לפני כמה חודשים פרסמתי כאן סיפור מצחיק על סקר שעמד במרכזו של פאנל, שנשא את הכותרת "האם התקשורת שמאלנית", בכנס העיתונות באילת. מכון סקרים מכובד הציג שם את ממצאיו, לפיהם בשנים האחרונות הציבור מזהה שהתקשורת זזה ימינה. בדקתי אז את הסקר. הכל בו היה מדויק. החישובים, הסטטיסטיקות, הניתוחים. הכל. למעט טעות דפוס קטנה, שבה הודה מנכ"ל המכון. במקום המילה "ימינה" בשורת המסקנות, היתה צריכה לבוא המילה "שמאלה". קורה. מאז הסיפור הזה הפכתי לבעל אוזן רגישה במיוחד בנושא. בדיוק מהסיבה הזו האזנתי בקשב רק לדיון שניהל לפני שבועיים רינו צרור בגלי צה"ל, בעקבות ממצאי סקר שערך מכון "מאגר מוחות" ואשר בחן את תפישות העולם של בני נוער בישראל.

"תוצאות קשות במיוחד", הכריז, "הנוער שלנו הולך ומקצין". על הקו כבר המתין הסוקר, פרופ' יצחק כץ, שפירט אחד לאחד את הממצאים הקשים. הנוער הישראלי, הסתבר, הוא קיצוני, גזעני ושונא ערבים. אבל לא רק אותם. כץ דיווח שכמעט רבע מבני הנוער לא מוכנים שבכיתה שלהם ילמד נער שעלה מאתיופיה ועבר לפילוח שערך בין דתיים לחילוניים. "התמונה כאן מאד קשה", הזהיר. "81 אחוזים, אני אומר את זה בהדגשה, 81 אחוזים מקרב בני הנוער שמגדירים את עצמם דתיים לאומיים וחרדים לא מוכנים שבן עולים מאתיופיה ישב בכיתתם". כץ וצרור המשיכו לטווח בצוותא בציבור הדתי. האמת? עם הנתונים האלה, בצדק. כמי שחי כמה שנים במגזר הדתי לאומי, לא הייתי צריך להציץ בסקר של כץ כדי להבין שמדובר בקשקוש מקושקש. שהרי איפה בדיוק לומדים עולי אתיופיה, בכיתה של הבן של רינו או בכיתה של הבן שלי? ומי בדיוק קולט אותם כאן כבר 25 שנה? התקשרתי לפרופ' כץ ובקשתי שישלח לי את הסקר המלא. עשר שניות אחרי שהצצתי בניירות התבררה האמת. כץ, אולי בגלל ההתרגשות מהשידור, פשוט לא שם את האצבע על השורה הנכונה בטבלה. זה לא שאין שם 81 אחוזים. יש. אבל אלו הנשאלים מכלל המדגם שדווקא כן רוצים ילד עולה מאתיופיה בכיתה. טעות קטנה, נכון? האמת היא שעם קצת רצון טוב היו צרור וכץ יכולים לדפדף בסקר שני עמודים קדימה ולספר למאזינים שבני נוער דתיים מביעים יחס חיובי יותר מהחילוניים לעולים מאתיופיה, אבל לזה כנראה כבר לא היה זמן בתכנית.

האופן שבו ערכו אנשי "מאגר מוחות" את הסקר הזה מלמד שוב שכדי לפתוח מכון סקרים לא מספיק לדעת סטטיסטיקה. כדאי גם לדעת איפה אתה חי. אחרת אי אפשר להסביר איך חיברו שם את בני הנוער הדתיים לאומיים עם אלה החרדים, שני מגזרים שונים כל כך, לקבוצה אחת. למה החיבור הזה אידיוטי? כי איך בדיוק צריך להתייחס לנתון בסקר, שלפיו 21 אחוזים מבני הנוער הדתיים מדווחים שלא יתגייסו לצה"ל, כשהקבוצה הזו מכילה מגזר שלא מתגייס בכלל עם מגזר שהוא בעל המוטיבציה הכי גבוהה לשרת? ומה הפלא שאחר כך התוצאות מלמדות שהדתיים מתגייסים הרבה פחות מהחילונים? ואיך בדיוק אפשר לחבר את שני המגזרים האלה בשאלה "האם היית רוצה שילמד איתך עולה מרוסיה בכיתה" ועוד להסיק מזה מסקנות? ראיתם פעם עולה מרוסיה באיזו ישיבה חרדית? הם הרי רואים בהם גויים. האם זה הופך את הציבור הדתי לאומי לגזעני?

הסקר הזה קיבל בולטות גדולה מאד גם ב'ידיעות אחרונות' וגם ב'הארץ'. ב'הארץ' הכינו לנוחיות הקוראים טבלה ענקית. מצידה האחד הערבים, המבקשים להשתלב בחברה הישראלית ורואים בישראל מדינה דמוקרטית. מצידה השני, היהודים הגזענים ששונאים אותם. בגלי צה"ל, ב'ידיעות' וב'הארץ', ככל הנראה בשגגה, נשמטו שני נתונים מעניינים שהופיעו בסקר ושהיו יכולים להסביר מעט למה חוששים בני הנוער היהודים משכניהם הערבים. הראשון מלמד ש- 82 אחוזים מבני הנוער, ערביי ישראל, רואים את עצמם במידה בינונית עד רבה מאד כ"פטריוטים פלסטינים". השני, ש- 20 אחוזים מהם סבורים שמותר להתנגד למדיניות הממשלה, כשזו לא מוצאת חן בעיניהם, גם תוך שימוש בכוח. כדאי לדעת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...=1040#responses


____________________________________________




כיצד ניתן, אם כך להתייחס לידיעות על מתנחלים , למשל, ולהגיב? יש פה סילוף עקבי (ומכוון) של נתונים

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה מזעזע :|

יהיה משהו, כי יש משהו

ידיעה חשובה שצריך להבליט.
תודה