|
22-06-2011, 05:12
|
|
|
חבר מתאריך: 01.03.07
הודעות: 5,639
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי nec_000
אינני חושב שיש ברשותך כמו לכל אחד אחר לעניין זה, יכולת "לנבא" מה הרוסים יעשו או לא יעשו. מה שהינו ניחוש מושכל בכל מקרה, זה שהרוסים יעשו את מה שמשרת את
האינטרס שלהם הכי נכון בכל מקרה ומקרה לגופו.
עוד ניחוש מושכל הוא, שישראל מהווה פוטנציאל שהרוסים מאד ישמחו להתקרב אליו נכון
להיום והתובנה הזו מחלחלת אצלם יותר ויותר ככל שהשנים עוברות. מבחינתה של רוסיה,
הכנסת דריסת רגל באזורנו ובמיוחד באמצעות ישראל תוך הכנסת אצבע בעין של
האמריקאים, הינה יעד מבוקש.
|
לא צריך להיות נביא בשביל לדעת שצוללות תקיפה חדישות גרעיניות זהו נכס אסטרטגי, ואחד היעדים העיקריים שלהן זאת הגנה על צוללות טילים בליסטיים במקום פריסתם. חשיפת היכולות והחולשות של הצוללת (במכוון או של במכוון) תביא לפגיעה קשה ביכולת ההרתעה הגרעינית של רוסיה. לכן אפילו המדינה כמו הודו, שהחשיבות שלה לרוסיה עולה על זאת של ישראל וגם הסיכוים של זליגת הסודות הרוסיים ממנה לארה"ב או סין הם קטנים יותר, אפילו היא לא מקבלת פרויקט 885 אלא 971.
ציטוט:
המחיר של הצוללת (באם תסגר עיסקה) יעמוד היכן שהצדדים יגיעו לפשרה והסכמה
בנושא, כאשר "למרכיבי העלות הטכניים" תהייה כנראה השפעה קטנה יותר מאשר
לאינטרסים הבין מעצמתיים שבין רוסיה, לישראל, וביחס לזירה הבין לאומית.
יתכן אף מצב קיצוני, שבו הצד המוכר יהה להוט דיו לבצע עיסקה, כאשר "לגובה התשלום"
תהייה אף השפעה שולית בלבד במכלול שיקוליו.
|
אולי. אם תמורת זה ישראל תבחר ברוסיה כפטרון החדש שלה במקום ארה"ב. אבל מכיוון שזה לא יקרה, גם אין סיבה לרוסים לשווק אמל"ח יקר וקריטי במחירי הפסד.
ציטוט:
אחת הכוונות הן אכן הידוק בסדר גודל של היחסים שבין ישראל לרוסיה, בבחינת
אמירת אימוץ והכרה נוספת מצד המעצמה השניה בעולם כלפי ישראל.
אמנם לכאורה מסתמנת כאן כאילו סתירה באימוץ כפול משתי המעצמות, אך גם
קונסטלציה שאיננה בלתי אפשרית בנסיבות מתאימות. ישנן כלות שאחריהן מחזרים
בו זמנים שני חתנים.
למען הסר ספק, ישראל לבטח לא תבצע צעד שכזה "ללא ברכת הדרך מהבית הלבן",
או לחלופין תקבל מוכנות אמריקאית כפשרה, להציע מצידה מוצר חליפי.
|
במוצר חליפי אתה מתכוון ל"ווירג'יניה"? הסיכוי שהאמריקאים ימכרו לישראל את הצוללות האלה הוא בערך כמו הסיכוי שהרוסים ימכרו את 885. כלומר שואף לאפס.
ציטוט:
אכן רצויה כמות העולה על צוללת אחת - זוהי אמירה ברורה מאליה.
יחד עם זאת, אחד היתרונות של צוללת מהסוג האמור, הוא אי הצורך המתמיד להכנס
לנמל וזאת מפאת היכולת לשהיה סופר ארוכה בים הפתוח.
אין ספק שבאם הברירה היא צוללת אחת גרעינית או אפס צוללות גרעיניות בארסנל,
שאחת עדיפה מאשר כלום.
|
זה לא עניין של אריתמטיקה: "1 גדול יותר מ-0", אלא של הצורך המבצעי. אם היעד הוא הבטחת יכולת של מכה שניה מהים, אזי צוללת אחת לא מספיקה. זה מפני שהפוטנציאל של הצוללת אחת במקום שתיים לא יהיה 50%, אלא 0% ו-100% לחילופין. וכך גם ההרתעה שלך - לפעמים יש ולפעמים אין, אז צריך "לקוות" שהאיראנים יתקפו כאשר הצוללת לא תעמוד בנמל או תעבור עבודות תחזוקה תקופתיות.
לגבי יכולת שהייה - יש כזה דבר כמו ספינות הספקה, שמאפשרות לתדלק צוללת, לחדש את מלאי המצרכים ותחמושת, לעשות תיקונים קטנים ואפילו להחליף את הצוות בים, בלי הצורך לחזור לנמל הבית.
ציטוט:
צורכי חיל הים הישראלי אינם מסתכמים "רק בצוללות שמותאמות לפעול קרוב לחוף ובמים רדודים".
צורך נוסף של חיל הים הישראלי הוא מהסוג שאליו מתאימה רק הצוללת גרעינית, וצורך זה
איננו מתקיים כיום לצערנו הרב. הצורך הזה נדרש בעקרון גס, במיוחד לזירה האירנית
ונקווה לטובת כולנו שלא ידרשו יכולות שכאלו גם לזירות נוספות.
|
הזירה האיראנית זאת מה שקראתי לו "קרוב לחוף ובמים רדודים". אין לישראל צורך לצוד צוללות טילים בליסטיים או קבוצות קרב של נומט"ים באוקיינוסים, אין צורך לשכב מתחת לקרחונים של האוקיינוס הארקטי למשך חודשים. הצורך, על פי מה שאתה אומר, הוא להגיע לאיזור החוף הפרסי שממנו ניתן יהיה לשגר טילים לעבר מרכזי אכלוסין גדולים באיראן ולפטרל למשך זמן מה, עד שהצוללת האחרת תחליף אותה. בתרחיש כזה, חשיבות החמקנות של הצוללת תהיה לא פחות חשובה מזמן השהייה, מכיוון שהאיראנים יפעילו כל אמצעי נ"צ שברשותם על מנת לאתר את האיום. לכן צוללת גרעינית אינה מתאימה למשימה - היא גדולה יותר, רועשת יותר, והיכולת של צוללות גרעיניות לפעול בהצלחה במים ירוקים עדיין לא קיבלה אישור.
ציטוט:
כמו כן טענתך כי צוללות קונוונציונאליות הינן "שקטות יותר" או "חמקניות" יותר מצוללת
גרעינית, הינה טענה שגויה מיסודה.
יתרונה האינהרנטי של הצוללת הגרעינית ביכולת שהייתה הבלתי מוגבלת מתחת
לפני המים, ביכולת תנועתה לעומק, במרחב, במרחק, בטווח, בזמן, ובמהירות, הן מעל
לפני המים ושבעתיים מתחת לפני המים, מקילות עליה את מלאכת החמיקה "בסדר גודל".
|
מה שאמרתי זהו דבר ידוע ומקובל. באיזורים חופיים (littoral waters) לצוללות דיזל-חשמליות יש עדיפות על צוללות גרעיניות מבחינת החמקנות.
(אני לוקח נתונים של 214 הגרמנית, מכיוון שאין לי את הנתונים של ה"דולפינים" החדשים. )
הטווח: המרחק בין נמל חיפה לחוף האיראני הוא בסביבות 6,000-5,000 ק"מ. טווח של צוללת גדם 214 הוא 12,000 מיל ימיים (יותר מ-22,000 ק"מ). 5-6 אלף ק"מ לכל כיוון זהו לא מרחק גדול מדי, במיוחד אם יש ספינות הספקה (בסיס צף). לאחר שהצוללת הגיעה למקום, היא יכולה להיעזר במערכת AIP על מנת להישאר מתחת למים למשך שלושה שבועות (AIP של 214). טווח צלילה (בלי שנורקל) הוא 420 ק"מ, כלומר הצוללת יכולה לצאת מאיזור הפטרול, להטעין את הסוללות ולחזור לפטרל.
עומק: עומק הצלילה של 214 הוא בסביבות 400 מטר. זה בערך דומה לעומק צלילה של הצוללת הגרעינית, ההבדל הוא בעשרות אחוזים.
מהירות לא חשובה לצוללות טילים בליסטיים גרעיניים, לפחות לא על חשבון החמקנות, וכיוון שאנחנו מדברים על צוללת למטרות הרתעה גרעינית, דינה כצוללת טילים בליסטיים ולא צוללת תקיפה. לצורך העניין, המהירות המעשית או המבצעית בפועל של צוללת דיזל-אלקטרית יכולה להיות גדולה יותר משל הצוללת הגרעינית. האחרונה מוגבלת למהירות שמאפשרת פעולה הכור ללא הפעלת המשאבות, כלומר בסביבות 3 קשר + (במצב natural circulation). מהירות השיות של צוללת 214 בהנעה חשמלית בלבד - 8 קשר.
שהייה: נכון, יש עדיפות טבעית לצוללות גרעיניות בתחום הזה. אבל בפועל, זמן השהייה (אם אנחנו מדברים על endurance בכלל) המוצהר של 214 הוא 3 חודשים (12 שבועות). זמן שהייה של צוללת 971, לדוגמה, הוא 13 שבועות (100 יום).
ציטוט:
*באם טענתך היתה "לשני צינורות" שעומדים כגולם, מי מהם יחזיר יותר הדי אקו,
אזי הגוף הגדול יותר ובאם הוא מאותו חומר וצורה, יחזיר יותר משוב לסונאר.
אך זהו רק נדבח אחד בלבד ואפילו צר למדי מתוך מכלול התכונות הכולל שמגדירות את
יכולת החמקנות של צוללת.
|
בכלל לא. מדובר בשני הקריטריונים החשובים ביותר מבחינת חמקנות הצוללת - החותמת האקוסטית שלה (גילוי פסיבי) והמימדים שלה (גילוי אקטיבי). בדיוק כפי שאמצעי גילוי עיקריים של כוחות הנ"צ הם סונאר פסיבי ואקטיבי.
ציטוט:
לשתי הפסקאות האחרונות בדבריך אגיב, בכך שאפנה אותך בשנית להבדלי היסוד
האינהרנטיים אשר חלים בין צוללת גרעינית גדולה אל מול צוללת דיזל (מכל גודל שהוא).
יתרונות אלו מהווים את "ה-הבדל" ביכולות הדרושות לזירה המוזכרת. מתיחת מידותיו
של הדולפין לאורך/לגובה/לרוחב על מנת להוסיף נפח סולר נוסף, איננה מה שתשנה
עקרונית את התמונה, ולכל היותר תכפיל את זמני השהיה והטווח בסקלאר (ואף נמוך למדי
אם יותר לציין).
|
האמת לא הבנתי את הביקורת. אם תוכל להיות ספציפי יותר, אולי אפילו להביא מספרים להמחשה.
ציטוט:
כמו כן כניסה לתהליכי פיתוח כפי שתארת, מכניסה יותר מדי דמיון יצרתי מאשר פרקטיקה
מעשית בקבועי הגודל של ישראל, כמו גם דמיון פסאו-מדעי להבדיל מהשענות על ידע
אקדמאי מוצק שרלוונטי לנושא (ללא כוונה לזלזל חלילה וחס כמובן).
|
אני לא רואה למה. ישראל השתתפה בפיתוח של "דולפינים". למעשה, עד כמה שהבנתי, היא ניהלה אותו, בהיותה נעזרת בחברות זרות בעלות ניסיון בתחום. הניסיון הזה הוכח, להבנתי, כמוצלח, ואני לא רואה למה אי אפשר לחזור עליו, רק ברמה טכנולוגית קצת יותק גבוהה.
בעניין הפרקטיקה המעשית (ד"א זאת טאוטולוגיה), כל פתרון יהיה מעשי יותר מאשר רכש פרויקט 885 מהרוסים. צריך לקרות מהפך אמיתי גם ברוסיה וגם בארץ על מנת שעסקה כזאת תהפוך למציאותית או, אפילו, אפשרית.
_____________________________________
בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.
|
|