הקשר בן רחל אימנו לבין ימי בן המיצרים

הימים החלים בן י"ז בתמוז לבין ט' באב נקראים בשם -ימי בן המצרים, הם נקראים בשם זה- על שם הכתוב: "כל רודפיה השיגוה בן המצרים"

.[איכה א', ג']

ב:י"ז בתמוז – אירעו חמישה אירועים כואבים לעם ישראל:

א] הובקעה העיר על ידי- נבוכדנצר מלך בבל.

ב] נשתברו הלוחות הראשונות.

ג] בוטל קורבן התמיד .

ד]בבית המקדש- שרף אפוסטומוס את התורה.

ה[ הועמד צלם בהיכל.

לפיכך, בימים אלה- ממעטים בשמחה, הם נקראים גם בשם:"שלושת שבועות האבל" כפי שכתוב בדניאל:

"בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים, לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים"

[ דניאל י' ,ב'- ג']

לפי דעת הרמב"ם: אין להשמיע ניגונים מכלי נגינה וזמר שונים וכל מי שמשמיע צלילים- קול זמר- אסור להאזין לכך- מפאת החורבן.

ימים אלה מועדים לפורענות .לפיכך – יש להישמר ביתר משנה זהירות בכל מקום, כגון: בים, בכבישים לרבות מעבר חציה, בטיולים.

על מה חרבה הארץ?

בית ראשון – חרב בגלל שלושה גורמים:

1] עבודה זרה.2] גילוי עריות 3]שפיכות דמים.

בית שני חרב- בעבור שנאת חינם- השקולה כנגד שלושת עבירות אלה.

אחת האגדות שידועות לנו במיוחד מספרת: כשהלכו בני- ישראל כבולים בשלשלאות- לגלות לפני-

נבוכדנצר מלך בבל- בדרכם עברו על פניי רחל אימנו . כפי שכתוב:"קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על- בניה מיאנה להינחם על – בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום – ה' ושבו מארץ אויב: ויש – תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם:"

[ירמיהו ,ל"א,י"ד –ט"ז]

כדי להכיר היטב את אישיותה של רחל אימנו- נעיין במקורות: רחל הייתה אחת מבן ארבע אמהות- אשתו של יעקב אבינו ובתו של לבן הארמי.

לראשונה, ניתן לפגוש את רחל [ בראשית כ"ט] כאשר יעקב מגיע ארצה בני- קדם, הוא נתקל ברועי הצאן אשר מתקשים לגולל את האבן מעל פי הבאר והוא נירתם לעזרתם – בהסרת האבן. " ויאמר אליהם הידעתם את לבן בן נחור? ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת- לבן אחי אימו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן... וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך:" על בכי זה של יעקב – אומר רש"י : יעקב בכה- היות וראה ברוח הקודש שאין רחל עתידה להיקבר עימו. רחל רצה לספר לאביה- כאן נראה שהיא זריזה וחרוצה.

יעקב מתלהב מאד מאישיותה המיוחדת וגם מיופייה המיוחד! יעקב ניקשר אליה וחפץ לשאתה לאישה.

הוא עורך הסכם עם אביה, לפיו הוא יעבוד עם הצאן במשך שבע שנים ובתום תקופה זו- לבן ייתן את-

רחל בתו ליעקב לאישה. למרבה הצער , בתום שבע השנים – לבן אינו מקיים את הבטחתו ונותן ליעקב את לאה הבכורה בטענה: " לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" [בראשית, כ"ט, כ"ה,]

יעקב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות על מנת להשיג את רחל – שכל כך אהב-לשאתה לאישה.

אכן, הכתוב מתאר את רחל כך:"ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה" [בראשית כ"ט,י"ז].

לאחר שבע שנים נוספות וקשות - יעקב נושא לאישה גם את רחל.

מתברר שבתחילה רחל הייתה עקרה, היא הייתה בעלת חוש אימהי חזק ושאפה לילדים משלה.

"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבא לי בנים ואם אין מתה אנוכי"[בראשית , ל',א'] רחל אינה נכנעת היא רוצה בנים משלה! היא מתפללת- שהרי ה' מתהווה לתפילת הצדיקים. בסופו של דבר היא נענית: "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי ותקרא את – שמו יוסף לאמור יוסף ה' לי בן אחר".

כאן, כפי שרש"י מציין, הייתה לרחל רוח הנבואה – לפי שיודעת הייתה שיעקב עתיד להעמיד שנים עשר שבטים- לכן שאפה שהבן שלה- מדמה ובשרה - יהיה כלול בתוך השבטים,לכן לא נתפללה אלא לבן אחר.

כלומר- ראתה ברוח הקודש שעוד בן אחד אמור להצטרף לשבטים , לכן התפללה."הלוואי יהיה ממני"[ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג],

בהמשך, יעקב מודיע לנשותיו לעזוב את בית אביהן ולעלות ארצה. רחל ולאה נענות לבקשה. רחל שהייתה אישה צדיקה במיוחד רצתה להרחיק את העבודה הזרה של אביה- לכן החביאה את התרפים בכר הגמל .כאשר אביה רדף אחריהם וחיפש אחר אליליו , לא מצאם.

רחל- האישה הצנועה מסרבת לקום בטענה:"אל – ייחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך כי- דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים" [בראשית ל"א, ל"ה]- כאן רחל מצד אחד מתגלה כאישה צנועה וצדיקה ונזהרת גם בכבוד אביה ומשוחחת איתו בכבוד.

כאשר יעקב פוגש בדרך את עשו – יוסף מסתיר אותה בגופו מפני עיני עשו :"ותיגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחו"- [בראשית ל"ג ,ו'- ח'] רש"י מסביר: בדרך כלל האמהות היו ניגשות לפני הבנים, אבל אצל רחל יוסף ניגש לפניה אמר בליבו: אימי יפת תואר – לכן הגן עליה בגופו ובקומתו הגבוהה.

לסיכום, ניתן להסיק – כי רחל הייתה אישה אצילית, אישה יראת שמים, בעלת אמונה חזקה. גם כאשר אחותה – לאה- ניתנה ליעקב, היא קיבלה זאת בהבנה ואף מסרה לה את הסימנים שיעקב מסר לה קודם.

הסימנים היו: חנה = חלה - מצוות הפרשת חלה, נידה,הדלקת נר שבת.

כאן רחל מתגלית כאישה בעלת חסד עצום. אישה בעלת רוח הקודש.

בדרך אפרתה- כאשר רחל יולדת את בנימין היא מתקשה בכך, היא מספיקה לקרא לו:" בן אוני" "ואביו קרא לו בנימין"

רחל קראה לו :"בן אוני"- לפי רש"י- הכוונה בן צערי.לפי שנולד לבדו בארץ.

רחל נקברה בבית לחם ועד היום המקום משמש מקום קדוש – מקום שהמונים עולים להתפלל. היא נפטרה ב- י"א חשוון.

רחל קיימת איתנו עד היום, היא ממשיכה לבכות את בניה. היא חיה ולא מתה- כי צדיקים במותם נקראים חיים.

מי ייתן וכל הצומות יהפכו לימים טובים- לעם ישראל ובקרוב נזכה לגאולה שלמה.

כפי שכתוב:"כה אמר ה' צבאות צום רביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים: והאמת והשלום אהבו" [ זכריה ח', י"ט]