בספרו של ברקאי על 188 ביום כיפור מופיע מספר פעמים המונח "צופה טילים". כשמספר טנקים עלו לעמדות ירי או תצפית אחד מהם שימש כצופה טילים, בד"כ אחד הטנקים שנפגעו וחסרו יכולת ירי.

מישהו יכול מידיעה או מנסיון להסביר למה הכוונה ?

אם אני מנחש נכון את מה שמסתתר מאחורי המונח הזה הרי ב 188 היתה מודעות לסאגר ולפוטנציאל ההרס שלו. מנסיוני הרי זה היה ייחודי ל 188 ללא חלחול כלשהו של המודעות הזאת לשאר צה"ל. בהתחשב בהלם ובנזק שנגרם בדרום מהסאגרים המסקנות הן עגומות מאד.

אני שמעתי על זה גם בהקשר של יחידות מחזית הדרום - אבל בשני המקרים זה היה אילתור מקומי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

די מתפלא על מה שאתה אומר. החברה של חטיבה 14 היו המומים מהאפקט של הסאגרים. אלה שאני נתקלתי בהם הסתובבו בטסה ובנותיה כמו זומבים לאחר שאבדו את הזלדות והמגחים.

למה מתפלא?

כל העדויות שאני מכיר מצביעות על כך שלא היו תו"לי מתאימים להתמודדות עם הסאגרים ב73. אחרי ניפוץ אשליית ה"מה להביא לכם מדמשק?" רק הגיוניו שקציני ולוחמי צה"ל פנו לאלתור במקום שבו התו"ל הקיים פשוט כבר לא היה רלוונטי.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

היא הנותנת. משתמע מהספר שלחטיבה 188 כן היה תו"ל ב 73 ועל כך שאלתי.

סליחה רגע של אי הבנה :-\

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

משיחה שהיתה לי עם אחד המטקים מ 188 הסתבר שהם פיתחו את התול הנל בימי הקרב שהיו לפני המלחמה. עם זיהוי הטיל היו יורדים מעמדת הירי ומיד עולים שוב עם חליפתו.

ולכן שאלתי. אם התו"ל הזה היה כל כך מושרש ונפוץ בחטיבה בצפון איך זה שבכל שאר צה"ל בכלל לא ידעו להגיד סאגר. עוד מחדל לא מפתיע בכלל שמצטרף לשאר המחדלים.

להבנתי התול פותח כשנה לפני המלחמה ב חט 188 וכנראה שלא הספיק לזלוג לשאר היחידות

היה תו"ל רפול תרגל את כל הכוחות לפני המלחמה.

בדרום נרדמו בשמירה.

ב 7 התכוננו למלחמה ב188 ליום קרב.

מאז 6/10/73 אני תמיד מתכונן למלחמה (ותסלחו מאז 73 היו קרבות ואפילו קשים אבל לא היתה מלחמה)

אני מכיר עוד כמה נכים מ 890 מהמלחמה ההיא שאיבדו את האמון בכל העולם ואחותו ומאז הם סומכים רק על עצמם.

היו אגב הרבה תרגולות בעבר שהתאדו ונזכרו בהם רק אחרי שספגו מכות קשות. (לבנון II לדוגמא)

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

מצ"ב קובץ. יהירות הצמרת.

[font='Arial','sans-serif']ב-18 בספטמבר 1973, במהלך סיור מפקדים של פלוגה א' גד' 53, חטיבה 188, בסיבוב ג'וחדר שבדרום הרמה, התהפך נ"נ. שלושת הממ"ים של הפלוגה (צחקי שריג, יוסי גווילי וחיים דמיר) אושפזו בבית החולים רמב"ם. [/font]

[font='Arial','sans-serif']החטיבה נערכה במהירות לאיוש מחדש של סגל פלוגה א'. מגד' 74 הושאל סגן נמרוד כוכבי. תוך זמן קצר התוודעו בגד' 53 למיומנויות הפנומנליות של כוכבי. כל מה שקשור לטנק ולמעטפת שסביבו אין שני לו. ואז נזכרו שלמעשה גם טיל הסאגר רשום על שמו.[/font]



[font='Arial','sans-serif']*** [/font]

[font='Arial','sans-serif']מתישהו בין אוגוסט לספטמבר 1972. מוצב 116 בדרום רמת הגולן. גדוד 74 תופס קו, מחליף את 53. שלושת טנקי גד' 74 נשלחים על ידי המג"ד, רס"ן יאיר נפשי, לתרגולת כניסה ראשונה אל הרמפות שבגזרת רכס הבחטא. [/font]

[font='Arial','sans-serif']קופסת ביסקוויטים חדשה (הממוקמת כזכור לטנקיסטים שבינו בחזית מרכבת הפלדה הבריטית) מבריקה בקרני השמש, מאכנת את הטנק ל"גורם עוין" מצדו השני של ערוץ הרוקאד. משהו לא ידוע, נטול רעש יציאה, פוגע בקופסת הביסקוויטים, מפזר את תוכנה לכל עבר, משפשף את הצריח ומדליק "אור אדום" אצל נפשי. [/font]



[font='Arial','sans-serif']אוקטובר 1972. שנה לפני המלחמה. יום קרב ברמת הגולן. נפשי נע בג'יפ, בראש פלוגת טנקים, הנעה להתמקם ברמפות, בגזרת מוצב 104. תוך כדי נסיעה פוגע דבר מה באנטנה שלו. מזל גדול. טיל נורה לכיוונו, תייליו מסתבכים באנטנה הזקורה והוא מוסט מכיוונו. נופל בסמוך מבלי להתפוצץ, מתרסק מעוצמת הפגיעה בקרקע.[/font]



[font='Arial','sans-serif']למחרת פוקד נפשי על נמרוד כוכבי: "קח כמה חיילים אתך, אסוף את כל הרסיסים/שברים ותגיד לי מה ירו עלי". תוך מספר ימים, בעבודת נמלים יסודית, נבנה הטיל מחדש, מורכב ממאות פיסות פאזל מתכתיות. [/font]



[font='Arial','sans-serif']***[/font]

[font='Arial','sans-serif']לנפשי המג"ד, כמו לפדל'ה המח"ט, חופי האלוף וכל שדרת הפיקוד הצה"לית, זה היום שבו הם מתוודעים לראשונה שבידי הסורים נמצא רכש חדש - טיל סאגר (באגף המודיעין כבר הכירו את ה"דבר הזה" שהופיע קודם לכן בגזרת אנלוק בויאטנם אבל לא ידעו על הגעתו לזירת העימות שלנו).[/font]

[font='Arial','sans-serif']מכיוון שמלחמה בזעיר אנפין יש רק ברמת הגולן (שהרי באוגוסט 1970 מסתיימת מלחמת ההתשה בתעלה) לומדים שם ברצינות מרובה את הטיל החדש. מהירות שיוט של 110 מ' בשנ' (28 שניות לוקח לו לעשות את הטווח המירבי של 3,000 מ'), כושר חדירת שריון? חבל"ז. גם הפלדה הבריטית המשובחת לא תעמוד בפניו. מה עושים? מפתחים תרגולת. [/font]



[font='Arial','sans-serif']בינואר 1973 מתנהל ברמת הגולן יום הקרב האחרון שלפני המלחמה. עשרות טילי סאגר נורים לעבר הטנקים. כלום. חטיבה 188, מעודכנת מממצאיו של נמרוד כוכבי, מוכנה לקראת הבאות: עם תורת לחימה מסודרת - תרגולת טילים שפותחה במיוחד על מנת לתת מענה לנשק החדש.[/font]

[font='Arial','sans-serif']התרגולת פשוטה ויעילה בתכלית: עם תחילת יום הקרב יורים ארטילריה למרחק שלושה קילומטרים מהרמפות על מנת לפגוע במשגרים האלמונים (שממוקמים ככל הנראה בחורשות האלונים שמול גזרת 104-5). אצל הטנקים עצמם מתבצע ירי צמד - טנקי המ"מ והסמל יורים לסירוגין, מתקנים זה את זה, ומודעים לכך שייתכן ויאלצו לעוף אחורה מהעמדה במידה וזוהה טיל סאגר שיצא לכיוונם. את פעולת זיהוי הטיל מבצע טנק הגור – "צופה טילים" המתריע על יציאתם (המזוהה על ידי השובל האדום הצמוד למעופם). [/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']*** [/font]

[font='Arial','sans-serif']איכשהו, התורה הזו נשארת רק בחטיבה 188 ולא זולגת ומוטמעת בשריון כולו. [/font]

[font='Arial','sans-serif']ואומנם זה עניין משונה ביותר כיון שאת ימי הקרב ניתחו כל גדולי השריון. חלקם אפילו נכח בימי הקרב כחלק מן החיכוך הקרבי של מפקדים, אנשי מטה והדרכה – ובכל זאת, כאשר החלה המלחמה, הגיעו חטיבות השריון לרמה ולסיני ללא תו"ל מסודר. התוצאות ידועות.[/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']"אני לא מבין מה קרה" אומר לי יאיר נפשי "כמג"ד קרבי בעל ניסיון בימי קרב ופשיטות ללבנון הוזמנתי להרצות בערבי יחידה בקורסי פיקוד (מט"קים וקצינים). סיפרתי חוויות. הסברתי את התרגולת שפיתחנו. על השולחן הנחתי את הטיל שנמרוד הרכיב".[/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']הסבר חלקי לנתק שבין חטיבה 188 וכלל צה"ל מוטל כמובן על כתפי ההיבריס הלאומי - אותה זחיחות דעת ויהירות מגדרית, בעיקר צבאית, שאפיינה כל כך את שכבת האלים (גנרלים) וחלחלה עד אחרון הלוחמים. שנות האאופוריה הגדולות שבין ששת הימים ליום הכיפורים קבעו ש"הכי טוב זה לדבוק בשיטה הקיימת. מה שהיה הוא מה שיהיה". [/font]

[font='Arial','sans-serif']חיזוק לכך מצאתי בסיפור נוסף של נפשי: "מתישהו בין אוקטובר 72 לינואר 73 מגיע מפקד גייסות השריון, האלוף אברהם אדן (ברן), לצפות בתרגיל גדודי. אנחנו מפעילים את תרגולת הטילים. ברן רותח. הוא קורא לי להגיע אליו, נוזף בי ושואל: 'מה פתאום אתה משנה תרגולות ולא משאיר טנק בעמדה עד השמדת המטרה/גמר סדרת הירי?'. אני מגמגם משהו על "האורח חדש" בגזרה שלנו. טיל הסאגר. 'המפקד, הכנו תרגולת חדשה, הולמת, כדי לקדם את פני הרעה'. ברן מסתכל עלי ומסנן בכעס: 'אתה לא תשנה כאן תורת לחימה של שנים. בפעם הבאה שתעשה זאת אדיח אותך מתפקידך'. אני מנסה לענות בקול ענות חלושה ופדל'ה המח"ט מרגיע אותי. אחרי הכל לא מתחצפים למפקד הגייס". [/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']"אני כמעט בטוח" אומר לי נפשי בסערת נפש "שכבר לפני המלחמה יצא חוזר של תח"ש, שהודיע על הופעת הגורם החדש בזירה. טיל הסאגר. תרגולת? לא היתה שם התרגולת שפיתחנו. ולמה שתהייה אם ברן לא היה מוכן לקבל אותה?" [/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']*** [/font]

[font='Arial','sans-serif']"אמרתי למ"מ של 7 שיפסיק עם סגירת המדפים הזאת" מספר יאיר דויטש, מפקד טנק גור בגד' 74 שלחם בצוותא עם אנשי גד' 82 של חטיבה 7 בגזרת מוצב 111 "הרי סאגר חודר את הפלדה שלנו ולמפקד יש די זמן לזוז אחורה ובכלל אמרתי לו שישים צופה כשהוא יורה ואז ידע איך להגיב."[/font]

[font='Arial','sans-serif']"הסברתי לגידי מקלף ואיסי סיטקוב מחטיבה 7 איך לעשות את תרגולת הירי מול הסאגרים" מספר עודד בקמן מ"מ בפלוגה ג' גד' 53 בגזרת מוצב 115. [/font]



[font='Arial','sans-serif']מה אומר ומה אדבר.[/font]

כיוון שהאשכול הוקפץ אני מ וצא לנכון לצרף אליו קישור אל האשכול הזה
שם מוזכר שהסאגר היה ידוע בצפון מיום הקרב הנ"ל ב71 אך היה ידוע גם בדרום מתקרית שאירעה ב7.7.1970
וכן בנוסף לתרגולת שפותחה בחטיבה 188 פותחה תרגולת (יעילה פחות) גם בדרום.

עוד מוזכר (ואף נאמרים הדברים מפיהם של קמ"ן וגננים) כי הידע על הסאגרים היה קיים אך לא הגיע אל צוותי הטנקים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יוני 1973 אימון הקמה גדסר 87 צאלים - אף מילה על סאגר.

נזכר גם באשכול שיוסיפון הפנה אליו. אני לא מחדש.

יש הבדל גדול בין התגוננות בפני טילים בלחימה לאורך קו ידוע (כמו בימי קרב), או כשהאוייב תוקף אותך (כמו בבלימה של 188). לבין תקיפה של חי"ר מחופר, הרווי בסאגרים (כמו שהיה בגדה המזרחית של התעלה).

[ראה למשל: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...298#post2779953
זה אולי מצדיק את סירובו של שרון לדחוק צפונה את הארמיה השניה ב'מיסורי', והעדפתו ללחוץ צפונה לאורך הגדה המערבית.
*עוד משהו, לגבי קו בר-לב, החלופה הקלאסית, של כוחות שריון ניידים, אולי לא רלוונטית לאור איום הנ"ט?]

שוב עולה השאלה מדוע מה"ד ותח"ש לא בנו והטמיעו מערך שיעור להיכרות והתמודדות עם טנ"ט הסאגר בקרב יחידות השריון בסדיר ובמילואים טרם המלחמה?

ראו עמודים 21-24
http://hativa14.org.il/_Uploads/dbs...dan-agranat.pdf
הערות על העדות:
1. גי"ש-תח"ש בנו כבר בינואר 1970 תיק בנושא איום הטנ"ט. התיק הנ"ל שכלל מידע טכני, מקצועי, תמונות וכו' עודכן לאורך השנים גם לגבי הסאגר אבל העדכון האחרון פורסם רק בסוף אוגוסט 1973, קרי חודשיים בלבד טרם המלחמה ו 3 שנים תמימות אחרי שצה"ל נתקל בסאגר בפעם הראשונה ביולי 1970.
2. האלוף ברן טוען (להגנתו) שכל הנושא לא זכה לתשומת הלב הראויה בגלל שהטילים לא היוו איום משמעותי במלחמת ההתשה ותקריות האש.
3. האלוף ברן טוען (להגנתו) שהתיק עודכן לאורך שלשת השנים בתורת לחימה לההתמודדות עם הטנ"ט ובכלל זה תמרון, מיסוך ושימוש בארטילריה. אגב את זה הוא כותב אחרי שרק מספר פסקאות קודם לכן הסביר מדוע הוציא את מרגמות הסיוע מחטיבות השריון אחרי שלא נמצא להם שימוש ולא נמצאו די נגמ"שים לנייד אותן...
4. האלוף נשאל מדוע החיילים לא הכירו את האיום ודרכי ההתמודדות איתו למרות קיומו של התיק וטוען (להגנתו) שהתיק אמנם הופץ ליחידות אך לא הוטמע ברמת התרגולות, לא בסדיר ובוודאי שלא במילואים.
5. לסיום האלוף כותב שלאור הניסיון שנצבר במלחמה מפתחים אמצעים שונים ובכלל זה "עשן מתפוצץ תוך 3 שניות", רשתות נ"ט סטטיות ושימוש בשדה השראה כלשהו שישבש את הפקודות של המפעיל דרך חוטי ההנחייה.