ציטוט:

שנים שכב חוב במגירות העירייה מבלי שנעשה מאמץ רציני לאתר את החייב. לאחר 10 שנים, הגיעה חברת הגבייה של העירייה והחליטה שאת החוב הזה היא תגבה ויהיה מה. אז היא עיקלה את חשבון הבנק של החייב, שהוא במקרה רואה חשבון. לאחר שהחייב שלח מכתב התראה לעירייה, הסירו אלה את העיקול ואף התנצלו. החייב שילם רק את הקרן ללא ריבית והצמדה והסיפור נגמר. אז זהו שלא – החייב תבע את העירייה על שעיקלה את חשבונו מבלי שעשתה מאמץ לאתרו. בית המשפט פסק לטובתו, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהלות העירייה

להמשך הכתבה: http://www.ashdodnet.com/?p=11012

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i49.tinypic.com/20tkvf6.png]

השופט קינר פוסל את ההתראות שנשלחו מטעם העירייה לחייב כיוון שהן נעשו שלא על פי התקנות הקבועות בחוק. את ההודעה הראשונה של העירייה לחייב, פוסל השופט בטענה שהעירייה הייתה מודעת לכך שהחייב אינו מתגורר בכתובת זו. את ההודעה השנייה שטענה העירייה ששלחה לחייב, פוסל השופט ממספר טעמים: העירייה לא הגישה עותק של ההתראה שנשלחה ולכן לא ניתן לקבוע מה נשלח. עוד מציין השופט שלמרות שנציג העירייה ציין שבמסך של חברת מילגם מופיעה כתובתו של החייב כפי שהופיעה במרשם האוכלוסין, לא הוזמנו נציגי מילגם להעיד ולא הגישו את המסך כראיה.



השופט קינר: " הנטל מוטל על העירייה להוכיח כי שלחה את ההודעה לכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין, ובכך לא עמדה". בנוסף הוכיח ד' בבית המשפט שההודעה השניה שנשלחה אליו, הוחזרה לעיריית אשדוד מספר ימים לפני הטלת העיקול בטענה שהנמען אינו ידוע בכתובת זו. השופט קינר מציין שלמרות שהעירייה ידעה שהחייב לא קיבל התראה, הם לא היססו והטילו עיקול על חשבונו של ד'.