העסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט מתעכבת ועומדת לפני קריסה, בשל סירוב ישראלי לחתום על ההסכם אליו הגיעו הצדדים במשא ומתן. כך דווח הבוקרבשבועון הגרמני "דר שפיגל". לפי הדיווח, המתבסס על גורמים בשירות הביון הגרמני, ראש ממשלת ישראל נתניהו היה אמור לחתום על העסקה לקראת סוף 2009, בחג המולד, אולם סירב לעשות זאת וטען כי תנאי ההסכם אינם מקובלים עליו.
זאת אף שהתנאים הללו סוכמו מראש לאחר חודשים של משא ומתן.
גורמים בשירות הביון הגרמני המעורים בפרטי המשא ומתן טוענים כי "במקום לחתום על ההסכם עליו שקדו נתניהו ושליחיו למשא ומתן, ראש ממשלת ישראל הציג תנאים חדשים לחלוטין, העמיד בפני הפלסטינים אולטימטום חדש ודרש מהם לחתום עליו מיד, ללא כל התייעצות".

http://news.walla.co.il/?w=/1/1635445

על כך שלא נשבר וברגע האחרון נמנע מאישור העסקה המסוכנת הזאת

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

בגדול אני גם בדעתך..
עכשיו מה יהיה על הילד אם לא תהיה עיסקה?
אם אתה היית רוה''מ מה היית אומר להורים?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

1. טוב שהוא (וגם אני) לא ראש הממשלה.
2. צריך לחפש הזדמנות לשחרר את גלעד שליט, אבל חד משמעית לא לעשות הכל לשחררו.
3. הייתי אומר את מה שצריך לומר - הלב אתכם, אבל השכל אומר שצריך לשים גבולות. גלעד שליט לא שונה משום חייל שהגן על המולדת. ישנם חיילים ששורדים, ישנם חיילים שנהרגים ויש חיילים נעדרים - זהו תפקידו של צה"ל ואף הורה לא שולח את הבן שלו לשחק דוקים בבסיס. כמובן, שבצורה הרבה יותר עדינה.

-----------------------------
S e g m a n y

אבל אני לא חושב שתפקידו של רה"מ - אפילו לא בעדיפות מספר 500 - "להגיד להורים" של חייל מוגדר. יש לו מדינה של 7 מליון איש לנהל. אפילו גדוד חי"ר לא מתנהל לפי גורלו של חייל בודד. ומה אמור להגיד הרופא שהגיע ראשון למוקד טראומה שבו 3 פצועים אנוש, בחר לטפל באחד שלדעתו היה בעל סיכויים טובים לחיות יותר מהאחרים, כאשר יפגש עם הורי השניים האחרים? מאחר וזו סיטואציה לא פתירה, נהוג שאדם במעמדו של רה"מ לא מנהל פגישות כאלה: אפילו רבין למיטב זכרוני קבע שהוא לא מתכוון להפגש עם אמהות, אחרי שהאמא של חייל צה"ל שבוי בלבנון התעלפה בלשכה שלו ועירערה לחלוטין את כושר שיקול הדעת שלו.

מי שלא יכול להתמודד עם טובת כלל החיילים, ללא קשר לזהותם, שלא יהיה מג"ד.

.

(ובניגוד לחבר הנוסף שהגיב כאן, אני דווקא חושב שכל עוד לא מדובר בכמות אדירה של חיילים חטופים , רוה"מ בהחלט יכול לפנות להורים)

הייתי אומר להם : הורים יקרים, ליבי איתכם, הייתי מאוד רוצה לשחרר את בנכם והייתי אפילו נכון לשחרר אסירים תמורתו,אך המחיר גבוה מדי, לא נוכל לשחרר מחבלים בכמויות גדולות ולשקם את תשתיות הטרור של הפלסטינים, אני מחויב לשמור על בטחונם של כלל אזרחי המדינה. מכיוון שכך אני מטיל על קצין איקס לאסוף מודיעין ולתכנן לפרטי פרטים מבצע צבאי להשבת בנכם. אודה לכם אם לא תמסרו פרט זה לתקשורת. כל עדות לכך שאנו מתכוונים לנהל מבצע צבאי להשבת שליט עלולה לגרום לחמאס להעביר אותו והמודיעין שבידינו יהיה חסר ערך. היו חזקים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

רק שפעם הגמנים כן הצליחו להלחיץ ראשי מדינות זרות עם כמעט אולטימטום לחתום עכשיו, היום הם כבר לא...

.

שלא תטעה אני גם בדעה שלא צריך לשחרר יותר מדי טינופות תמורת גלעד.. רק שההורים יכולים לטעון שאין סיבה להתחיל עם המדיניות ה"קשוחה" דווקא עם בנם.
אם התחילו את העסקאות המפוקפקות האלה בשנות השמונים הם יטענו שיש תקדים.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אם אנשים ישנו קצת את דרך המחשבה כאן - בעיקר דרך ההבנה שגלעד שליט אינו האדם היחיד שסבל, סובל ויסבול סבל בל יתואר "בעבור" המערכת, אז השאלות בסגנון "מה יגידו להורים" לא יעלו בכלל. הרעיו כי מדינה מתנהלת עפ"י גורלו של אדם אחד הוא אבסורדי. השאלה של "האם אני אומר זאת להורים בפנים או לא" אינה קשורה לנכונות הקביעה, אלא לנכונותו של אדם לעמוד במצב לא נעים מבחינה אישית. חשוב מאוד לא לבלבל בין 2 המצבים השונים לחלוטין האלה (השלכות השחרור/אי השחרור לעומת מידת הכיווץ בבטן).

מדינה היא כמו אמא ואבא בשבילנו (עקרונית, בלי ציניות): היא לא אמורה בהכרח לבכות איתנו, או להיות יחד איתנו בדיכי: עבור ילד קטן ההורים אמורים להיות קיר בטון של יציבות. הורה שישאל את עצמו "איך אני אעניש את הזאטוט החמוד עם העיניים החולמניות כי הוא נשך ילדה בגן" צריך לחכות כמה שנים לפני שיהיה הורה. הורות היא לא רק "פוצי מוצי" - הורות היא גם אחריות והרבה אי נעימות עם עצמך מתוך כוונה בטווח הארוך לתת לידך את מה שנכון, לא מה שנעים.

.

אז למה אין לאף אחד מכל קצוות הקשת הפוליטית את הביצים לאמר את זה לנועם שליט?
הרי אם רוה''מ היה אומר את מה שאתה כותב בריש גלי על מסך הטלויזיה לפני 3 שנים אז סביר שגלעד היה איתנו מזמן ותמורת הרבה פחות ממה שדורשים תמורתו היום..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

זו מציאות יומיומית, כך שאת המענה לשאלה צריך לחפש היטב בד' אמותינו.

לא נעים להגיד, אני אני חייב כי יותר ויותר אני מגלה שזה נכון: היסטריה (לא במובן של פאניקה אלא במובן של תגובה לא מיטבית ולא יעילה למצב נתון) היא תכונה יהודית. סבא שלי (שהיה קצין לא זוטר בארמיה פולנית של הצבא האדום) באחת משבירות השתיקה שלו אמר לי פעם אחרי שראה איזה דיון בסגנון "פופוליטיקה" בטלביזיה :

"כאשר היה מגיע קצין יהודי טרי לפקד על מחלקה של ותיקים, חצי מחלקה (המורעלים) היו מאוד עצובים, וחצי אחר (האזרחיים) מאוד שמחים. שניהם בדיוק מאותה הסיבה:

אמרו: עם מפקד יהודי נלחם פחות, נדבר יותר."

.

במשך שנים שלטה בפועל הגישה שבה משחררים אינספור מחבלים כמעט ללא כל
עכבות (אפילו שחררו את "קלפי המיקוח" של רון ארד בשביל 3 גוויות ובוגד), ואנשים
במדינה, כולל מתגייסים חדשים, פעלו תחת ההנחות של הגישה הזו. ועכשיו פתאום
אתה רוצה לשנות את חוקי המשחק. נפלא, רק שבדרך-כלל לא מחילים חוקים
רטרואקטיבית. שנה את הגישה לכל מי שייחטף מהיום - לגבי גלעד שליט, רון ארד,
נעדרי קרב סולטן יעקב וכל השאר תקפים "חוקי המשחק" הקודמים. המשמעות של
שינויי מדיניות רטרואקטיביים כאלה היא שאי-אפשר לסמוך על המדינה. ומחוץ
לאידאולוגיות הפאשיסטיות והלאומניות הקיצוניות, אגב, מקובל שהמדינה צריכה
"לסבול" עבור האזרחים ולא להפך. המדינה היא כמו התאגדות עובדים - היא אמורה
לעזור להם ולא לפגוע בהם. ברגע שהיא פוגעת בהם יותר משהיא עוזרת בהם אין בה
צורך.

אין ולו טיעון אחד שלא עובד הפוך לגמרי.

אני לא יודע מה זה פאשיזם בהקשרים של מדינות בהם אנו חיים, ולא ברור לי מהו "חוק" או תקדים" בנוגע ליחסים בין מדינה ובין אדם בודד. אני כן יודע שאדם אחד מול מדינה של 7 מליון זה יחס "קצת" שונה מזה של עובד בודד והוועד שלו. אין כאן שום חשיבות למונחים כמו רארואקטיביות וכו' - זה לא פרק ב"בוסטון ליגל". ישנה שאלה פשוטה: מה הנזק הבטחוני, ובחיי אדם עקב שחרור אותם אנשים שאמורים לשחרר בשביל שליט. התשובה פשוטה. אתה פשוט נסחף אחרי טיראניית הרגשות הרגילה המקלה על הרגש עם שחרור אדם אחד עם פרצוף, תמורת עשרות מתים שאין להם שום פרצוף. זה כל הסיפור: שום רגש ושום חמלה - פרט למשפחת שליט וחבריו, כל השאר (במידה ואכן באמת חשבו על מה שהם בעדו) פשוט עושים את מה שקל, לא מה שנכון. ואם שואלים אותי איך זה שאני כזה חכם, וכול כולם כאלה טיפשים, אני שוב מפנה לאבחנתי שההיסטריה היא תכונה מאוד חביבה על יהודים. ללא ספק שריד מימי השהות בגולה שם היו מוכים מדי פעם, והפטפטת האובססיבית היה לה תפקיד חשוב בהשרדות הרוחנית.

נהוגד ללעוג לחרדים המוצאים פגמים בציצית אחרי כל תאונת דרכים: הכאילו התענות בשאלת שליט מזכירה לי מאוד גרסא חילונית ש לאותו "ערך" יהודי חרדי.

.

אפשר להמשיך לדבר איתך או שאולי עכשיו אתה עדיין יודע מה בכלל נושא האשכול אבל
בהודעה הבאה שלך כבר "לא תדע"?

השאלה היא מה הנזק שתיארת לטווח הארוך: אם אזרחי המדינה לא יכולים לסמוך עליה,
היא תתקשה יותר ויותר לתפקד, וזה יגרום עוד יותר נזק. הטיעון שלך כאילו מדובר רק
במספרים ואין שום ערכים מלבד כמה אנשים שורדים כתוצאה מבחירה מסוימת מוביל אותנו
ל"דילמה" האתית הקלאסית: http://en.wikipedia.org/wiki/Trolley_problem
אתה אולי היית זורק את האיש השמן מהגשר כדי להציל את החמישה האחרים, אבל אני
(ומסתבר שרוב האנשים שלא מנסים להתחכם), לא היו עושים את זה.