|
22-08-2010, 22:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
|
|
7-8.8
הלילה ישנתי מעולה! קמתי ביקיצה טבעית, שעה לפני הזמן. תיקתקנו היטב את פירוק האוהל וסידור
הג'יפ, אכלנו ארוחת בוקר (שהייתה ממש טובה) ומשם הלכנו למוזיאון על לוויתני ראשתן ולמדנו עליהם
קצת. משם נסענו לצד השני של העיירה אנדנס, ועלינו על ספינה דמויית קטמרן ובילינו כשלוש וחצי
שעות בהפלגה בים הצפוני לצפיה בלוויתנים. לפני ההפלגה חילקו לכולן כדורים שאמורים למנוע
בחילות. אני סירבתי לקחת. בשניה שאפשר היה - יצאתי החוצה ועמדתי בחרטום, יחד עם יעל, שרי,
ברברה ועוד כמה. נהניתי מכל שניה באויר הקר. אני ממש שמחה שלא לקחתי את הכדור. מסתבר
שאחת מתופעות הלוואי שלו זה שהוא ממש ממסטל ומרדים. בשלב מסוים הסתובבנו, ועל הספסלים
מאחורינו ראינו המון מהבנות פשוט שפוכות ומנמנמות.
בשלב מסויים התחלנו לראות את סילוני המים, ושני לוויתנים גם דגמנו לנו צלילה עם פרישת זנב
מפוארת! זו חוויה ממש מגמדת. הם ענקיים - ממש כמו צוללת חיה ונושמת שצפה מולך במים. עכשיו
אני יכולה לומר - ראיתי את מובי דיק!
בדרך לאכסניה, ליאת הצטרפה אלינו לג'יפ, והתפתחה שיחה די עמוקה ביננו, על איך אנחנו רואות
עצמנו כצוות, ומה התפקיד של כל אחת. לדעתי השיחה עשתה לנו רק טוב. יש לי תחושה שאנחנו
מתקרבות אחת לשניה מיום ליום, ועם כל אחת יש לי חיבור מדהים בצורה שונה.
עצרנו לפעילות על חוף מדהים, שהזכיר לי קצת חוף טרופי (בעיקר כי השמש יצאה וצבעה את המים
בטורקיז). בהפסקת הפיפי הבאה קרה דבר מדהים. שמתי את always look on the bright side of
life וחילקתי את המילים, וכולנו עמדנו שם, באמצע כביש נידח בנורבגיה, ושרנו ורקדנו. זה כנראה היה
ממש מחזה מלהיב, כי זוג תיירים מהולנד, בשיא הספונטניות, הצטרפו אלינו לשיר...
יש לי כל הזמן תחושה שאני אהובה ומפורגנת, ושיש לי משהו כמו 40 אימהות שדואגות לי כל הזמן -
אולי זה כי אני בין הצעירות... בכלל, יש כאן כמה בנות שלא מהצוות שלי שיש לי איתן חיבור נהדר.
בינתיים, עד עכשיו, לא הייתה דקה שלא נהניתי בה.
מחר אנחנו צוות תורן, ומחכה לנו יום ארוך מאד, שייסתיים בהקמת אוהלים אי שם סביב חצות על גדת
נחל כלשהו. יש לי תחושה שמחר נראה שלג!
8.8
אז בסוף לא ראינו שלג! כלומר, רואים פסגות מושלגות, אבל לא ראינו מקרוב.נסענו ממלון הפיורד.
אפרת הייתה משהו כמו חצי יום עם מיגרנה. איך שיוצאים מהחניה - לג'יפ 7 יש פנצ'ר... לקח לנו די
הרבה זמן, אבל בסוף החלפנו גלגל והמשכנו.
לדעתי תפקדנו ממש טוב כצוות תורן. הג'יפ שלנו הוביל את השיירה. לא יודעת למה, אבל כל היום
הייתי ב-up מטורף.
התחלנו את היום כשאני נוהגת, ליאור א. קשר ושגית הייתה אחראית לשלומה של אפרת.
נסענו לא מעט, ולאחר תדלוק התחלפתי עם ליאור. בשלב מסויים, אחרי שעברנו בסיס של נאט"ו,
השארנו את הג'יפ של צוות מנגו למטה, ורד הצטרפה אלינו, והתחלנו לטפס במעלה הר, בדרך עפר.
ככל שעלינו הנוף הפך מדהים יותר. נסענו ונסענו - בדרך שמענו מורד סיפורים על מקצים קודמים, וציון
לטובה את העובדה שבמקצה שלנו לא הייתה שבירה של היום הרביעי. באמת לא הייתה, להיפך -
המשכנו לעשות שטויות בערב...
הגענו לפסגה - נוף מטריף של הנהר בעמק למטה והפסגות מסביב. כאן נכין א. צהרים - שקשוקה
וסלט! מסתבר שארגז מצרכים אחד נשאר ברכב המנהלה... אחרי האוכל ושטיפת הכלים - קטע הזוי -
מחניים גדול על פסגת הר באמצע שומקום. אח"כ תמונה קבוצתית וחזרה לג'יפים.
כאן התחילה ה-Happy hour הראשונה. אני נשארתי לנהוג אצלנו, ואלי הצטרפו אירית בן דב, דליה
ולינדה. היה ממש כיף להכיר יותר לעומק בנות מחוץ לצוות שלי. למשל בדליה ראיתי פן שונה לחלוטין,
רציני הרבה יותר.
הגענו למקום בו נישן בלילה, והמנהלה חיכו לנו עם מרק חם. אחרי שנפטרנו מציוד א. הצהרים, חזרנו
לצוותים, והתחלנו לטפס בדרך עפר. באמצע הדרך למעלה - משאירים שלושה ג'יפים, בינהם הג'יפ
שלנו. הצטרפתי, יחד עם גלית ודנה מצוות דבש לצוות 3 וכך התחלנו בנסיעה - 7 בג'יפ! עד שורד
הורתה לדנה לעבור לג'יפ המוביל... עולים ועולים, דרך ערפל סמיך, ובסוף עולים מעל קו הערפל
וחונים לגדת אגם וגדרות סביבו. הולכים מעט, ואז, באמצע נחיל יתושים מטורף, עוצרים ושומעים
הסבר על חיי הלאפים באיזור. ברחנו משם די מהר, בגלל היתושים. את הטרק שהיינו אמורות לעשות
ביטלו, בגלל הערפל הכבד.
חזרנו למטה, א. ערב, הקמת אוהלים והפעלה צוותית - והנה מגרשים אותנו לישון...
|
|