 |
20-05-2010, 10:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
כמה נקודות מעניינות:
ישנו עיוות קבוע בהבנת הדינמיקה של מלחמת השחרור טרם קרבות "עשרת הימים", או אפילו אוגוסט 1948 (התקופה הנידונה כאן). זה לא עניין של "פוסט ציונות" או התחכמות אחרת, אלא פשוט חוסר יכולת של הדורות שאחרי להבין דינמיקה של מלחמת אזרחים מוגבלת המערבת גוף שלטוני מאורגן יחסית, גם אם לא רשמי, ההופכת די מהר למלחמה מאורגנת, ולאורך כל התקופה השינויים הם מהירים, תכופים וישנה אבולוציה מדהימה ומהירה מאוד של מדינה הקורמת עור וגידים. אפילו רבים מאוד מדור תש"ח לא מצליחים לשחזר בזכרונם את הדינמיקה הזו ולמעשה ברגעים של כנות ונינוחות מודים ש"ואללה אני לא ממש זוכר מתי הרגשתי שיש מדינה". המיתוס הוא שבתש"ח היו אלה ש"הקימו את המדינה" והם נלחמו-נלחמו-נלחמו, ולרוב עם 2-3 כדורים במחסנית. זו לא הייתה המציאות פרט לכמה נקודות זמן מוגדרות שניתן לקראו להן "אקזוטיות".
"משתמטים" היו כבר מהשבועות של לאחר הכ"ט בנובמבר. למעשה כבר מסביבות תחילת 1948 הבריטי מושך ידיו לחלוטין מניהול אדמיניסטרטיבי אזרחי, כוחותיו ממעטים להכנס ליישובים יהודיים, וההנהגה המקומית בכל יישוב, כמו גם המפקדה העליונה של ההגנה מנהלת את החיים לכל דבר – כולל הנפקת צווי גיוס, כפיית מדיניות על בודדים למטרת הכלל, וכמובן "טיפול במשתמטים". בקובץ מאמרים חשוב שיצא לפני 2-3 שנים ישנו מאמר ארוך ומקיף על דינמיקה כזאת במושבה רחובות והדגמה יפה כיצד למעשה מוקם שלטון עברי לכל דבר במושבה כבר בראשית 1948. גם במושבות אחרות הוקם "שלטון עברי" כזה, וכל עוד נשמרו ההבנות הלא כתובות על כוחות הבטחון של המנדט (בעיקר – לא להפריע לחופש התנועה שלהם בצירים מוגדרים, ואצ"ל דאג מהר מאוד שצירים אלה לא יהיו אלה העוברים במושבות) הרי ששלטון זה שלט ללא מצרים. בראשון לציון, לדוגמא, הוחלט לאכוף הפסקת מסחר מיידית עם ערבים – לשם כך הוקמו מחסומים וננקטו צעדים כנגד סוחרים ש"הפרו" את ההוראות, לא פעם "במקרה" כאשר צעדים אלה התאימו לדרישות הכוחות המקומיים של ההגנה. בראש"צ, שוב, היה סוחר מסויים שהיה "כבד" בעסקי ייבוא התפוחים מלבנון. למרות הפצרות ברורות, הוא סירב (מן הסתם) להפסיק קשרי מסחר אלה – ככל הנראה לא ממש הבין שהבריטי כבר אינו בעניין, ויש סוג של ממשל צבאי/אזרחי, ושהנערים שאתמול נחשבו בעיניו ככלומניקים, בני פועלים, הם היום החיילים. בלילה אחד יצאה, בפקודת מפקדת ההגנה המקומית, מחלקה של טובי חיילי החי"ש המקומי (שיותר מאוחר היו הגרעין המייסג של גדוד הבוקעים של גבעתי) לרחוב שליד החנות והמחסן – "עצרנו את הטנדרים בחריקה ונעמדנו באמצע הרחוב עם התמ"קים כמו הגנגסטרים של אל קפונה בסרטים" תיארו זאת בפני המשתתפים – "פרצנו את החנות בהפגנתיות, חיסלנו את העסק והחרמנו את התפוחים". "זה היה המבצע הכי קרבי שלנו עד אותו הזמן והחזקנו מעצמנו. היום זה נראה לי מטופש". בדיוק באותו דגם היה "טיפול במשתמטים" – אנשים שרובם היו פשוט חבר'ה שלא מן "היישוב המאורגן", אלא "ילדים טובים" מן החוגים האזרחיים שבדיוק למדו קשה לקראת יציאה ללימודים גבוהים בפאריז, או שהיו בחורים באפודה ומכנס מעומלן שניגנו על פסנתר, ושבבית שלהם התארחו קבוע קצינים בריטיים מהמעמד העליון שסיפרו להם על הסיפריה שהייתה בהולנד האוס, ועל קוקטיילים על משפחת המלוכה. אלה לא צמחו מתוך השורות שהוציאו את נוער החי"ש (שלא פעם נראו בעיני הוריהם כמו שהיום הנכדים של חלקם רואים את "נוער הגבעות"...) ובטח לא התגייסו לשירות ביחידות הכאילו התנדבותיות של החי"ש המחוזי. כתוצאה מכך גם כשהתלהטה המלחמה, ובמקביל התייעלה יכולת האכיפה, במידה והם גוייסו היה זה ליחידות לא של קו ראשון, או כמובן המוני התפקידים העורפיים בעליל שנוסדו בצה"ל הצעיר.
"משתמטים" מסוג אחר היו צעירים שדווקא באו מחוגים "מתגייסים" אבל מסיבות אישיות, או לרוב עקב לחץ של ההורים, בחרו להשתמט לחלוטין. היו מקרים של נערים שממש ניסו לצאת מן הארץ, או שהוריהם ניסו להוציאם מהארץ. היו כאלה ש"הורדו מהרכבת/אוניה/מטוס" תרתי משמע ע"י סוכני או אנשי ההגנה, והיו כאלה שאפילו באו ממשפחות מפורסמות מאוד ביישוב, ונותרו אנשים מפורסמים גם בעשורים העוקבים. המעניין הוא שאיש מהם, ככל הידוע לי, לא סיים בסופו של דבר שירות קרבי "כמו שצריך", אלא ביצעו שירות צבאי צולע ולא ממש תורם. עובדה מעניינת אחרת היא שעובדת השתמטותם נשכחה להם – לפחות עבור אלה מביניהם שהיו אנשים חיוביים באופן כללי כאזרחים – ואת עובדת השתמטותם אני שומע רק בלחישה לאוזן, לרוב מכמה אנשים שונים שכל אחד בטוח שהוא היחיד שמספר לי על "המשתמט הזה שבראיון פעם לעיתון המקומי סיפר שהוא היה בנוטרים ונלחם בתש"ח".
סוג שלישי של משתמטים היו אנשים שהיו קרביים בהחלט בחלקה הראשון של המלחמה, אולם משהו "נשבר" בהם עוד טרם הה' באייר. לפעמים באופן לא תקני, לפעמים בשימוש בפרוטקציה או בירוקרטיה, מצאו דרכם אל מחוץ לשורות הלוחמים. זה נושא שמאוד ממעטים לדבר עליו, אבל הוא מאוד בולט לעין. מספר האנשים שראו חזית כמלווי שיירות באביב 1948, ועדיין היו חיילי חזית בסתיו 1948 (בלי שנפצעו) הוא לא גדול מספיק כדי שלא נשאל שאלות. מסתבר, אם כן, שאיפושהו בין התארגנות צה"ל כבר באפריל 1948, ועד סוף ההפוגה השניה, "נשרו" מהקו הראשון מספר עצום של לוחמים שבאו משורות החי"ש, הפלמ"ח או ההגנה. רבים מאוד מצאו דרכם, במקרה או לא, לשורות יחידות שידוע היה שהסיכון בהן קטן יחסית (או ככה חשבו: חיל הים וחיל האוויר הצעירים שהציעו תפקידי מטה רבים, יחידות תותחנים ועוד יחידות קרביות באופן מאוד חלקי בתש"ח). העובדה שחבריהם, גם שישים שנה לאחר מכן, רואים בהם סוג של חצי עריקים, אומרת הרבה, גם אם כולם נותרו חברים. רבים אחרים פשוט נשרו לחלוטין משירות ממשי, והיו גם שעזבו את היישוב (א הארץ לפעמים) ונעלמו מעין אלה שהם לקוב העדים להשתמטות. ת"א, שב48 מלאה פליטים (ויש תיאורים יפים של המציאות הזאת דווקא ב"המטרה ת"א" של רם אורן) קל מאוד היה להטמע כצעיר שלא משרת, משום שמלאה באנשים שהיו פטורים משירות קרבי מסיבות שונות, ובכלל משום שהמנטליות שלה כבר אז הייתה של מקום נהנתני המנותק משאר הארץ.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 20-05-2010 בשעה 10:14.
|
|
ראשי
צ'אט
וחבל...
מצב כלאיים
