12-04-2010, 10:02
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
כרגיל מאז פרוץ העידן הרב ערוצי, זיפזפתי
שכבר מזמן גיליתי שזו דרך ללמוד הרבה יותר, מאשר הדבקות לסרט אחד...
ראיתי (ביס8 אאל"ט) מין סרט דוקו סנסציה אודות "איפה צאצאי משפחת היטלר היום". היה מעניין לראות את האנשים, ואפשר להעריך את עבודת התחקיר שהגיע לחבורת הזקנים האלמונית הזו, היו גם רגעים הזויים (כמו הבלגי הנוכל שטוען שהוא בנו הלא חוקי של היטלר, בעצם על מנת לזכות בירושתו) אבל גם המון מלל מביך מצד המנחה (כמו כשהוא שואל את אחד הצאצאים "האם מאחר והיהודים קיבלו פיצויים, אתה חושב שגם הגיע הזמן שאתה תקבל ירושה". הגרמני ענה בחוכמה "אני לא מבין מה הקשר בין היהודים והפיצויים וענייני הירושה של רכוש משפחתי").
הסרט התיעודי אודות האיינזצגרופן בערוץ 1 היה מרתק, גם אם אחרים יחשבו שהוא מייגע. כלל המון ראיונות מקוריים, כולל עם רוצחים קשישים ועדי ראיה, והרבה צילומים מהאתרים עצמם בימינו. חבל ששודר דווקא בערוץ הנידח הזה. הקטע שבו ראיינו קשיש שהוא ניצול טבח היהודים (הידוע כי הוא צולם) בליפאייה שבלטביה, כשהוא מנתח את תמונות הרצח של אנשים שהוא הכיר כבר ללא דמעות (מאחר ועשרות שנים שהוא עוסק בכך, וכבר רגיל...) היה בעיני מדהים.
בין לבין "קפצתי" ל"התנגדות" שלמדתי להעריך אותו אפילו יותר. הקטע שבו יש מעבר חד בין סצנת החתונה היהודית ביער מצד אחד, ו"זוס ביילךסקי" העומד בראש התקפה רצחנית על שיירה גרמנית, באותו הזמן במקום אחר, פתאום נראה לי מאוד מרגש ועמוק: מצד אחד שמירת הערך היהודי של המשך החיים בכל מחיר, ובאותו הזמן המיעוט מבין היהודים שאומר "לעזאזל הכל, עכשיו נקמה" מן הצד השני. גורם לך להבין שבעצם אלה ששרדו והמשיכו לחיות, אלה שחלקו אוכל עם הזקנה והילד הלא הם הגיבורים האמיתיים.
_____________________________________
.
|