אני חושבת שזו לא שאלה ש האם זה אמיתי או לא. השאלה היא בעצם האם כדאי בכלל להתעסק עם זה.אם נחשוב על זה במובן "המיסטי" אפשר בעצם להבין שהעובדה שיש לנו הפרדה בין 'העולם הזה' ל'עולם הבא' עוזרת לנו מאוד להשלים עם המוות של האדם שאותו איבדנו. אנחנו לא צריכים תקווה נוספת שאולי אפשר להיפגש עם אותו אדם...תחשבו על זה-עד שהשלמת עם זה שאבא שלך נפטר פתאום בא מישהו ואומר לך יש סיכוי שאתה יכול לדבר איתתו. ואם זה מצליח אתה ממשיך וממשיך וככה פוגע בעצמך כי אתה שוכח החיים ולא המוות הם הדבר החשוב ביותר. לאורך כל ההסטוריה ההתעסקות עם המוות גררה הרגשה של דיכאון ואובדניות..
אבל א זה לא מצליח האדם גם אז מאבד את התקווה כי עד שהוא התרגש מזה ששוב יוכל לדבר עם אבא שלו האכזבה כל כך קשה שפתאום הוא מרגיש כאילו הוא שוב איבד את אבא שלו ואז התהליך הזה של ההשלמה עם המוות מתחיל שוב מחדש ואולי אפילו לא מצליח בצורה טובה כמו בפעם הראשונה...

מה שאני רוצה להגיד פה, שסקרנות היא אומנם אפיון של כל האנשים אבל אל תשכחו שהסקנות הרגה את החתול. משמעו ש עדיף שלאט להתעסק עם נושאים כאלה ולהשקיע את הסקרנות שלנו בדברים שישפיעו על החיים שלנו בצורה יותר חיובית כמו למודים והתפתחות עצמית..

תחשבו על זה...