08-05-2010, 04:45
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 09.03.08
הודעות: 1,322
|
|
|
טקסט שממש אהבתי, כנסו וקראו.
שלחו לי את הטקסט בדואר האלקטרוני והחלטתי לשתף אתכם.
מקווה שתאהבו 
-----
יצאתי מהבית והלכתי על שביל הלבנים שמאחורה. אף פעם לא הייתי שם לפני כן.
אחרי הכל, גם ככה כבר לא נשאר לי הרבה.
אז החלטתי שברגעים האחרונים, במעט שנשאר, אלך לבדוק מה הסתתר שם כל השנים. בצעדים כבדים, לאט לאט הלכתי.
הוצאתי את המטפחת מהמעיל וניגבתי בה את הדמעות.
כי באותו רגע, הבנתי שזה יכל להיות אחרת.
היה שם אגם, אגם ענקי. ממנו יכלתי לדוג לי דגים, אותם יכלתי למכור.
היו תפוחים, מהם גם יכלתי להרוויח. ומה לגבי העצים? אותם יכלתי לחטוב ולהכין לי סירה.
הסתכלתי סביבי- הפרחים והורדים, מפל המים הגדול, הציפורים מעל.
למה לא הלכתי לשם לפני כן?
למה לעזאזל לא הפעלתי את השכל והלכתי לבדוק מה הסתתר שם במשך כל השנים הללו? למה את כל הזמן הזה השקעתי רק בלכעוס על חלשים ולהוציא עליהם את הזעם?
למה במשך ימים שלמים ישבתי בבית כשיכלתי לצאת החוצה עם כל חבריי מהילדות
ולהנות איתם? למה אף פעם לא אכלתי דברים שאני באמת אוהב? פעם הכל היה אחר!
היום לוקח לי שעות ארוכות לסיים תפוח אחד מסכן.
והכי מוזר, למה נזכרתי בזה רק עכשיו? כאשר אני כאן, בקושי נושם!
מנסה ללכת ואפילו המקל לא מצליח להחזיק אותי יותר.
צנחתי על הרצפה, לבכות גם לא יכלתי! ושם זה נגמר... עליתי למעלה.
"את הזמן שלך בזבזת. את המאמץ שלך השקעת בלחפש על מה לבכות.
את הזעם והתסכול הוצאת על חלשים ממך.
הרסת את עצמך! זהו, נגמר ואין יותר! להגיד לך שזה לא הגיע לך? אולי..
אבל היחיד שאשם כאן, זה אתה!
ואני לא מדבר על זה שעשית את המוות לאשתך.
ואני לא מדבר על זה שאתה כבר מת ואתה כבר לא שם יותר.
אני מדבר על זה שאתה פשוט שנאת את עצמך בצורה שקשה לי לתאר אותה במילים.
אתה התעללת בעצמך בצורה הכי כואבת שיכולה להיות.
כשאני מסתכל על זה עכשיו, לרוב היית עצלן. לרוב פשוט ישבת ולא עשית כלום.
חיכית כל החיים שלך שאנשים רק יעשו בשבילך. בסופו של דבר אתה רק נכנסת בעצמך! אתה דפקת לעצמך את החיים! ועל זה אני מדבר כשאני אומר ששנאת את עצמך.
לא הראית מעולם כבוד לאחרים ולכן לא כיבדו אותך.
לא עשית שום דבר למען מישהו אחר ולכן לא עשו בשבילך.
והדבר שהכי כואב לי, הוא שלא אהבת את עצמך. והיה לך פוטנציאל אדיר.
והיה לך כוח פנימי עצום. היה לך מוח. היה לך כוח רצון, אז למה?!
למה לעזאזל זה לא בא לידי ביטוי? למה רק אז, כשגססת על הדשא בגן העדן
שהיה מאחורי הבית שלך והקאת שם את הנשמה, למה רק אז שמת לב לזה?
הפחד הכי גדול שלך היה שאתה לא בעל עוצמה שהיא מעל לכל שיעור.
הפחד שלך היה שאתה חלש מדי.
היה זה האור שלך - לא האפלה שבך - שהפחיד אותך יותר מכל.
הייתה זו אותה אהבה, קבלה והערכה עצמית שלא הענקת לעצמך.
היא הגיעה לך! וכן אהבו אותך! וכן נתנו לך!
אך כשראו שאתה לא אוהב את עצמך, שאתה לא מכבד את עצמך,
כאב להם והם לא הראו לך את זה.
אז עכשיו, כשאתה כאן מעליהם. יושב עם חליפה לבנה, פרח אדום ביד וחיוך על הפנים. הישען אחורה והבט בעבר שלך.
האם אתה רואה איזושהי פעולה שעשית כי באמת רצית לעשות אותה?
האם אתה רואה כאן הצלחה משמעותית שהגעת אליה כי באמת רצית להגיע אליה?
איפה השמחה שלך? איפה אתה רואה כאן נקודה המראה לך בבירור כי אהבת את עצמך?
רק עכשיו אתה מבין, רק עכשיו נופל לך האסימון. אתה היית מתנה אחת גדולה!
איך לא זכרת? איך לא הפנמת מההתחלה שאתה הוא בנו של אלוהים?
היית צריך לחבק את עצמך או מצד שני להוריד לעצמך סטירה שתיישר אותך.
היית צריך לבכות, כדי להוציא את הרוע שבך, או מצד שני פשוט לצחוק ולהוציא את האושר.
במילים פשוטות יותר, היית צריך לאהוב את עצמך.
כי אין בן אדם שלא יכול, יש אדם שלא מצליח.
לעולם הישן כבר לא תחזור. את החלק שלך בעולם הזה כבר סיימת.
מעכשיו הנשמה שלך הולכת להיכנס אל תוך גוף חדש, של מישהו אחר.
והאדם הזה הולך להנות ממנה ולנצל את כל הפוטנציאל להצלחות.
ומה איתך?
לשבת כאן למעלה ולהסתכל על זה נשמע לך טוב?
תהיה כן עם עצמך ותגיד לי: לראות מה שהפסדת נשמע לך טוב?"
-----
חברים, אתם אכן המתנה הכי גדולה על העולם הזה. תנו לאנשים להנות מכם.
מגיע לכם הרבה יותר! לא לקבל את מה שמגיע לכם זה דבר רע.
לכו לפי הרצונות שלכם ולמדו כמה שיותר בכדי להגיע להצלחות.
תהיו אתם, שפרו את עצמכם והעצימו את עצמכם כמה שיותר.
תמיד תזכרו, שבזמן הצפייה במראה, אתם רואים רק חלק קטן מאוד ממה שיש שם באמת.
קורה לי לאחרונה שהמון אנשים שאני לא מכיר פונים אליי כך:
"אתה אוהב את עצמך, הא?"
אז בואו אני אגיד לכם דבר פשוט- את ההצלחות שלי השגתי ואת ההצלחות שלי אני משיג
כי הבסיס שלי בנוי מהערכה וקבלה עצמית.
אני קודם כל יודע שהמשחק הפנימי הוא לפני הכל.
הייתי אני כל הזמן הזה?
בכלל לא! השתמשתי במה שאני לומד בצורה מאולצת בהתחלה,
השתמשתי בזה על כל דבר! התאמתי את הלימוד לסגנון האישי שלי,
שיניתי את הטונים ואת המילים והתאמתי את זה לצורת התקשור שלי, איתה נולדתי.
היום זה אני, היום זה לא פעם. וכדי להגיע ל "היום" שאתם שואפים להגיע אליו,
תאמינו ותקבלו את עצמכם כפי שאתם.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
