ביזיון. רמאות. נוכלות. ביזיון. שרלטנות. חוסר מקצועיות.

לא יודע מאיפה להתחיל,
כמעט שבוע עבר והכעס עוד בוער בעצמותינו.

הגענו 9 אנשים למסעדת ערמונים,
יש לציין שהיה עדיין חג ולכן התקשרנו מראש לוודא שהמסעדה לא כשרה,
אכן אישרו לנו בטלפון שהמסעדה לא כשרה - "הא, מצויין" ענינו וזכינו לצחוק קל.

כאשר הגענו למסעדה - אשר לפי השלט המגלומני בכניסה - מכתירה את עצמה כ"מסעדת שף",
ראינו מחזה שלא נתקלנו בו מעולם ב"מסעדת שף" בעבר - מתקנים מתנפחים..
כבר אז חששנו שמא זה סימן מעיד על טיב המסעדה.

התקבלנו ע"י המאחרת והושבנו בפנים במסעדה,
(יש לציין שעיצוב גרוע, ערסי ודוחה כ"כ לא טרם לתיאבון.)

הפתעתנו השנייה הגיעה בתפריטים "תפריט כשר לפסח".
החווירו פנינו. (תופתעו אבל זה לא הביזיון הכי גדול! שווה לקרוא הכל).

בירור מול הצוות אימת את הפחד! המסעדה אינה מגישה חמץ !
המלצר והמארחת הסבירו שהמסעדה לא "כשרה" מכיוון שהיא פתוחה בשבת,
אבל החליטה שלא להגיש חמץ בחג! מרתיח חוסר המקצועיות, הרי רק למען הסר ספק,
כאשר הזמנו את המקום בטל' היו צריכים להודיע שהם לא מגישים חמץ (הרי הם מתהדרים

במאכלים המוגשים עם בצק מהטאבון!).

וכן. הם מגישים בשר וחלב.
ביזיון.

לאחר ריבים פנים-משפחתיים (ללכת, לקום, לאן? זה לא קרוב לשום מקום, אולי המנות בלי הבצק

דווקא יהיו בסדר, אפשר להסתדר בלי בצק. אנחנו רעבים אז יאללה כבר).

אתנחתא קומית ומרגיזה - בנוסף היה רשום כי בתפריט הכשר לפסח - אחת המנות מגיעה ללא

צנוברים. כמובן שלא היה ברור לנו מה לצנוברים ולחמץ. הם החליטו שאגוזים זה חמץ !
הפלא ופלא, המנה בכל זאת הגיעה עם צנוברים... ביזיון כבר אמרנו ?

היין שהומלץ במבצע הוחזר לאחר שלא היה טעים.
היין שבחרנו בעצמנו נפתח ולא הוגש (היינו צריכים למזוג בעצמנו).

המנות הראשונות שהוגשו היו פשוטות וחסרות מעוף.

הגרבלקס התגלה כחתיכות סלמון ממעדניה פשוטה.

הקרפצ'יו הוחזר לאחר שהבלסמי המצומצם שהיה עליו הדיף ארומה לא נעימה.

הגענו לגולת הכותרת - המנות העיקריות.

הבשרים שהוזמנו (פריים ריב וצלעות) היו בסדר.
לא מדהימים. לא גרועים. בסדר. פריים ריב 1 שהוזמן חזר לצלייה נוספת (הזמנו מדיום קיבלנו

רייר). מה שנקרא "הצליחו לא להרוס".
התוספות היו מגוחכות. בטטות קרות(!) שנראות כאילו נפלו על הרצפה.

נתח הקצבים היה סביר, אולם הועלה חשד שכלל לא מדובר בנתח קצבים (בגלל הטעם והצורה,
שלא הייתה מאורכת כפי שהכרנו),
בהיעדר הוכחות חותכות ומכיוון שלא היה לא טעים - הנחנו לו.

מנת פרגיות הגיעה עם ציפס ג'וליאנים דקים מאוד (ככל הנראה משקית).
ביקשנו להחליף למשהו אחר.

והגענו לקטע המעצבן, המרתיח, המבזה ושרטלני מכולם. הדג.

אקדים ואומר - אנחנו משפחה של דגים וים.
אבי היה שנים רבות בצי הסוחר ובילה חלק ניכר מחייו בדייג, בניקוי דגים ובבישולם.
אחי הבחור גם הוא איש ים, בעל תואר שני בבילוגיה ימית. יוצא שייטת שעל צלצלו מצאו את

מותם דגים רבים, וכיום עוסק בגידול והרביה מסחרית של דגים.

אז בואו רק נגיד - סמכו עלינו.

בחלק הדגים של התפריט מובא סיפור אווילי על הדייג של המסעדה,
אשר מגיע כל יום ומביא את כל הטוב הטרי מהים לטובתנו, הלקוחות האנינים.

המחיר הקבוע - 120 ש"ח לדג מסתבר לא משתנה לפי משקל הדג.
המסעדה מצהירה על משקל בין 650 ל -1200 גרם.
כך בורי, לברק ומוסר ים במשקלים זהים כולם עולים 120 ש"ח.
מקביל אולי הדבר למחיר זהה עבור פרגיות, סינטה ופילה.
תמוה?

בתפריט מוצע במחיר הנ"ל מוסר ים שלם.
אכן - מוסר ים, מהדגים המובחרים ביותר.
שאלנו 3 פעמים את המלצר אם אכן מדובר במוסר מן הים ולא מבריכות (שטיבו נחות בהרבה).
הובטח לנו שמדובר במוסר ים.
למי שפחות בקיא - מסעדה הגשה של מוסר ים היא סוג של "הצהרת כוונות".
לא מדובר ב"עוד דג", אלא במנה למבינים.

מה הגיע ? מוסר ים קטן ? לא.
מוסר בריכות ? לא.

לברק.
על ראשו וזנבו.
אפילו לא ניסו להסתיר.

הזמנו מוסר ים וקיבלנו לברק !!!

ביריקה בפרצוף כזאת מעולם לא ניתקלתי.

שום פיצוי. שום סליחה. שום דבר.

ביקשנו חשבון.

יצא בערך 155 ש"ח לאדם לא כולל טיפ.

במחיר כזה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה, בוודאי במסעדת "שף" לא היינו
זוכים לכזו חוויה נוראית.

ידיר רגלו כל אדם שפוי מהמקום הבזוי המתקרא "ערמונים - מסעדת שף" !!!

מושב סגולה

...וטיעמה יותר...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח ...וטיעמה יותר...

הייתי שם לא מזמן בארוחת בוקר והיה פשוט מצוין.
הם שינו קצת את המקום, הם עברו למקום אחר באותו מתחם.

לגבי ערמונים - בפעם האחרונה שהייתי היה טוב. זה היה לפני שנה וחצי שחגגו ברית לאחיין שלי ודווקא היה מצוין. כנראה שמאז השתנו דברים.

חיפשנו מקום לערוך מסיבת/סעודת בר מצווה לבננו הבכור. אחת האופציות שנראתה מעניינת הייתה מסעדת ערמונים.
קבענו פגישה ליום ו' בצהריים, אמרו שנקבל פרטים ומחירים וגם יהיה אירוע ונוכל להתרשם.
הגענו ביום ו' בצהריים, אני , רעייתי והבן הצעיר.
כשהגענו המסעדה הייתה ריקה וניכרה תכונה מסויימת לקראת האירוע.
אמרנו "שלום, באנו להתרשם מהמקום, קבענו עם .... "
מלצרית צעירה הסתכלה עלינו בעיני עגל, "קבעתם? אה, כן... אבל מנהלת המכירות לא נמצאת, רגע, אבדוק מה אפשר לעשות..."
ונעלמה אל תוך המסעדה.
הקטנצ'יק התחיל להשתעמם, כמה כבר אפשר להציק לאווזים שמשייטים בבריכה המסריחה שבחוץ?.
"אבא, מתי הולכים..."
"אבא, נו כבר..."
"אבא, אני צמא..."
וחם, חם מאוד, סוף יולי.
אחרי רבע שעה היא חוזרת ואומרת "אני מצטערת , תצטרכו להמתין כי מנהל האירועים עסוק והוא מאוד לא אוהב שבאים ככה בלי לתאם , הוא איש מאוד עסוק ואני מאוד מקווה שהוא יוכל להתפנות אליכם, מקסימום, תבואו ביום אחר....!!!!"
התייבשנו.
נכנסנו למסעדה כדי לברוח מהחום.
חיכינו.
חיכינו.
חיכינו.
בינתיים הקטנצ'יק מטריף אותנו.
ואז באה המלצרית ואומרת : "תיאלצו לצאת כי האירוע מתחיל ואתם תופסים מקומות..."

הלכנו הביתה.
לשם לא נחזור.