהרשת (מאז מרץ 2009 הוא לא מתעדכן) וחבל שהמידע שיש שם ילך לאיבוד.כפי שראיתם, שלד הערך כבר די מבוסס וטקסט רב נכתב בו. אני צריך עזרה בתחומים הבאים:

1. השלמת מידע בנושא חיל ההנדסה הישראל לפני המלחמה: סד"כ, ארגון וציוד (בגבולות המותר לפרסום, כמובן).
2. ביקורת עמיתים על פעילות החיל במלחמה (החלק הכתוב).
3. אם אפשר, סקירה קצרה על חילות ההנדסה הערביים במלחמה.
4. תמונות - בערך יש מספר מועט מאוד של תמונות, 2 של הגשרים על התעלה, 1 של תמסח ועוד 1 של שלט אזהרה מוקשים. אני מחפש תמונות מקוריות של כוחות חה"ן, כלי צמ"ה בעבודה, ציוד, תמונות תיעודיות מהמלחמה (בפרט מפריצת הדרך לשיא החרמון). על התמונות להיות תקינות מבחינת זכויות יוצרים - כלומר: בעל זכויות היוצרים מאשר שאפשר להשתמש בהן לכל מטרה שהיא, בתנאי שניתן לו קרדיט על הצילום. ויקיפדיה יכולה להשתמש רק בתמונות חופשיות, אך לא איכפת לי אם תעלו לאשכול תמונות לא חופשיות שלכם (בהתאם לחוקי הפורום) שאתם לא רוצים להעלות לוויקיפדיה, אבקש רק שמתחת לכל תמונה תציינו (בנוסף לתיאור) מה המצב זכויות היוצרים שלה וההיתרים לשימוש.
5. וכמובן, כל מידע על פעילות כוחות ההנדסה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

תודה מראש לכל העוזרים!

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

בזמנו ניסיתי לבדוק, לצורך מחקר, אך העליתי חרס:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=473895
הקישור שלך לא עובד.

.

מסתבר שוויקיפדיה נפלה, זה קורה לה פעם בכמה זמן. עכשיו היא עובדת אצלי והקישור אמור לעבוד. בכל מקרה אני מצרף את תוכן הערך:

להלן תוכן הערך:

חיל ההנדסה של צה"ל נטל חלק מרכזי ומכריע במלחמת יום הכיפורים.
מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973 בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973. ‏[1] למרות ההפתעה והאבדות הכבדות בהתחלה, הצליח צה"ל להדוף את התקפות האויב, לפגוע קשות בכוחותיו ולהעביר את הלחימה לשטחו הוא. בעקבות התערבות של ארצות הברית,ברית המועצות והאו"ם הסתיימה המלחמה בהפסקת אש שהובילה בחזית הדרומית להסכם השלום עם מצרים ב-1978 ובחזית הצפונית לאזור חיץ עם נוכחות האו"ם (כוח UNDOF) בין ישראל לסוריה, בו השקט נשמר עד היום.

המלחמה התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות חדשות. כך לדוגמה נעשה בה השימוש המבצעי הראשון בעולם בטיל ים-ים בקרב ימי סדור במהלך קרב לטקיה. חידושים טקטיים אחרים כללו שימוש נרחב בנשק אנטי-טנקי דוגמת טילי נ"ט מסוג סאגר ורקטות נ"ט דוגמת ה-RPG-7, בעיקר על ידי הכוחות הערבים. אמנם כלי נשק אלה היו מוכרים גם לפני המלחמה, אך השימוש המסיבי בנשק זה היה חידוש. גם השימוש הנרחב במערכות נ"מ מתוחכמות היה חדש באזור והצליח לשבש את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי.

המלחמה נפתחה בהפתעה לצד הישראל שהופתע לחלוטין מהתקיפה ומאיכות הגיסות הערביים. בימים הראשונים ספג צה"ל אבדות קשים: בלוחמים, בטנקים ובמטוסי קרב. חיל ההנדסה עסק אז בהתגוננות, מיקוש, סילוק פצצות והדיפת האויב. בהמשך הלחימה, כאשר כוחות צה"ל החלו להדוף את האויב, הפך תפקידו העיקרי של חיל ההנדסה לסער ופריצה, כאשר השיא היה במבצע אבירי לב - צליחת תעלת סואץ והפלישה לאפריקה, והפריצה לסוריה ולשיא החרמון אחרי כיבוש מחדש של רמת הגולן.

חיל ההנדסה היה אחראי לרגעי המפנה במלחמה:

• כוחות ההנדסה הקימו סוללות וגשרים שאיפשרו את צליחת תעלת סואץ (החל מה-15 באוקטובר 1973). האלוף אריאל שרון פיקד באופן אישי על הדחפורים שפרצו את סוללות העפר ועל מאמצי הגישור. צליחת התעלה הייתה שלב מכריע במלחמה ולמעשה הביאה לכניעת הצבא המצרי על ידי כיתור הארמיה השלישית.
• בחזית הצפונית, מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה סייעה בבלימת הסורים, וכוחות חה"ן הובילו את הדיפת הסורים תוך פריצת הדרך לכוחות השריון. בחרמון, מפעילי הצמ"ה של חה"ן פרצו דרך למוצב החרמון ודחפור די-9 ישראלי אף הצליח לפרוץ דרך לשיא החרמון (הפסגה הגבוהה ביותר ברכס החרמון) לפני הסורים (בכך הוא נהייה כלי הרכב הממונע הראשון שהגיע לשיא החרמון). את מוצב החרמון כבשו חיילי חטיבת גולני.

במהלך הלחימה ספג החיל אבדות כבדות, אך לוחמיו זכו גם לעיטורים וצל"שים רבים על הגבורה והתושיה שהפגינו במהלך המלחמה.

תוכן עניינים

[הסתרה]

• 1 סדר כוחות וציוד
  • 1.1 סדר כוחות
  • 1.2 ציוד
  • 1.3 הכנות חיל ההנדסה למבצע צליחה
• 2 מלחמת יום הכיפורים
  • 2.1 סילוק פצצות
  • 2.2 הקרבות ברמת הגולן
  • 2.3 פריצת הדרך לשיא החרמון
  • 2.4 הקרבות בסיני
  • 2.5 צליחת התעלה
  • 2.6 הקמת הגשר היבשתי
• 3 הפקת לקחים והתעצמות
• 4 ראו גם
• 5 קישורים חיצוניים
• 6 הערות שוליים

//

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

[עריכה] סדר כוחות וציוד

[עריכה] סדר כוחות

הגדוד הסדיר העיקרי של החיל היה גדוד חה"ן משוריין 601. בנוסף אליו שירתו גדודי מילואים של חיל ההנדסה.

כל אוגדה כללה בדרך כלל גם גדוד הנדסה, שכלל אז 3 פלוגות פלסים ופלוגת צמ"ה אחת.

• גדוד ההנדסה 271 תחת פיקודו של רס"ן עודד ליבנה - ת"פ אוגדה 162.
• גדוד ההנדסה 229 תחת פיקודו של סא"ל נסים בן-ששון - ת"פ אוגדה 143.

גדוד 606 ישב במחנה נתן ובמלחמה עצמה פוצל בין החזית הצפונית לחזית הדרומית.

חטיבות שריון כללו פלוגות הנדסה.

לצד הגדודים המשוריינים הוקמו עוד ב-1968 מספר גדודי מילואים שהתמחותם וייעודם הייתה צליחה קרבית, ובפרט התכוננות לתרחיש של צליחת תעלת סואץ. גדודים אלה כללו את גדוד להב (לא לבלבל עם גדוד 603 הנוכחי הנושא את אותו שם), גדוד 630, גדוד 634 וגדוד 605. על גדודים אלה יפורט בהרחבה בפרק #הכנות חיל ההנדסה למבצע צליחה.

[עריכה] ציוד

ההצלחות ונשק השלל הרב שנתפס במבצע לקט [2] בעקבות מבצע קדש ב-1956 ולאחר מכן בסיום מלחמת ששת הימים תרמו חלק נכבד לציוד של חיל ההנדסה.

כמו רוב יחידות הצבא, החיל התבסס בעיקר על זחל"דים (זחל"ם אמריקאי מדגמי M5 ו-M9 שמנועו הוחלף למנוע דיזל) ומעט נגמ"שי M-113 שהחלו להגיע מארצות הברית ב-1972. שני הכלים נחשבו לבעלי מיגון לא מספק, דבר שהתגלה ביתר שאת במלחמה העצמה ובאבדות הרבות שספג צה"ל - בפרט מרקטות וטילי הנ"ט החדשים, שאליהם לא התכונן כראוי.

למרות הציוד המכני ההנדסי הרב שנלקח שלל, צה"ל עדיין התבסס על מערך כלים מגויסים‏[3] ובפרט על כלי צמ"ה מגויסים כדי להשלים את שורותיו לעת מלחמה. כמעט כל כלי הצמ"ה לא היו ממוגנים. כלי הצמ"ה הכבד ביותר של החיל היה דחפור קטרפילר D9G, ששקל כ-45 טון והיה בעל עוצמה של 385 כוחות סוס (כושר דחיפה של 61 טון), והכף הכבדה שלו סיפקה לו הגנה חלקית מפני ירי. לצד הדחפור הזחלי שירתו גם כלי צמ"ה אחרים, בהם יעה אופני ומפלסות.

מאחר שרוב יחידות ההנדסה שויכו ונחלחמו תחת פיקוד יחידות משורייניות הן גם הפעילו כלי הנדסה מבוססי טנקים בהם טנק דחפור המבוסס על M60 פטון, טנקי גישור ומגובי נוכרי לפריצת שדות מוקשים.

[עריכה] הכנות חיל ההנדסה למבצע צליחה

צליחת התעלה שהובילה לניצחון בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים לא הייתה מתאפשרת כלל, לולא חיל ההנדסה שהתכונן אליה מיוזמתו, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים והכשיר צוות וציוד עוד ב-1968. ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, נכנס חיל ההנדסה לכוננות צליחה והצליח להכשיר לפעולה את רוב הציוד והאנשים שנדרשו להבטיח את הצלחת המבצע המורכב והמסובך. הצליחה בוצעה ביחד ובשיתוף פעולה עם חיל השריון, שסייע בגרירת הגשרים ובהובלתם, ובחיפוי באש על הפלסים בעת הכנת ציוד הגישור, ופרישתו.

אחרי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים החזיק צה"ל בכל הגדה המזרחית של תעלת סואץ. מאחר שסכנת המלחמה עם מצרים לא חלפה כליל, חיל ההנדסה (חה"ן) החל להתכונן לאפשרות שבעת מלחמה, יצטרך לאפשר לכוחות הצבא לצלוח את התעלה. יתרה מכך, צה"ל ביסס את תורת הלחימה שלו בדרום, על כך שצליחת התעלה תהיה מהלך מכריע שיסכל כל התקפת אויב. כבר בשנת 1967 החל צה"ל לחפש אמצעי גישור וצליחה שיתאימו למטרותיו. ברם, עקב סירוב של רוב מדינות המערב לספק לישראל ציוד צליחה, רכש צה"ל ממפעל אזרחי בבריטניה מצופי "יוניפלוט", מהם בנה חה"ן דוברות. בנוסף, נרכשו מעודפי הצבא הבריטי עשרות גרוטאות של רכבים אמפיביים מתוצרת גרמניה מסוג EWK Gillois type I (2a) amphibian truck/bridge layer - "ז'ילואה" (שכונו בצה"ל בשם "תמסח"). כלי רכב אלו הם בעלי יכולת נסיעה עצמית, ויכולת צליחה, הובלת מטען על פני המים, (באמצעות מצופי גומי מתנפחים המותקנים בדפנות), וגישור. חיבורם של שלושה "תמסחים" זה אל זה, ופריסת מיסעות הגשר שעל סיפונם, איפשרה ליצור מעבורת במעמס של 60 טון. ה"תמסחים" שנרכשו היו במצב מעורער מאוד, ונדרש שיפוץ מאסיבי כדי להשמישם. לפי פרסומי צה"ל, עלות ההשקעה ליחידה, הגיעה לסך כמיליון לירות ישראליות במחירי אותה תקופה. מספר ה"תמסחים" ששופצו לא הספיק לגישור התעלה, ואפשר היה לעשות בהם שימוש רק כדוברות בודדות, או כמעבורות בלבד. ב-1968 החל חיל ההנדסה להכשיר את הצוות שיתפעל את הדוברות ולפתח תו"ל עבורן ולבדקו. את הדוברות הפעילו מספר גדודי מילואים:

• גדוד להב - גדוד הדוברות
• גדוד דוברות מילואים 630
• גדוד תמסחים מילואים 634
• גדוד 605 - גדוד סירות וגשרים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bits.wikimedia.org/skins-1.5/common/images/magnify-clip.png]

"תמסח" (EWK Gillois)


כבר מתחילת 1968 החל חיל ההנדסה להתאמן באתר אימונים שבדרום הארץ, באגם מלאכותי שנחפר במידות התואמות את תעלת סואץ, שם תורגל מערך הדוברות והתמסחים בשילוב כוחות שריון, והפך להיות חלק מתו"ל (תורת לחימה) של חה"ן והשריון. חלק מן האמצעים שימשו את צה"ל בהצלחה גם בחציית נהר הירדן במהלך פעולת כראמה. בנוסף נרכשו סירות גומי לצליחת מכשולי מים של כוחות קומנדו וחיל חלוץ שיתחילו בטיהור הצד השני של המכשול ויעזרו בהקמת הגשר מהצד השני. עבור הדוברות הכבדות - ששקלו למעלה מ-60 טון כל אחת - היה צריך לפתח אמצעי תובלה שיעבירו אותן אל שפת התעלה. צוותי יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ייצרו והרכיבו גלגלים מיוחדים לדוברות, כאשר תו"ל שפותחה ייעדה לטנקים את תפקיד הגרירה אל אתר הצליחה. לדוברות חוברו גם יחידות הנעה חיצוניות, שאיפשרו הנעת הדוברות על פני המים וחיבורם האחת לשנייה באמצעות פינים לשם יצירת משטח גשר רציף, ללא צורך בשימוש באמצעים חיצוניים. יחידות ההנעה היו מורכבות ממנוע בן 80 כ"ס, מדחף הטובל במים, ותא מפעיל מוגן. היחידות היו עצמאיות לחלוטין, וניתן היה להרכיבן ולפרקן בשלמותם מהדוברות בנקל. יחידות ההנעה העצמית איפשרו גם השטת מספר דוברות מחוברות, כשהן נושאות עליהן מספר טנקים, מצד אחד של התעלה לצידה האחר, מבלי להיעזר בסירות גרר.

ברם, מערך הדוברות וה"תמסחים" לא היה מספיק ליצירת נתיב שיאפשר מעבר מאסה קריטית של כוחות שיחצו את תעלת סואץ. הכלים היו פגיעים מדי, לא היה בהם די כדי להקים מספר נאות של גשרים באורך כ-200 מטר (רוחב תעלת סואץ), והיה צורך באמצעי גישור נוספים כדי לעבות את מערך הצליחה. תא"ל דוד לסקוב מפקד יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ( יחידת יפת"ח ) פיתח באותה עת את גשר הגלילים. גשר הגלילים היה גשר מודולרי שהורכב מגלילי פלדה גדולים, שחוברו באמצעות מסגרת שהיוותה את מיסעת הגשר. הגלילים, שנועדו הן להסיע את הגשר למקומו, והן להוות את אמצעי הציפה, מולאו בקצף פלסטי כדי להבטיח ציפה גם במקרה של פגיעות פגזים או נק"ל. הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה בצירי התנועה באמצעות טנקים, כאשר עם ההגעה לשפת המים, ניתן להשיקו מהיבשה, באמצעות הטנקים הגוררים, שנרתמים לגשר ודוחפים אותו אל המים, ללא צורך במגע אדם שיעמוד חשוף על הגשר ויחבר חיבורים. גם גשר זה, תורגל ונבחן פעמים רבות באגם אתר האימונים. על פיתוח זה קיבלו תא"ל דוד לסקוב ואלוף ישראל טל את פרס ביטחון ישראל.

ציוד הגישור שנועד לצליחת התעלה היה מאוחסן באזור מחנה רפידים שבמרכז סיני, והיה ערוך ומוכן לפריסה, באמצעות יחידות חה"ן המאומנות.

כתוצאה מההצטיידות מראש בציוד הצליחה, והאימונים המתאימים, היה חה"ן בפיקוד הדרום ערוך כראוי לצליחת התעלה, והעברת כוחות צה"ל לשטח מצרים - ובמלחמת יום הכיפורים, כשהועמדה יכולת הצליחה של צה"ל במבחן, ביצע חיל ההנדסה את תפקידו בהצלחה מלאה, הצליח להשיט כוחות ולהנחיתם בשטח האויב, ופרש שלושה גשרים תוך כדי לחימה.

למידע נוסף: אמצעי גישור וצליחה בצה"ל - פורום צבא וביטחון, פרש (כולל תמונות מצליחת התעלה)

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

[עריכה] מלחמת יום הכיפורים

[עריכה] סילוק פצצות

יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה הועסקה רבות בפינוי ונטרול פצצות, מוקשים, נפלי תחמושת ואף פצצות השהייה ממולכדות. במהלך המלחמה פיתחה היחידה שיטות חדשניות לטיפול בפצצות שכאלה וניטרלה עשרות מהן בהצלחה. במהלך נטרול פצצת השהייה מזרחית בבסיס חיל האוויר נהרג קצין סילוק פצצות כתוצאה מהפעלת מרעום ממולכד.

[עריכה] הקרבות ברמת הגולן


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bits.wikimedia.org/skins-1.5/common/images/magnify-clip.png]

שדה מוקשים ברמת הגולן.


בפרוץ המלחמה, היו ברמת הגולן רק מעט כוחות הנדסה. בימים שלפני המלחמה, מפקד ההנדסה של פיקוד צפון, אל"מ משה פלד (חדד), ראה את הנולד והחל בארגון כוחות וציוד קרבי. הכוחות החלו בבניית מכשולים רבים בדמות הרחבת תעלות נ"ט והטמנת חגורות מיקוש לאורך צירי הפריצה. יומיים לפני המלחמה, גם צוערי בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) נקראו להטות שכם למשימה. מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה ברמת הגולן תרמה לבלימת הכוחות הסורים ועיקבה את התקדמותם בשעה שכוחות השריון הישראלים בגולן עוד היו מעטים ומדוללים מידי.

ב-9 באוקטובר, פרצו אוגדת רפול וחטיבה 7 את "הקו הירוק", כאשר יחידת ההנדסה האוגדתית ומהנ"פ צפון (מחלקת הנדסה פיקודית) פילסו להן את הדרך. את הכוחות הובילו דחפורי חה"ן, בראשם דחפורי D-9 שהיו הכלים המסיביים ביותר של החיל והכף הכבדה שלהם סיפקה להם הגנה חלקית מפני אש האויב שהומטרה עליהם לאורך כל מאמצי הפריצה.

אחרי כיבוש מוצב תל שאמס, הוטל על כוחות ההנדסה להפוך את הביצורים הסורים כנגדם. את הביצורים, שהופנו כלפי מערב, היה צריך להפנות כלפי מזרח. את עבודת הביצורים ביצעו שני דחפורי D-9, פלסים וכלי צמ"ה נוספים תחת אש והמשיכו למרות ההרוגים.

[עריכה] פריצת הדרך לשיא החרמון

אחרי שוך הקרבות הגדולים ברמת הגולן וכיבוש מוצב החרמון הישראלי, היה צורך לטפל במוצב החרמון הסורי, ששלט מלמעלה על המוצב הישראלי. לשם כך היה צריך לפרוץ דרך אל המוצב הסורי והמשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה ויחידה הנדסית פיקודית של פיקוד צפון. הפלסים נאלצו להתמודד עם מספר אתגרים:

1. סלע קשה וחזק, שקשה לחצוב בו
2. תוואי דרך צר והררי, סכנה ליפול לתהום
3. קור עז ושלג רב. דבר זה מגביר את סכנת ההחלקה וכן מקשה על פעולת הכלים והאנשים מחמת הקור.
4. מיקוש שהטמינו הסורים
5. מארבים שביצעו לוחמי הקומנדו הסורי

הפלסים הצליחו להתמודד עם כל האתגרים:

1. חציבת הסלע נעשתה בידי דחפורי די-9 כבדים כאשר סלעים קשים במיוחד פוצצו באמצעות חומרי נפץ.
2. הדחפורים עבדו בזהירות רבה ופילסו דרך ברוחב 5 מטרים.
3. הובא ציוד מיוחד שהגן על החיילים, הכלים והדלק מפני קיפאון.
4. המוקשים פונו בידי הפלסים.
5. לוחמי הצמ"ה היו מוכנים לכך ובזכות ערנותם היו מוכנים למארבים ואף לקחו בשבי 8 אנשי קומנדו סורי.

הדרך הושלמה בהצלחה ואפשרה לכוחות צה"ל להעביר אספקה למוצבים גם באמצעות כלי רכב ולא רק באמצעות מסוקים.

כעבור מספר שבועות כוסתה הדרך בשלג כבד וחיל ההנדסה נקרא שוב לפלסה. בעזרתם של אנשי מע"צ וציוד מיוחד לעבודה בקור עז שהותקן על כלי הצמ"ה ומעילים מחממים שסופקו למפעילים - גם מאמץ זה הוכתר בהצלחה. אחרי בניית הדרך הקים חיל ההנדסה בונקרים, ביצורים ותשתיות במוצב הישראלי ובמוצבים הסורים שנכבשו. העבודה נעשתה מהר יותר מן הצפוי, על אף שבחלק הזמן היא נעשתה תחת הפגזות סוריות.

באפריל 1974, החלו הסורים בהכנת נתיב לטנקים אל שיא החרמון. שיא החרמון היא הפסגה הרמה ביותר של רכס הרי החרמון ומתנשאת לגובה של 2814 מטר מעל פני הים. על חיל ההנדסה היה עתה להיאבק לא רק כנגד תנאי הדרך הקשיים, אלא גם כנגד הזמן, כאשר פלסי ומפעילי הצמ"ה התחרו נגד הסורים מי יגיע ראשון לפסגה. דחפור די-9 פרץ את הדרך, כשאחריו שופלים ומפלסות המשלימות את פינוי השלג, ונגמ"ש M-113 שאבטח את העבודות. ניסיונם של מפעילי הצמ"ה ונחישותם, אפשר להם להשיג במירוץ את הסורים, והדי-9 הישראלי שהוביל את הפריצה היה הכלי הממונע הראשון שהגיע לפסגת החרמון. בעקבות מאמצי תיווך של האו"ם הוצב בפסגה כוח בינלאומי והוא יצא מרשותם של הסורים.

[עריכה] הקרבות בסיני

חיל ההנדסה ניסה להקים מספר מתקני הצתה לאורך התעלה, שייצרו חומת אש וימנעו צליחה מצרית. ניסויים במתקנים כאלה נעשו עוד ב-1970 אך לא עלו בהצלחה. למרות זאת, הוקמו מספר מתקני הצתה ומתקני דמה, וזאת לצורך הטעייה. ביום שישי ערב המלחמה נשלח צוות של יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ( יחידת יפת"ח ) להכין את המתקנים להצתה. בעת הצליחה עצמה, לא הצליחו הפלסים להפעיל את המתקנים בזמן עקב עיכוב אישור מהדרג הפיקודי הגבוה. בלית ברירה, עזרו הפלסים למעוזים בהתבצרות אך לנוכח היתרון המספרי המכריע של המצרים, לא יכלו למנוע את הצליחה. הצוות נפל בשבי המצרים יחד עם חילי המעוז בו שהו. למרות זאת, מבצע ההטעיה הצליח בחלקו והמצרים הקצו כוחות למעקב ונטרול מתקני ההצתה. במהלך הקרבות בסיני, עזרו כוחות ההנדסה לחלץ טנקים פגועים, לפנות שדות מוקשים ואף להילחם שכם אל שכם עם הטנקים והחי"ר בתור חרמ"ש (חיל רגלים משוריין).

אחרי שנבלמה ההתקפה המצרית, המאמץ העיקרי של כוחות ההנדסה היה לפרוס את מערך הגישור והצליחה, לפרוץ ולפנות במהירות דרכים להעברת הכוחות ומערך הגשרים הניידים, לכיוון התעלה.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

[עריכה] צליחת התעלה


ערך מורחב – מבצע אבירי לב

צליחת התעלה הייתה אחת מרגעי המפנה וההכרעה החשובים במלחמה. בעקבות הצליחה התאפשרו ניתוקם של קווי האספקה המצריים וכיתור הארמיה השלישית, דבר שאילץ את המצרים להיכנע. צליחת התעלה אפשרה גם לכוחות צה"ל להיכנס לעומק שטח מצרים, ואף להגיע לנקודה שמרחקה 101 ק"מ מעיר הבירה קהיר. צליחת התעלה לא הייתה מתאפשרת לולא חיל ההנדסה שהתכונן אליה כבר מסוף מלחמת ששת הימים והכשיר צוות וציוד עוד ב-1967. ב-1968 הוקם גדוד 605 שהיה אחראי על הצליחה ובהמשך הפך לגדוד ההנדסה הקרבית הסדיר השני בצה"ל. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, נכנס חיל ההנדסה לכוננות צליחה והצליח להכשיר את רוב הציוד והאנשים למבצע המורכב והמסובך. הצליחה בוצעה בהתאם לתו"ל שפותחה בשילוב עם חיל השריון, שלפיה הטנקים גררו והובילו את הגשרים והדוברות, עזרו בהשקתם למים, ואחר כך הובלו עליהם לצדה המערבי של התעלה. מבצע צליחת התעלה כונה בצה"ל מבצע "אבירי לב".

כבר ב-13 באוקטובר החלו כוחות ההנדסה במאמץ להוביל את אמצעי הצליחה אל עבר התעלה. ברם, עקב הקרבות הקשים שהתנהלו ברחבי סיני, והעומס הגדול של יחידות וכוחות על צירי התנועה, נוצרו פקקי תנועה שגרמו לעיכוב גדול בהעברת סירות הגומי, הדוברות וגשר הגלילים. רק ב-16 באוקטובר צלחו סירות הגומי הראשונות את התעלה והנחיתו ביבשת אפריקה את היחידות הראשונות של חטיבת הצנחנים 247. הצליחה בוצעה באזור התפר שבין הארמיה השנייה לשלישית, מול מעוז "מצמד", מצפון לאגם המר הגדול. בעוד שגשר הגלילים נתקע דוברות ה"תמסח" המתנייעות הצליחו להגיע לאזור הצליחה ובהמשך גם דוברות היוניפלוט שנגררו על ידי טנקים. אור ליום ה-16 באוקטובר צלחו 27 טנקים מחטיבה 421 את התעלה ע"ג התמסחים, וחברו לראש הגשר שהוקם במשך הלילה על ידי הצנחנים בגדה המערבית של התעלה. כח הטנקים נע במשך יום שלם (ה-16 באוקטובר) עשרות קילומטרים בעומק אדמת מצרים כשהוא משמיד בדרכו בסיסי טילים נגד מטוסים, טנקים, רכב ומתקנים של הצבא המצרי. פעילות זו פתחה מסדרון אוירי נקי מטילים לחיל האוויר הישראלי.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bits.wikimedia.org/skins-1.5/common/images/magnify-clip.png]

"גשר ג'וני" (גשר הגלילים) של חיל ההנדסה על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bits.wikimedia.org/skins-1.5/common/images/magnify-clip.png]

גשר הדוברות


ב-17 באוקטובר, בליווי דחפורים הגיעו דוברות המצופים ("יוניפלוט") אל חצר המעוז "מצמד". ב-11:30 כבר החל מאמץ הצליחה וכל הדוברות הושקו אל המים. סא"ל אהרון טנא (ג'וני), קצין ההנדסה הפיקודי של פיקוד דרום פיקד על הקמת הגשר, שהושלם בשעה 16:30 אחר הצהריים למרות הפגזה מצרית כבדה. בשעה 23:00 בלילה ארעה תקלה בגשר ואחד המצופים ניתק. בחיל ההנדסה אלתרו מהר פתרון: הדוברות נקשרו זה לזה בכבלים ועל הרווח ביניהם נפרשו גשרונים של טנקי גישור. כך התאפשר המשך מעבר הטנקים.

גשר הגלילים עצמו סבל מבעיות בגרירה והושק ב-19 באוקטובר אחרי מסע ממושך שגרר תלאות ותקלות רבות.

מבצע הצליחה תפס את המצרים בהפתעה. רק ב-17 באוקטובר הבינו המצרים שכוחות צה"ל חצו את התעלה, וב-18 באוקטובר פתחו בהרעשה ארטילרית כבדה על הגשרים שהקים צה"ל על התעלה. לוחמי חיל ההנדסה החזיקו את הגשרים למרות ההפגזה הארטילרית הכבדה ואפשרו מעבר של כוחות מסיני אל תוך יבשת אפריקה. החל מ-20 באוקטובר תפקידו העיקרי של חיל ההנדסה היה להחזיק את הגשרים ויהי מה, ולתקן אותם כל אימת שהם נפגעים מהתקפות מצריות. המצרים התקיפו את הגשרים באש כבדה, והפלסים תחזקו את הגשרים תחת אש. על כך זכו מספר פלסים לעיטור המופת ואף לעיטור העוז. לוחמי וחובשי החיל גם קיבלו עיטורים על גבורה ותושייה בלתי רגילה בפינוי הפצועים והטיפול בהם.

הגשרים שבנה חיל ההנדסה נקראו על שם מפקדי חיל ההנדסה שנהרגו במבצע הצליחה מהפגזות מצריות:

• הגשר הראשון נקרא ע"ש סרן (א"כ רס"ן) יהודה חודדה, שזכה לעיטור העוז.
• הגשר השני, גשר הגלילים, נקרא "גשר ג'וני", ע"ש סא"ל אהרון טנא (ג'וני) מפקד ההנדסה הפיקודי, בעל עיטור המופת.
• הגשר השלישי, "גשר הצנע", נקרא "גשר ברוך", ע"ש סא"ל ברוך דה-ליאון, קצין ההנדסה של אוגדת שרון.

אחרי שיוצבו הגשרים היה צורך לפרוץ את סוללת העפר ושדות המוקשים שהקימו המצרים בצד שלהם של התעלה. דחפור די-9 הובל על דוברה לצד השני, פרץ את הסוללה ואף פינה נתיב בתוך שדה המוקשים. במוקשים שגרף הדחפור הכבד השתמשו אנשי חיל ההנדסה כדי לפוצץ פרצה גדולה יותר בסוללה ובכך להרחיב את ציר הפריצה.

בעקבות מאמץ הצליחה המוצלח ופריצת ביצורי התעלה, החלה הזרמה של כוחות שריון לגדה המערבית, שהביאה את כוחות צה"ל עד לקילומטר ה-101 בכביש סואץ-קהיר, ולכיתור הארמיה השלישית של מצרים באזור סואץ. בעקבות הכיתור המוצלח נאלצו המצרים להסכים להפסקת אש וב-24 באוקטובר נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

[עריכה] הקמת הגשר היבשתי

כעת, נדרש חיל ההנדסה להבטיח מעבר בטוח ומהיר לאספקה שוטפת ומעבר כוחות לכוחות צה"ל ששהו בשני צידי התעלה. חשיבות עליונה נודעה עתה להגנת 3 הגשרים הצפים מפני טיבוע. מאחר שהיה ברור שבמקרה שתופר הפסקת האש, ימקדו המצרים את מירב המאמצים בטיבוע הגשרים הצפים, לשם ניתוק כוחות צה"ל שנמצאים בגדה המערבית של התעלה. כפתרון, הציע הקהנ"ר לשעבר ירחמיאל דורי להקים "גשר יבשתי" מעל התעלה, שיהיה חסין מפני טיבוע.

המשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה 572 (מילואים), של פיקוד הדרום, (כיום: גדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד דרום) בפיקודו של סא"ל טוביה לביא. גדוד זה, שהשתמש אך ורק בכלי צמ"ה, רכב, וציוד אזרחיים, שגויסו בתחילת המלחמה, היה מורכב רובו ככולו מאנשי מקצוע מנוסים בתחום ההנדסה והתשתיות: המפקדים היו מהנדסי דרכים ובנין, וקבלני עבודות עפר ותשתיות, והמפעילים היו אנשי עבודות עפר ותיקים, מפעילי כלים כבדים במכרות הפוספטים והנחושת, ובמפעלי ים המלח שבנגב.

מפקדי הגדוד, תכננו במהירות את "הגשר היבשתי", כאשר מטרתם הייתה יצירת סכר של ממש בתעלת סואץ, שישמש תשתית מוצקה לכביש בטוח וסלול, שאינו פגיע לתקיפות ו/או הפצצות מהאוויר. מיד החלו חיילי הגדוד - מפעילי הכלים, לדחוף אלפי טונות של עפר, אל תוך התעלה, כאשר העבודה נעשתה במקביל משני צדי תעלת סואץ. מאחר שהיה צורך בשינוע כמויות אדירות של אבנים ועפר לאתר לצורך ביצוע המשימה, צורפו לגדוד כוחות נוספים, שכללו בין השאר יחידות תובלה שהשתמשו בצי משאיות רכינה אזרחיות מדגם מרצדס בשלל צבעים, (שנרכשו באירופה בדחיפות לצורך המבצע, ונשלחו בדרך הים לישראל), והוקם "אגד צמ"ה" מיוחד שהיה כפוף למפקדי הגדוד.

השלב הסופי בהקמת ה"גשר היבשתי" כמעט הושלם בחודש נובמבר אך העבודות הופסקו וחודשו שוב ושוב מסיבות מדיניות.

כדי להתגבר על הזרימה החזקה שנבעה כתוצאה מהבדלי הגאות והשפל בין ים-סוף (המחובר לאוקיינוס ההודי) לים התיכון, נערך ביצוע השלב האחרון של הגשר, באמצעות הטבעת דוברות ישנות שהובאו מנמל ת"א, מולאו באבנים, ונדחפו על ידי הדחפורים לפתח שנותר. בסיומן של העבודות ניצב על פני תעלת סואץ סכר מרשים, כולל ציפוי אבן (למניעת ארוזיה) משני צדדיו. בפועל, זהו אחד הגשרים המפוארים בתולדות ההנדסה הצבאית שנבנה תוך כדי מלחמה, נתוני הגשר - כפי שתוארו באתר עמותת חיל ההנדסה הם:

"לאחר כשישה שבועות של עבודה מאומצת, אשר במהלכה שוקעו בתעלה 350,000 מ"ק חול, חרסית ואבן, הועמד לרשות צה"ל גשר, שכמותו לא הוקם מעולם על ידי שום צבא בתקופה המודרנית. ממדיו היו מרשימים: אורכו 185 מ', רוחבו 22 מ' וגובהו מעל פני המים 2 מ'. עומק המים במקום הקמתו היה 16 מ'. 8 מ' מרוחבו צופו באספלט. 10 מ' יועדו למעבר טנקים ו-4 המטרים הנותרים הושארו כשוליים. עתה שוב אי-אפשר היה לנתק את הנתיב בין אסיה לאפריקה, שהועמד על ידי חיל ההנדסה לרשות כוחות צה"ל." [4]עם נסיגת ישראל מאזור תעלת סואץ לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הועבר הגשר בשלמותו לידי המצרים. במסגרת עבודות הכשרת התעלה לחידוש השיט, פורק הגשר.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

[עריכה] הפקת לקחים והתעצמות

בעקבות הלקחים שהופקו ממלחמת יום הכיפורים, מוכנותו של חיל ההנדסה, והוכחת יכולתו הבלתי מעורערת וכשירותם של אנשיו לתכנן ולבצע מבצעים הנדסיים וצבאיים מורכבים ביותר, הועמד חיל ההנדסה מעתה במקומו הראוי: בחזית המערך הלוחם.

כתוצאה מהצורך ביכולת הפעלת כמות גדולה של כלי צמ"ה, ומשאיות כבדות, לשם ביצוע מטלות הנדסיות בפרק זמן קצר ביותר (כגון "הגשר היבשתי"), רכש צה"ל כמות גדולה של כלי צמ"ה כבדים, חדשים ומשומשים. כמו כן הוקם מערך לוגיסטי שכלל מובילי טנקים שיועדו לשינוע הציוד הכבד, ואת משאיות הרכינה האזרחיות שהגיעו במשלוחי החירום במהלך מלחמת יום הכיפורים (ובינתיים נצבעו בצבעי צה"ל) אשר אוחסנו במחסני החירום. מעתה, היה חיל ההנדסה ערוך ומוכן לביצוע חלק גדול מהפעילות, ללא צורך בהישענות על מערך כלים מגויסים.

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים, ושלבי נסיגת צה"ל משטחי סיני, היה חיל ההנדסה אחראי לתכנון וביצוע סלילת תוואי הכבישים החדשים שנמתחו לאורך הגבול עם מצרים, פריצת דרכים חדשות, ויצירת תשתיות לבסיסים החדשים בסיני ובנגב (מבצע "רמון"). כל העבודות בוצעו על ידי אנשי גדוד הצמ"ה הפיקודי (מילואים) 8163 (בשמו הקודם: גדוד הצמ"ה הפיקודי (מילואים) 572) של פיקוד הדרום), באמצעות כלי הצמ"ה שנרכשו, ללא כל צורך בגיוס כלי צמ"ה ואמצעים אזרחיים.

[עריכה] ראו גם

• היסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי
• מלחמת יום הכיפורים
• אירועי מלחמת יום הכיפורים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר של עמותת חיל ההנדסה - מלחמת יום הכיפורים
• פורום צבא וביטחון בפרש:
  1. אמצעי גישור וצליחה בצה"ל (כולל תמונות מצליחת התעלה)
  2. שאלה לגבי מערך/סד"כ חה"ן ואמצעי הנדסת סער ביום כיפור
  3. מלחמת יום כיפור – שיא החרמון – מורשת קרב
  4. 36 שנה אחרי - תמונות לאחר המלחמה, תמונות של לוחם מגדוד 605

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ על פי מקורות מצריים, סיום הקרבות היה ב-28 באוקטובר עם כניסת משקיפי האו"ם לעמדותיהם. ‏שמואל בר, מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים, הוצאת מערכות, 1986, עמ' 66
2. ^ מבצע לקט, אתר עמותת חיל ההנדסה.
3. ^ מערך כלים מגויסים הוא מערך המשאיל כלי רכב וציוד מכני הנדסי אזרחיים ומעביר אותם לשימוש זמני על ידי צה"ל למטרות צבאיות. בסיום השימוש בכלים הם מוחזרים לאזרחים מהם הם נלקחו.
4. ^ אתר עמותת חיל ההנדסה: מלחמת יום הכיפורים - הגשר היבשתי.

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1% D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%99% D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D 7%99%D7%9D
קטגוריות: מלחמת יום הכיפורים | חיל ההנדסה הישראלי

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

וואו! תבורך על כמות המידע הזו! מבטיח לקרוא הכל בהזדמנות

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

חבל שצה"ל לא מוציא דור ב' של אנצקילופדיית צה"ל בחילו, שנעצרה לפני מלחמת לבנון ורובה עם תמונות שחור-לבן בלבד. מאז צה"ל השתכלל, נוספו אמצעים רבים ומגוונים, וגם פעילות מבצעית עניפה - מבצע שלום הגליל, הלחימה בלבנון עד הנסיגה ב-2000, האינתיפאדה הראשונה, אינתיפאדת אל-אקצה, מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה.

החומר שבאתר חיל ההנדסה מהווה די סיכום של האנצ', ובכל הקשור לחומר חדש - די לוקה בחסר: אם בפירוט יתר של אירועים זניחים, ואם במחסור במידע שיטתי עם נקודת מבט כוללת על המתרחש בחיל מאז 1980 ועל תרומתו ללחימה ולפעולות צה"ל עד ימינו. יש גם מחסור בתמונות עדכניות ותמונות היסטוריות מפעילות (למשל: איך אין באתר חה"ן תמונות מהריסת המוקטעה באינתיפאדה השנייה, או מהקרב בג'נין או מעופרת יצוקה?).

דווקא על ערכי הגדודים זה להפך - אין כמעט מידע על העבר וחצי מהטקסט הוא פירוט לא שיטתי של קרבות ופתיחות צירים של הגדודים ממלחמת לבנון השנייה. באתר חיל השריון/יד לשריון יש מידע על 2 גדודי הנדסה שהועברו ת"פ חטיבות השריון הסדירות, והוא לא תואם את זה שבאתר חיל ההנדסה.

מכל הסיבות הללו - צריך לבצע סדר במידע, וויקיפדיה היא אחת הפלטפורמות לכך, וזאת שאני כרגע עובד בה. בכל מקרה, כל עזרה תתקבל בברכה. (אגב, ניסיתי פעם לפנות לתיבת המייל החיילית שבאתר חה"ן אבל קיבלתי כתגובה הודעת שגיאה).

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

הייתי מפעיל D-9 ספורט (פתוח-ללא שריון) גם ב-"ששת הימים" וגם ב-"יום הכיפורים"
בגדוד הנדסה 271 ,

צירוף תמונות קודמות לא צלח לי, אז הנה שוב....
הייתי מפקד חולייה בפל' הצמ"ה בגד' 271 שהוקם רק חצי שנה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. במלחמה עצמה פעלנו במסגרת האוגדה של ברן בתפקיד עורפי יחסית: למגן תותחים ודרגים.. מנותקים מהגדוד והפלוגה: ללא קשר...דלק מים ומזון "משכנו" מהשיירות שעברו לידינו...
עד שהבחננו בחלקי גשר הפונטונים תקועים בחולות וטנקים מתאמצים ללא הצלחה להתקדם.
ואז אמרתי לחברה': קדימה בואו נדחוף אותם..! נתנו "פול-גז" ודחפנו...
וכך הגענו 4 D_9-נים עם הגשרים לתעלה...השתתפנו בפריצת הסוללה. בהשקה ובעגינה...
כשהגדוד קיבל הוראה לעבור בתוך "השרוול" לצד האפריקאי... הצטרפנו..עד להר אתקה..

תודה על המידע ועל תיאור תרומת מפעילי ה-D9 לצליחת התעלה, אבל גם הפעם התמונה לא עלתה.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

הדחפורים האלה גם מיגנו את עמדות התותחים והצילו חיים.
ברוכים תהיו.

.

על זה נאמר: צמ"ה מעצמה!
גאה להיות שייך!