|
28-02-2010, 10:29
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אני לא הייתי מזלזל ביכולתי לשרבב פוליטיקה לכל דבר
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "אני מניח כי כל פיקודיך ב'חי-בר' יצאו תל אביבה שכן זהו יום חמישי ואתה פנוי לענות:"
בסופו של דבר אני מקרה מובהק של "כותב מתוך פוזיציה"; לא מאמין אדוק בחופש הביטוי ובטח לא חושב ש"לכל אחד יש זכות שדעתו תשמע" (בכל עניין שהוא). אני לא יודע כמה "קליקים" של ימניות אני מימן או שמאל לאיש זה או אחר, אבל זו לא שאלה רלוונטית כאן מפני שעבורי ה"סיפור" הזה מנותק מפוליטיקה עכשווית (בעצם זה עקרון שאני די חוזר עליו: מדינה מודרנית היא מדינה מודרנית. עבר מיסטי אינו יכול להוות בסיס קיום אידאולוגי מתמשך למדינה מודרנית, לכל היותר "טכס הנחת אבן פינה".).
אם ללכת לתחום הרפואה הרי שאפשר למצוא כמה אנלוגיות מעניינות לארכאולוגיה, ועכשיו כשאני חושב על זה זו אפילו דוגמא מצוינת (הבעיה היא שבשני התחומים יש הרבה מאוד אנשים שיש להם מה להגיד, מעט מאוד שבאמת מבינים מה הם אומרים...):
- כמו ברפואה, גם בארכאולוגיה ישנו אגף של "טכנאי ארכאולוגיה" וישנו אגף של "חוקרים". ישנה מוביליות בין האגפים, וגם הקו המפריד לא ברור. מה שברור הוא שאצל לא מעט המיקום היחסי שלהם לא ניתן לטעות בו, משום שהם אינם בתחום האפור. כמו ברפואה, גם בארכאולוגיה ישנם כאלה שהם למעשה "99 אחוז" בצד אחד, אבל מתיימרים (או אפילו מתחזים) להיות בצד השני. זה נפוץ, כמובן, יותר עבור המקרה של "טכנאי" המתיימר להיות "חוקר". אי אפשר ממש לעשות משהו בנידון: עבורך, איש ידיעת הארץ אבל לא מתחום האקדמיה, "ד"ר לארכאולוגיה" נראה בר סמכא ואין לך דרך לדעת האם מדובר בדמות שיש לה היכולת המדעית להרכבת תמונה רב מימדית, "רב אתרית", או בחופר מדופלם וססגוני שאין לו יכולת או משאבים להגיע למצג כזה.
חשוב לציין: בעבר לא היה קו ברור (ועדיין אין ממש) המפריד בין "טכנאים" ובין "חוקרים".
- כמו ברפואה, גם הארכיאולוגיה ה"ממשית" או "קונבנציונאלית" היא די משעממת, עמוסת בירוקרטיה של פרטים די יבשים ואנטי מוזיאליים – היא אינה יכולה "לרפא" כל שאלה, ולא אמורה להתיימר לכך. לעומת זאת, כמו ברפואה, הציבור כמהה לשמוע על ניסים ונפלאות – כמובן שמקבל אותם כי תמיד יש בסביבה את מי שאומר (במקרה או לא) את מה שהציבור רוצה לשמוע, ולכן דווקא הארכאולוג ה"מדעי" ביותר הוא זה שנראה כ"שרלטן" במקרה הרע, או "נודניק של פרטים משעממים" במקרה הטוב. הציבור לא רוצה לשמוע "תשמעו המציאות מורכבת" אלא לקבל משהו ברור כמו "אלה יסודותיו של ארמון עוזיהו מלך יהודה, והנה פה יש לנו אמבט שמוכר לנו מהרבה אתרים במרחב כבנוי המיוחד לחולי צרעת". למעשה עבור ה"ציבור" (=אנשי ידיעת הארץ שאינם מצויים ברזי הארכאולוגיה המדעית) ארכאולוג אמור להיות רופא שמביא חדשות טובות. אם הוא יותר מדי "מדען" (שזה אמור להיות טוב משום שלעג נפוץ על מדעי הרוח טוען כי אלה מכבסות מילים) אז הוא פסול.
- כמו ברפואה, גם בארכאולוגיה היחס המספרי בין אלה שבאמת-באמת-באמת מבינים "על מה מדובר" ברמה מקבילה לבוא נגיד: הבנה של מה זה "זמן מחצית חיים" של איזוטופ והיכולת להסביר זאת (וזה לא הרבה...) ובין אלה שהרטוריקה שלהם מרמזת שהם "מבינים" אבל בעצם הם רחוקים מכך – הוא עצום. מניסיון: על כל עשרה אנשים ששמעתי דוברים באריכות בעניין "בעיית המאה העשירית", או "הרקע למרד בר כוכבא על סמך המקורות והממצאים" פחות מאחד באמת הראו הבנה מסוימת לעומק, או לפחות הכרת הממצא הרלוונטי ומקומו בהקשר. השאר "התיישרו" ימינה או שמאלה בהתאם לאג'נדה שלהם, הסימפטיה שהם חווים לדובר זה או אחר ולרוב פשוט הרקע האישי שלהם מבחינה דתית, גיל, פוליטי וכו'. שלא תבין לא נכון: ישנם כאלה שיגידו או יצדדו בדעה שלעדתי היא "נכונה", אבל זה ממש לא אומר שהם באמת הבינו למה.
- כמו ברפואה, גם בארכאולוגיה, מצפים לליטרא של "חדשות טובות" כל כמה זמן. הרצון גורם לארכאולוג לרצות לרצות אותו, וכך נוצר מעגל קסמים שמזין את עצמו. חלק עצום מה"תגליות" שבכותרות מסתברות חודשים, או שנים אחרי כן כשום דבר ששונה ממה שכל הזמן נמצא מסביב.
עכשיו לעניין עיר דוד, המאה העשירית וכו' – ואולי אני חוזר על דברים שכבר נכתבו, אבל בכ"ז:
שאלת "המאה העשירית הנעלמה" אינה קשורה בבסיסה לשאלת האמת ההיסטורית של המקרא – כן או לא. עניין המקרא רק "מתחזק" את שאלת בעיית המאה העשירית, מחזיק אותה בכותרות ומאוד מעכב, דרך טבע, התקדמות לפתרון. לו לא הייתה פה שאלה דתית/לאומית (לכאורה) מאחורי העניין, וכמובן הרבה אגו עקב כך, כבר מזמן כולנו היינו מדקלמים ש"שער שלמה" הוא לא מן המאה העשירית. "שאלת המאה העשירית", בקצרה, היא כזו: תארוך אתרים ברזליים (או קדומים יותר) נסמך במידה רבה מאוד על ממצא קרמי. כפי שאתה יודע טיפוסי הכלים משתנים באופן הדרגתי ומדעית (פחות או יותר) ניתן להראות שהשינוי נעשה לאורך ציר זמן, צפוי במידה מסוימת (מבחינת הקצב של השינוי, לא הטיפוס) ויש בו הגיון מסוים. זה כלל לא פשוט כמו שנשמע: שימוש בטיפוסי קרמיקה כבסיס תיארוך (שנעשה מחוסר ברירה: קרמיקה היא הממצא הנפוץ, הצפוי והבולט ביותר שניתן לתארך בעזרתו) מחייב הבנת תמונה כללית – השוואה בין אתרים, תוך התייחסות למרחקים פיסיים ותרבותיים ביניהם: הכרת קרמיקת ייבוא, הסתמכות על דגימות בכמות סבירה ועוד הרבה היבטים שיוצרים תמונה כללית (שגם בה יש תמיד הרבה "חופש" וחורים). ישנן הרבה הנחות "סיבוביות" כמו תיארוך טיפוס בגלל שכבת חורבן באתר X, שכבה המתוארכת למועד מסוים בגלל ממצא אחר וכו'.
תארוך הקרמיקה המיוחסת ל"מאה העשירית" נקבע "כל השנים" ע"ס מציאותה בשכבות שנחשבו כמובהקות של המאה העשירית – בעיקר בגלל זיהוי ממצא בנוי כשייך ל"ימי דוד ושלמה" ובכלל בגלל ש"בין הברונזה המאוחרת למאה התשיעית חייבת להיות המאה העשירית". כל בסיס התיארוך נקבע לפי קרמיקה זו, ו"הכל היה בסדר". מסיבות שאין להן קשר לדוד שלמה והמקרא חלו התפתחויות בחקר תום תקופת הברונזה, תום השלטון המצרי בא"י, שאלת גויי הים ובכלל "מה קרה בסוף תקופת הברונזה" – זו לא שאלה פוליטית ממש, אולי לכל היותר פתיחתה קיבלה זירוז בשל שאלות הגיוניות שעלו דווקא מחקר המקרא כמו "איך יכול להיות שהסופר המקראי לא יודע שבסוף תקופת הברונזה מצריים שולטת בא"י". פלאי התקשרת, המדע וגל גדול של פרסומים איפשרו יותר מחקר השוואתי, כמו גם "נבירה" בחומר חפור או כתוב של חפירות "קלאסיות" ישנות בא"י יצרו את הסדקים הראשונים: שכבות וממצא הקשור לתום תקופת הברונזה, ותחילת הברזל בא"י עברו תיארוך מחדש, או הבנה מחדש. נוצרו שינויי תארוך בסדרי גודל של חמישים, או אפילו מאה שנה "קדימה": התוצאה הבלתי נמנעת – כל ה"סנדוויץ'" של כרונולוגיה "נלחץ" חזק למטה, לעתיד... רצף של טיפוסי קרמיקה שבאופן טבעי היו אמורים לייצר התפתחות הדרגתית המוגדת כמייצגת X שנים, נדחקה לחלון זמן קצר עד בלתי אפשרי, טיפוסי קרמיקה מקומיים ומיובאים, שתמיד נמצאים יחדיו, פתאום נמצא שלפי התארוך ה"מסורתי" אינם שייכים לאותה מאה וכו'. חפירות מחודשות, או בחינה מחדש של חפירות (שנעשו לא כדי "להוכיח" אלא כחלק שגרתי מעבודת מחקר) העידו כי היו שכבות חורבן שמעולם לא היו, היו ממצאים בנויים שהממצא המתארך לידם כלל לא התאים לתארוך שניתן להם ע"י החוקרים (לא לפי אף אחת מ-2 שיטות התיארוך! ה"חדשה" וה"מסורתית") ובכלל: נוצרה הרגשה ש"משהו בכל התמונה הזאת לא בסדר". כאן התחיל כדור השלג, וכאן גם "קפצו על העגלה" חוקרים מתחומי ההיסטוריה, או כמה ארכיאולוגים מחו"ל, שכל השנים טענו שמערכת ההנחות של הארכיאולוגים המקראיים מן הזרם המרכזי שגויה. חשוב לציין: כל התהליך הזה קורה בתקופה שבה כל הארכאולוגיה צועדת קדימה לכוון חדש (גם את בישראל מאוד באיחור, ולא בגלל שאלות לאומיות) ובכל התקופות והתחומים: המאבק סביב "המאה העשירית" לוהט לא בגלל עניינים הקשורים בדיסציפלינה המדעית, אלא בגלל ההקשר הדתי/לאומי/אגו.
הבנת הרצף ה"חדש" של הממצא המתארך, כמו גם הבנה עמוקה ומרובדת מאוד של שאלות כמו "התרבות הפלישטית", סוף השלטון המצרי בא"י ואפילו "תהליכי ההתנחלות" (כשאלה המטופלת באורטודוכסיות!) "מצאה" את המאה העשירית כחיה וקיימת, אבל למעשה אקורד די אחרון – אבל לא אחרון חביב – של "תקופת האופל" של מה שבא אחרי נפילת עולם הברונזה המאוחרת: פחות או יותר מה ש"פעם" חשבנו כ"מאה 11". בהתאמה: מה שפעם נחשב כשלבים מרובים של המאה השמינית (בתחומי ממלכת ישראל) "נמתח" אחורה לתוך המאה התשיעית. היה הגיון "מדעי" רב מאוד בכל ה"סדר החדש" משום שהתאים יותר לתהליכי התפתחות "טבעיים" המקובלים על כל ארכאולוג, וגישרו גל על הרבה מאוד בעיות שמאז ומתמיד הציקו מתחת לפני השטח כאשר דנו בשאלת ה"ממלכה המאוחדת". במילים פשוטות: הארכאולוגיה ה"מקראית" נגררה קצת בכוח, קצת מרצון, לחבורה הגדולה הזאת שעמדה כבר עשרים שנה בצד – להלן ה"ארכאולוגיה המודרנית" ואמרה לחברה שם "שלום, גם אנחנו רוצים להיות ב"איחוד הארכאולוגי" תספרו לנו בבקשה אילו סטנדרטים אנחנו צריכים לאמץ?". פשוט עד כדי כך. עכשיו שלא תחשוב שחיינו כאן בחושך לבד וכל העולם באור... רק מצפיה אקראית בערוצי מדע אני מבטיח לך שישנם עוד ענפים רבים בארכאולוגיה החיים הרבה יותר מאחור. זאת ועוד: אין שום דבר חריג באיך שהתנהל המחקר הארכאולוגי בישראל עד שנות שמונים: "ככה זה היה אז" בכל תחום שבו ארכאולוגיה נפגשת על תאולוגיה, היסטוריה מוכרת וטעונה ולאומיות. מי שחקר את הוויקינגים בגרינלנד היה חופשי מצרות אלה, אבל רוב השאר: לא.
מקרא וארכאולוגיה: עבור החוקר עם הגישה החילונית ברור שאין אפשרות לרתום ארכאולוג וחוקר מקרא כשני שוורים שווי מעמד הגוררים אותה עגלה. לי אישית אין שום התקפי חרדה בשל כך: אני מוצא פגמים מזעזעים בספרי היסטוריה העוסקים במאה העשרים, אז למה שאחיה בחרדה בשל פגמים באמינות ההיסטורית של המקרא? בסופו של יום הוא אינו מתיימר להיות ספר היסטוריה, חובר בתקופה שבה לא הייתה דיסציפלינה היסטורית אפילו קרובה למה שאנו מגדירים כמקובל בימינו, ולכן עצם השימוש ברטוריה כמו "מצאנו חומה מתקופת הממלכה המאוחדת" אפילו לא מעודדת אותי להמשיך ולקרוא. מנסיון: מה שיכתב בחיבור הטרום אקדמי (שזה מה שיש עכשיו) לא יוכיח לך, או לי שום דבר. אפילו אם החומה המצוייה בנויה ממש מתחת, ובהצטלבות, לחומה שיש עליה חותמת "זו נבנתה בשנת 900 בדיוק. על החתום פרופ' פינקלשטיין" עדייו העניין מצריך בדיקה. שאלת ה"ממלכה המאוחדת" חורגת בהרבה ממציאת חומה או אי מציאתה. אפשר למצוא כאן הרבה אנלוגיות למחקרים בתחום הרופאה, ואני מניח שאתה יודע על מה אני מדבר וכבר הבאת דוגמא טובה.
כבר היו לנו מצודות (שכבות של מצודה) שלא היו, מצודות שזוהו כשלוש מצודות שונות ואפילו היו כאלה שטובי הארכאולוגים לא זיהו את הבעייתיות שבתיארוכן עד שסטודנט שנה א' נודניק כשהיה בסיור "התקיל" את הפרופ' המכובד על שאלה "אבל איך זה שמבצבץ פה חרס "ממורק לבן" תחת המסד של השער שאמור להיות קדום לו?". "קדש ברנע", המצודה ואתר הפולחן בחצבה", "שכבות מצודת תל ערד", "מצודת נמרוד" ואפילו "ערי הנבטים ומערכות מי הנגר בנגב" כולן שאלות ארכאולוגיות די מוכרות שתאריכום שלהן היו שגויים באופן גס ונעשו ע"י מקצוענים, מה שגם הוביל ללא מעט "התיישרות לפי פקודה" של המחקר הארכאולוגי וההיסטורי. אלה דוגמאות טובות לכיצד "התעקם" מחקר רחב יריעה, לפי ממצא עקום אחד. היה לי המזל שהיו לי מורה או שניים קפדנים שחזירו לי את עבודות המחקר המצומצמות הראשונות שעשיתי, ולימדו אותי איך לבדוק ביתר ביקורתיות גם את מה שכותב חופר שהוא דוקטור.
אני מבטיח לך שטובי הארכאולוגים כבר יצאו לסיור באתר החומה החדשה בי"ם, עם פרופ' מזר כמובן, ומי שישוב כיום בסמינריונים כבר שמע הרבה דברים לפה ולשם. אני גם מבטיח שאיש לא הרים דגל לבן, או אפילו נדדה שנתו. מעבר לכך שכל ממצא באתר רב שכבתי וניזוק בשיני הזמן ניתן לסתור אם רוצים, אני סמוך ובטוח שהממצא כאן אינו חד משמעי בכלל וללא ספק עדיין תארוכו נשמך באופן זה או אחר על אחד האלמנטים הבעיתיים שהצגתי למעלה.
פוליטיקה? בוא נפריד בין העדר שמתיישר "ימינה או שמאלה" בלי שהוא מבין על מה מדובר מדעית, רק על "מי נדפק פה". אני מתייחס לגרעין של אלה שקובעים כוון, לא עפים עם הרוח. פרופ' זאב הרצוג – איש שמאל מובהק, ולא מתון, היה המעוז האחרון של האסכולה המקראית באוניב' ת"א, ואפילו קנאי מאוד. פרופ' פינקלשטיין ואוסישקין, אנשים א-פוליטיים (ברור שיש להם איזושהי דעה, אבל הם לא נופלים לנישה הצפויה מאיש מדעי הרוח "לעשות רוח פוליטית") היו דווקא מובילים הזרם שכונה אז "רוויזיוניסטי".
מזר, ידין ואהרוני (ומלמט, ונלסון גליק, ואולברייט): בעניי המחקר? כן הם טעו לא מעט – קשה להאשים אותם, מה שכן. גם אם מישהו מהם היה קם בבוקר ומחליט שהוא "הולך לעשות את המוות לציוניים" לא היה לו הבסיס המדעי הברור לעשות את זה. נכון שהיו גרמנים שאמרו "סיפורי דוד הם לכל היותר 90% אגדה המולבשת על אדם שקראו לו דוד והיה איזה צ'יף" אבל פירוש הממצא הארכאולוגי של זמנם – שכאמור הוא נסמך על קונסטרוציה מורכבת מאוד שכמו מערכת מים של עיר כמו ניו יורק "יותר פשוט לתחזק ולכבות שריפות, מאשר להרוס ולבנות מחדש כמו שצריך" – היה די נכון ביחס למה שהיה להם ביד. פה, כרגיל, אנו נכנסים לטריטוריה הפוליטית/נוסטלגית המוכרת: אם סבא שלי הכה את אבא שלי בילדותו בשנות הארבעים: האם הוא מפלצת, או שאולי ביחס לזמנו היה אבא מצוין". חשוב להישמר מההיסטריים הפוסט ציוניים שיש להם אובססיה להוכיח שכל המבנה הקיים צמח משורשים מורעלים.
הבעיה של הארכאולוגיה המקראית: לדעתי? מעבר לכך שה"מתיישרים לשמאל" עויינים אותה מסיבות לא רלוונטיות למדע עצמו, הבעיה העיקרית הנה התעקשותה לשחק משחק של ענף עצמאי עם סטנדרטים משלו: כזה ה"נושק" לזרם המרכזי של המדע רק "איפה שנוח לו". זו הסיבה שאמרתי שאני "עצוב" – בדרך זו, גם אם נמצא הוכחה חותכת לקיום ממלכת דוד (קטנה או גדולה, לא משנה) זה כבר יהיה בשלב שבו לא מעט ישראלים יראו בארכיאולוגיה המקראית (או מיצגיה) אנשים לא אמינים.
אגב מתיישרים לשמאל/ימין: אל תיפול רוחך! באותה דבקות שבה כמה אנשי שמאל קיצוני ששים לראות את הארכאולוגיה המקראית נופלת ומוחלפת בגילוי של "ממלכה פלצטינית שכמה כותבי היסטוריה פרו ציוניים העלימו", או אנשים מהחוגים הדתיים או הימניים מחכים לנשק יום הדין של "החומה האחרונה של המלך שלמה" אתה יכול למצוא תמונת ראי של אותה קנאות אנטי מדעית בשאלת הארכאולוגיה והמחקר של המרד הגדול (עם דגש מצדה ויודפת וגמלא), מרד בר כוכבא ובמיוחד "יוסף בן מתיתיהו שקרן או שקרן גדול". לפעמים אני קורא בפורומים אחרים כמה "ידענים" ומשועשע לראות כיצד אותם אנשים היודעים לפסול את המקרא כמקור היסטורי לחלוטין תוך טענות כי "המסורתיים לא מבינים מה זה ספר היסטוריה" שוללים באדיקות בכל מקום אפשרי את יוסף בן מתיתיהו כמקור היסטורי, כאשר באותה הזדמנות הם מפגינים אחת לאחת כל בורות אפשרית בעניין "איך מתייחסים למקור היסטורי מן העולם הקלאסי". מה ששוב מוכיח שאחוז עצום מה"מעורבים" שעולם הבלוגים/פורומים נתן להם במה חופשית, הם לא יותר מאשר "דוברים מתוך פוזיציה" שגורמים לי להראות ממש "איש אמצע"...
_____________________________________
.
|
|