25-08-2010, 02:13
|
|
|
חבר מתאריך: 18.07.05
הודעות: 3,884
|
|
עלית על הקאץ' של השאלה הסמויה שלי. מה אתה מגדיר כדת?
אחד מהאנשים מעליך ציין כי דעות או אמונות כאלו ואחרות שאינן נוגעות לסגידה לאל כלשהו, הן אינן בגדר דת.
אני רואה במדע כסוג של דת חדשה ו"סמויה" שהולכת ומעמיקה עם השנים, גם הכמרים וגם הרבנים יסכימו עם מרבית קביעות המדע והם חיים עפ"י עקרונות אלה ביום יום. אז נכון שאתה יכול להגיד שהמדע קיים משחר האנושות וגם משה רבנו היה חסיד המדע, אבל הגענו לנקודה בה המדע סותר (כמעט לחלוטין)
את הדתות השולטות כרגע בעולם (ועכשיו יקומו ה"דתיים" שבינינו ויגידו שאין סתירה בין השניים, אבל ידוע שהאדם בוחר להאמין רק במה שהוא רוצה להאמין, והוא יקבל רק את ההוכחות שיוכיחו את עמדתו).
אז מבחינה פיזית כפי שאמרת, המדע מסוכן אולי אפילו יותר מהאמונה באל, עם זה אני מסכים.
אבל, מה בעצם אנו צריכים להסיק מן המסקנה הראשונה, שהבורות (מבלי להעליב אף אחד) היא הפתרון שיוביל אותנו לאוטופיה חברתית?
בוא נכנס לפן הלא פיזי, נקרא לו הפן ההתפתחותי...:
הנחנו שהפגיעה הפיזית של הדת היא "מינורית" לעומת הפגיעה של הנאורות,
אבל מבחינת התפתחות האדם,הקוגניציה שלו והתשוקה הבלתי פוסקת שלו להבנה והרצון למצוא תרופה לכל מחלה- האם הדת כן פוגעת בתחומים חשובים אלו וחוסמת/מאטה את יכולת ההתפתחות, או שמאידך אין לתפוס בה כאיום שכזה כלל?
בקשר לאמרתך האחרונה,
פרויד טען כי האדם הוא רע מיסודו, והדחפים שלו מונעים ע"י הרצון ליצור שיווי משקל (הומאוסטזיס) בחייו, כלומר לא תהיה בחילה באמצעים הנדרשים לשם כך, אך קיים הרצון לשמור על עידון עקב הקונפרמיות החברתית. האדם תמיד היה ותמיד יהיה מה שהוא: חיה, אמנם זכינו לבינה המבדילה אותנו משאר החיות ולמדנו לשלוט ביצרים שלנו ע"י אותה תכונה אלוהית, אבל זאת רק שאלה סובייקטיבית, לעניות דעתי, כיצד המין האנושי מעדיף להיכחד?, במהירות האור כאשר אתה נהנית מהדרך ופתרת חידות רבות , או על ערש דווי- גסיסה אטית שבסופה לא גילית שום משמעות לקיומך וגם סבלת כל הדרך.
אני הייתי בוחר באפשרות הראשונה.
|