08-04-2010, 11:08
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
יכול להיות שלו היה הנאציזם הגרמני שורד עוד כמה עשרות שנים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי חסיד ברסלב שמתחילה ב "האם הנאציזם היה תצורה של דת או נשען על דת?"
ועובר תהליכים "אבולוציוניים", היה מגיע לדרגה שניתן להשוותה ל"דת" ולא לכל היותר ל"כת".
היו בקרב המפלגה והתנועה הנאצית אישים, וזרמים, שייצגו עולם מושגים ואידאולוגיה די שלם שניתן להשוותו לדת: היינריך הימלר וה-SS (גם אם לא בתצורתו המאוחרת, אז הפך צבא לכל דבר), או אלפרד רוזנברג - "אידאולוג המפלגה" וספרו "המיתוס של המאה ה-20".
ישנה, כמובן, בעיה: בעוד שהדבקות בנאציזם הזכירה אמונה דתית משיחית יוקדת (לדעתי יותר מאשר האמונה בקומוניזם בתחומי הפאשיזם האדום) אצל חלק מההמונים, שרדו בידינו יומנים, או תמלולי "דיבורים כמשיח על פי תומו" של לא מעט נאצים מהבכירים ביותר: יוזף גבלס (שיש, כמו דיויד אירווינג, שרואים בו את המוח האמיתי מאחורי היטלר) היה כתבן כפייתי של המחשבות שלו, דיבורי מאחורי הקלעים של היטלר ידועים ממספיק מקורות כדי לדעת איך התפתחו מחשבותיו, שלא לדבר על "אנשי הביצוע" הראשיים כמו היידריך, או גסטפו מולר, שיש הרבה עדויות על מה שאמרו "מאחורי הקלעים").
כל הנ"ל גילו נטיות די ברורות של דחיה, או בוז, של ההיבטים ה"ססגוניים" של הנאציזם, וראו בהם לא יותר מאשר דרך לנתב ולשלוט בהמון. הימלר "נסבל" כאיש ביצוע טוב ששווה לסבול את ה"שטויות שלו", ורוזנברג זכה לבוז וביטול מוחלטים.
ה"מוחות" האמיתיים ששלטו בכנופיה הנאצית בדרגות הראשונות, שניות ושלישיות: אנשים כמו גבלס, היידריך, גסטפו מולר, אלברט פורסטר, ארתור גרייסר או מרטין בורמן היו לחלוטין סותרים את הדעה שמדובר על פסאודו אמונה משיחית, גם אם למאמיניהם זה היה נראה כך.
את האמונה בנאציזם יש לראות קודם כל על רקע העולם שבו התקיימה, ולא במבט דר המשקפיים של 1962, או 2010.
_____________________________________
.
|