 |
22-06-2005, 08:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.12.01
הודעות: 20,962
|
|
|
לא מפתיע שאני צריך ללמוד אותך מהו טרור...
אחרי הכל, רואים שאתה לא מבין מהו טרור אם אתה תומך בטרוריסט קומוניסט ועוד מכנה
אותו "הומניסט גדול שלא פגע באיש"...
נתחיל מתיקונים עובדתיים לגבי המחתרות:
- לגבי פיצוץ מלון המלך דוד האצ"ל הזהיר. הבריטים(ואיזה פקיד צרפתי) בחרו
להתעלם מההזהרה. - מטרתו של אצ"ל לא הייתה פגיעה באזרחים, דבר שבו אתה עצמך מודה, ולכן
אצ"ל לא היה ארגון טרור. זאת בניגוד ליקירך "ארנסטו" שעשה דברים איומים
בהרבה בכוונת תחילה, ביודעין ובזדון.
(אם כבר תרצה להגדיר ארגון מחתרת מתקופת המנדט כארגון טרור זה יהיה
ההגנה שפעל בשיטות של חטיפה, עינויים ואפילו רצח כנגד האצ"ל כמדיניות)
ועכשיו תיקונים עובדתיים לגבי המפץ הגדול והוקינג:
- הוקינג אכן נתן חיזוק מתמטי כבד משקל לתיאוריית המפץ הגדול ב-1971 תוך
התבססות על עבודתו של פנרוז - אבל התצפית של האבל נעשתה 35 שנה
לפני זה(ב-1935 למיטב זכרוני), ותיאוריית המפץ הגדול התקיימה כבר בשנות
הארבעים. הוקינג עצמו נולד ב-42. - ניתן לך את הקרדיט שאתה מתבלבל ולא מדבר מתוך בורות לעניין הבא:
אתה "מתבלבל" בין עבודתו של הוקינג לגבי המפץ הגדול(זו מ-71) לבין הצעתו
של הוקינג ל"מצב העדר הגבולות"(No-boundary condition / proposal).
בניגוד לתיאוריית המפץ הגדול המבוססת על מאסה של תצפיות ומקובלת על
כל הקהילה המדעית(מלבד סנאג'י), מצב העדר הגבולות הוא רעיון חדש, בלתי
מבוסס, שאת התומכים בו אפשר למנות על יד אחת... - אתה(וגם הוקינג) עושים שתי טעויות בקישור שאתם עושים בין מצב העדר הגבולות
לקיומו או אי-קיומו של אלוהים. הטעות הראשונה, והקטנה יותר, היא שמצב העדר
הגבולות מתקיים בזמן מדומה, אבל בזמן ממשי ליקום עדיין יש גבול(או נקודה קצה,
אם תרצה) במפץ הגדול. לא ברורה המשמעות הפיסיקלית של הזמן המדומה.
הטעות השניה, והגדולה יותר, היא שעפ"י הוקינג עצמו, על כל תיאוריה פיסיקלית
ראוי להסתכל מנקודת מבט פוזיטיביסטית, שבה התיאוריה לא קובעת אמת מוחלטת,
קיום או אי-קיום של דברים - אלא כמודל המתאר תופעה מסויימת, ולהשתמש במודל
כל עוד הוא יעיל. אלוהים בניגוד לכך הוא דבר מוחלט, בעיני המאמינים בו, ולמודל
כזה אין שום "סמכות" על אלוהים...
עכשיו נעבור לתיקונים לגבי התורה והיהדות:
- הקללות והכינויים שלך לא ישנו את העובדה שהדוגמה הזו אינה קשורה לשוביניזם
או מוכיחה משהו לגבי העניין. משמעות המילה ניאוף לא רלוונטית לקיומו או היעדרו
של שוביניזם ביהדות. - גם לגבר אסור לקיים יחסי-מין עם אשה שאינה אשתו כאשר הוא נשוי, כך שהנה
כל התיאוריה שלך נופלת. זה שהדבר אינו מצויין בתורה אינו אומר שאינו קיים ביהדות...
והסברון אחרון חביב לגבי בד"ץ:
הבעיה היא לא בטענה שהפרוטוקולים סודיים, אלא בהשוואה למאפיה, שהיא מגעילה
וחסר בסיס, וכמו-כן בשימוש בביטויים "עסקות שחורות", "כסף שחור", "פסקי-דין שחורים",
וכו'. נחש מי עוד דיבר על "הז'ידים המסריחים האלה עם העסקות השחורות שלהם והכסף
השחור שלהם"...
הבעיה השניה היא השקרים הבוטים:בין היסודות להצלחת פעילות מאפיונרית כלשהי מצויים קשר השתיקה, ההסוואה
והנקמה במלשינים. כך גם במערכת המשפט החרדית. הפרוטוקולים של בתי
הדין החרדיים הם סודיים, וקיים כלל שאין לעבור עליו בדבר איסור ההלשנה
לשלטונות (של מדינת ישראל במקרה זה). מפר כלל זה מכונה "מויסר", וחל עליו
"דין מוסר", שהעונש עליו הוא אלימות ללא גבול: איומים, העלבות, הפחדות, מכות,
הצתות ועוד.
הכתוב כאן הוא שקר גס. הנה, קרא קצת על מוסרים מהרמב"ם.
משנה תורה, ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק, פרק ח': הלכות חובל ומזיק פרק ח
א המוסר ממון חברו ביד אנס, חייב לשלם מן היפה שבנכסיו; ואם
מת, גובין מיורשיו כשאר כל המזיקין. בין שהיה האנס גוי, בין שהיה
ישראל--הרי זה המוסר, חייב לשלם כל מה שלקח האנס, אף על פי
שלא נשא המוסר ולא נתן בידו, אלא הרגיל בלבד.
ב במה דברים אמורים, בשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו
גויים או ישראל אנס להראות, והראה--הרי זה פטור מן התשלומין.
ואם נשא ונתן ביד--אף על פי שהוא אנוס, חייב לשלם: שהמציל עצמו
בממון חברו, חייב לשלם.
ג כיצד: הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן וכיוצא בדברים אלו,
ועמד מוסר ואמר הרי יש לפלוני אוצר יין או תבן במקום פלוני, והלכו
ולקחוהו--חייב לשלם. אנסו המלך למוסר זה עד שיראה לו אוצרות
יין או תבן, או עד שיראה לו ממון פלוני שהוא בורח מלפניו, והראה לו
מפני האונס--הרי זה פטור: שאם לא יראה לו, יכהו או ימיתהו.
ד נשא ממון חברו בידו ונתנו לאנס--חייב לשלם מכל מקום, אף על פי
שהמלך אנסו להביא. במה דברים אמורים שאם אנסו להביא והביא
חייב, בשלא הגיע הממון לרשות האונס. אבל אנס שאנס ישראל עד
שהראהו, ועמד האונס על הממון ונעשה ברשותו, ואנס את ישראל עד
שהוליכו לו למקום אחר, ואפילו הוליכו זה המוסר שהראה--הרי זה
פטור מלשלם: שכיון שעמד האונס בצד האוצר, כבר אבד כל מה שיש
בו וכאילו נשרף.
ה בעלי דין שהייתה ביניהם מריבה על קרקע או על מיטלטלין, זה אומר
שלי וזה אומר שלי, ועמד אחד מהן, ומסרה ביד גויים--מנדין אותו, עד
שיחזיר הדבר לכמות שהיה ויסלק יד האונס מביניהם, ויעשו דין בישראל.
ו מי שנתפס על חברו, ולקחו ממנו גויים ממון בגלל חברו--אין חברו חייב
לשלם. ואין לך מי שנתפס על חברו, ויהיה חברו חייב לשלם לו: חוץ מן
הנתפס מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה, או הנתפס על התשורה
שנותן כל איש ואיש למלך כשיעבור עליהם הוא או חילותיו--הרי זה חייב לשלם
לו. והוא, שייקחו ממנו בפירוש בגלל פלוני בפני עדים.
ז מי שיש עליו עדים שמסר ממון חברו, כגון שהראה מעצמו, או שנאנס ונשא
ונתן ביד, ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו, והנמסר טוען כך וכך הפסידני,
והמוסר כופר במה שטענו--אם תפס הנמסר, אין מוציאין מידו, אלא נשבע בנקיטת
חפץ, וזוכה במה שתפס; ואם לא תפס, אין מוציאין מן המוסר אלא בראיה ברורה.
ח ואין משביעין את המוסר שהראה מעצמו, לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת,
מפני שהוא רשע, ואין לך פסול יתר מזה. אבל המוסר שאנסוהו להראות או להביא,
ונשא ונתן ביד--אף על פי שהוא חייב לשלם, אינו רשע, אלא בן תשלומין הוא בלבד,
ומשביעין אותו כשאר הכשרין.
ט אסור למסור ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עבירות,
ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו--אין לו
חלק לעולם הבא.
י מותר להרוג המוסר בכל מקום, ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר
להורגו קודם שימסור, אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו, ואפילו ממון
קל--הרי התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרין לו אל תמסור. אם העיז פניו ואמר
לא כי, אלא אמסרנו--מצוה להורגו; וכל הקודם להורגו, זכה.
יא עשה המוסר אשר זמם ומסר, ייראה לי שאסור להורגו: אלא אם כן הוחזק
למסור--הרי זה ייהרג, שמא ימסור אחרים. ומעשים בכל זמן בערי המערב להרוג
המוסרים שהוחזקו למסור ממון ישראל, ולמסור את המוסרים ביד הגויים להורגם
ולהכותם ולאוסרם כפי רשעם.
יב וכן כל המצר לציבור ומצער אותן, מותר למוסרו ביד גויים להכותו ולאוסרו ולקונסו;
אבל מפני צער יחיד, אסור למוסרו. ואסור לאבד ממונו של מוסר, ואף על פי שמותר
לאבד גופו, שהרי ממונו ראוי ליורשיו.
יג [יב] רודף שהיה רודף אחר חברו להורגו, או לדבר עבירה, ושיבר את הכלים, בין
של נרדף בין של כל אדם--פטור מן התשלומין, מפני שהוא מתחייב בנפשו: שכיון
שרדף, התיר עצמו למיתה.
יד [יג] נרדף ששיבר כלים של רודף, פטור: לא יהא ממונו חביב מגופו. ואם שיבר
כלי אחרים, חייב--שהמציל עצמו בממון חברו, חייב.
טו [יד] מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף, ושיבר את הכלים בין של רודף בין של
כל אדם--פטור: ולא מן הדין, אלא תקנה היא שלא יימנע מלהציל, או יתמהמה, ויעיין
בעת שירדוף.
טז [טו] ספינה שחישבה להישבר מכובד המשאוי, ועמד אחד מהן והקל ממשאה,
והשליך בים--פטור: שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להורגם, ומצוה רבה עשה
שהשליך והושיעם.
|
|
ראשי
צ'אט
)
חחח
מצב כלאיים
